יאנוס פסעים - א' - השראה

כה מזהיר. כה מוסח דעת. כה ממוקד. האם הוא מכשף?

והוא רק רוצה לגרום להוריו להתגאות בו.

אימו לעולם מתאוננת.

"הילד כל כך מפוזר, הוא לעולם לא ישיג אשה ככה."

"או בעל."

ישיב אביו, יבש מכדי רצינות אמיתית. חוזר בתשובה שמראה את השורשים שלו.

שאר השיחה אולי משתנה, אבל את השורות הללו… הוא תמיד שומע, יום ביומו.

יאני, מודה אמנם על השנינות של אביו, דואג שמא הם צודקים.

…

"בעיות?"

אתי, האחות הגדולה הכי טובה, שהינה לחלוטין מעבר למה שהוא ראוי.

"כרגיל, אני לא מסוגל להתמקד מספיק כדי לכתוב שני משפטים ברציפות, שלא להזכיר אשכרה לכתוב את… זה."

פניו בכפיו. המרפקים מתכסים באבק עפרונות. היא מעסה את כתפיו, ונשענת מעבר לגב הכיסא.

"אתה ממציא את הסיפורים הכי טובים כשאתה מתהלך…"

הוא מרים את פניו, פונה אליה.

"אנ'לא חושב שפאנפיקים של משהו שנחשב לחילול קודש נסבל הולכים לעזור. גם אם מדובר בלימודי חול."

היא מתיישבת על המיטה שלו.

"אנחנו קרואים על שם אלי יוון ורומא. הספינה כבר רחוק באופק… ממזמן."

בגבה מורמת, היא מזכירה את האמת הבסיסית. הוריהם, יהודים מאוד מאמינים, מסיבה לא מובנת, קראו לילדיהם ארס, אתנה (שיושבת מולו), יאנוס (הוא עצמו, על שם אל השערים) וגאיה (התינוקת והיחידה שהשם שלה הגיוני בישראל המודרנית).

עיניו נעצמות, מובס לעתה.

"אז מה, להתהלך סביב עד שיש לי השראה ולקוות שאשכרה יתפוס עד שאתיישב?"

היא מרימה כתף.

"או שתכתיב, יש לך נייד. ו-אני יודעת שבטוח אתה, כמו כולם בבית ספר שלנו, צריך להציג את השיעורים באתר של בית הספר."

היא כמעט מחייכת.

"למה אתה כותב על נייר? בעיפרון, בכל מקרה?"

כי הוא גאה בכתב היד שלו.

"זה נאות."

הם שקטים, לא נותר להם הרבה לומר.

"את חושבת שנישלח מתישהו לבית ספר הולם?"

היא מטה מעט את הראש בתגובה.

"בית חברון הוא בית ספר מצוין, עם ציוני בגרויות מהמצוינים במדינה."

הוא פונה בחזרה לעמוד, מילותיו הבאות שקטות.

"תמיד רציתי לדעת איך זה. חברותא הולם, מורה שהוא לא סבא שלי. שיהיה יותר מיום שבת ללימוד תורה הולם… "

הוא נאנח, עיניו עצומות.

הוא פוקח עיניו כשהוא מרגיש את ידה על הברך.

"כבר היו לך ויכוחים עם כמה עילויים. איך זה הלך?"

חיוכו קורן, זה הלך נהדר.

"רואה? סבא עוז עכשיו מקבל תשלום על כמה וכמה תלמידים בזכותך."

היא לא מזכירה שארס התחתן עם אלישבע, בת לרבי ידוע

והוריהם לא מצופים לשלם את כל המחיר על החתונה.

"אז.

לקום ו-... להתהלך ולחשוב?"

הוא חוזר לנושא המקורי, ההצעה שלה.

"עבד כשעשית את היצירה ההיא?"

הוא באמת אוהב אותה.

אז, הכיסא חורק כשהוא קם. הוא מוציא את הפלאפון, מפעיל יישומון הכתבה.

"לואי ה-14 חי... "

כשהוא עבר את מפתן הדלת, ההשראה הבזיקה. הוא רץ בחזרה לשולחן.

אתי יצאה מהחדר מבלי לדבר. מפחדת לשבור לו את הגל הירוק.

הציון שלו היה הכי טוב בכיתה.

---

הסיפור מתורגם מאנגלית, בקרוב הוא יתוקן ויורחב.

Avenue image by Peter H from Pixabay

Kid and door, bedroom images by Bing image creator