יאנוס פסעים - ב' - מבעד עיני ההורים

הוריו של יאנוס לא רגועים, והם הולכים להתייעץ עם הרב. הם חוזרים עם מסר מרגיע.

אבל כשאביו של יאנוס שואל אם יאנוס מעוניין בזוגיות עם הנער החביב שמסתובב איתו הרבה...

גילה ישובה מול המסך. דויד עדיין בדרכים, במסלול עבודה.

היא לא מסוגלת להתרכז, הפיתוי להטיח את הספל בקיר גדול. ללא קשר לתה בפנים.

המספרים בסדר גמור. המאזן הכלכלי של המשפחה בריא. אין חוב, יש השקעות שמניבות כראוי. העובדה שהם לא היו צריכים לממן את חלק הארי בחתונה של ארי…

בכנות, לא נראה שכשהנכדים יהיו גדולים, הם יצטרכו לדאוג יותר מדי.

העובדה שהם יכולים להחליט על חופשה בלי הרבה מחשבה או הלוואה אמורה לגרום להם לשוש ולשמוח.

אבל יאני, משהו… מוזר עם הילד. חצי מהזמן הוא כל כך לא ממוקד שהיא חושבת שהוא צריך תרופה או משהו.

בשאר הזמן…

כאילו השם עצמו מדבר דרכו, שלא במתכוון. תמיד כשהוא עובד דרך דלת כלשהי, ועם השם הזה… של אל פתחים… האם היא הפכה בשוגג את בנה לחילול קודש בחיים?

רק צירוף מקרים?

היא תלך לרבא שאול.

…

גילה ודויד פסעים יושבים עם הרבי.

הוא יושב בשקט, שותה קפה.

"זה לא שאתם ביצעתם איזשהם טקסים של אלי יוון, נכון?"

דויד נושף בקול.

"מאיפה אפילו נדע איך?"

הרבי מהנהן.

"אז זאת מתנה מהשם."

גילה מחייכת, החיוך פריך.

הוא מבחין בפחד מאחורי התקווה.

"האם הילד משתמש בהשראה שלו כדי לקחת, להרוויח, לרכוש תהילה, כשהמחיר נזק לאחרים?"

החיוך שלה מתרכך, הפחד דועך, תקווה לשמחה מתחלפת באמת.

"אני מאמינה שהוא מסור לאמונה יותר מכל אחד בחדר הזה. זה חלק מהסיבה לכך שאני מפחדת כל כך, זה ישבור לו את הלב אם-"

היא משתתקת, הדמיון של השאר משלים את מה שהיא שומרת לעצמה.

דויד מתחיל לדבר בעצמו.

"הנה מה שמפחיד אותי כאן, למה שאדון הכל יתן לו כזה כוח? הכוח הזה בטוח הולך לגדול ולהתרחב, זה מאוד מטריד. אני בספק שמדובר כאן בצעד אבולוציה מקרי או משהו בסגנון, הוא הולך להצטרך את זה."

הוא לא שאל למה, או הציע אפשרות. שלושתם חשבו מחשבה זהה; מה יקרה לאלו בחיים שלו, להם עצמם? האם להם יהיה מחסה? או שמא תסחף אותם הסופה?

"טוב, אני בטוח שהוא יגדל להיות עילוי גדול ויתחתן היטב.

דויד מרים כתף.

"אני בכנות חושב שהוא בסוף יגמור עם החבר הזה שלו. החילוני הבלונדיני מבית הספר."

גילה מגלגלת עיניים בתגובה.

"בחייך, הילד שלנו אולי מעדיף גברים, אבל רביב מראה עניין באתנה."

רבי שאול משפשף את עיניו.

השניים האלה מוזרים.

…

בארוחת הערב, אחרי הברכות על המרק, לחם והשאר.

המשפחה שקטה, גאיה עשתה בלגן. אתנה מנקה אותה בזמן שההורים, גילה ודויד במטבח. גילה בודקת את העוף ודויד מכבה את המדיח. יאנוס עוצר מעט את אכילת המרק.

"משהו מוזר קרה היום בבית ספר."

"כן?"

ההורים עונים מהמטבח. נכנסים לחדר אחרי דקה. מתיישבים בחזרה.

יאנוס ממשיך.

היום, אחרי שיעור חשבון, עשיתי את השיעורים בזמן שיצאתי. אחרי שעברתי את הדלת, זה היה גמור. אני לא זוכר איך."

הוא מרים כתף.

"זה לא נראה סביר."

אתי מרימה את שתי הכתפיים.

גילה רושפת לרגע ביאנוס ונאנחת.

"זה לא באמת מפתיע."

ההפתעה פוערת את פיו של יאנוס.

לרגע.

"האם זה כבר קרה ואני לא…"

"לא בדיוק יקירי, אבל זה הצעד ההגיוני הבא."

הוא עוצם עיניים, נראה ממלמל, אך אין קול.

"רבי שאול לא מאמין שאתה מכשף. לא במובן של עבודה זרה לפחות."

הוא כמעט מתמוטט, הרווחה כה עזה.

“אז, אני נזיר מהתורה? כמו שמשון?"

אתי בטעות מוציאה קולה מהאף.

"היתה לך תספורת אתמול."

היא אומרת אחרי שקינחה את האף.

גאיה יורקת את המיץ שלה. גורמת לשאר לחייך.

"כן מתוקונת, זה שאחותך הוציאה את המיץ מהאף זה מצחיק. אבל רק אם זה לא בכוונה."

גילה מנגבת את פני התינוקת ומחליפה לה את הסינר.

דויד מנקה באותו זמן את הכיסא של הקטנה.

שני האחים הגדולים חוזרים למרק שלהם.

…

בערב הבא בקבלת שבת, רביב, חברו של יאנוס מצטרף.

עם כיפה על הראש כבר מהבית.

ואומר את ברכות המזונות כהלכה, ללא הכוונה.

כל מילה נכונה, כל ברכה למזון הנכון. בהתאם למועד.

גילה מגחכת במרומז, עיניה מוצאות את בעלה. הילד לא מסיט מבט מהגדולה.

וליאני, לא מזיז.

"הי רבי, קח מעט צימס."

חברו מודה, מושיט את ידו לאסוף ממנו את קערת הזכוכית המלאה בסלט המבושל המתוק.

רביב, אחרי שמגיש לעצמו, מחווה לאתי. מציע. היא מסכימה.

מודה לילד המסמיק.

בעצמה רק מעט משועשעת. למראה.

באותו הערב, אחרי שידידו של בנו הלך הביתה, דויד החליט לשאול.

"הי יאני."

"אבא."

הם בפיג'מות. ישובים בסלון.

“אני הייתי תחת הרושם שאתה מנסה לחז-"

"אבא!!"

הבן מזועזע. פניו בכפיו, יאנוס ממשיך.

"אני לא הולך לאשר או לשלול שום דבר בקשר למיניות שלי, כי זה לא נוגע לאף אחד… אבל הוא אח בשבילי. איכס."

דויד, מופתע מעט.

…

שעה אחרי, הצחוק המתגלגל של גילה נשמע בכל הבית.

"מגיע לך, הנחת הנחות."

יאנוס, קפוא.

כי מעליו, במרחק זרוע, ישנה דלת. בחלל החדר. היא התממשה כשהוא נתן אגרוף באוויר. מקווה שהאדמה תבלע אותו.

עכשיו, איך לעזאזל הוא מעיף את זה?

---

הסיפור מתורגם מאנגלית, בהמשך הוא יעבור עריכה והרחבה.

Avenue image by Peter H from Pixabay

Kid and door, bedroom images by Bing image creator