לא נחמדים - הטקסטים שלנו

הטקסטים המופיעים באתר אינם הנוסח הסופי. אתם מוזמנים להירשם ולהגיב -

תגובותיכם מסייעות לנו בתהליך העריכה, ותופיעו ברשימת התודות כשהספר יצא לאור.

אין שום קשר בין האנשים המופיעים בתמונות לבין הטקסטים עצמם.

 

יאנוס פסעים - ה - החבל נקרע

חזרה אל "יאנוס פסעים - תלמיד בלבד"

יאנוס חולק מבט עם קארין, העקצוץ שלא בדיוק בעורף כבר אומר לו שגם רביב וקלרה מביטים בו. בינתיים, מולם, הם רואים דלת שלא הוא יצר. היא פתוחה. ואם לא די בכך, הילדה בצד השני של הדלת הזאת, נמצאת במקום שאף אחד עלי אדמות אי פעם היה.


ועכשיו היא בחדר שלו.

כולם לידו קפואים. כנראה חושבים שהוא יודע מה לעשות.

הוא מכחכח בגרון.

"ה-הירוק זה צבע השיער הטבעי שלך?"


היא פותחת את הפה. סוגרת. מנסה שוב.

"כן, ביקום שלי זה צבע טבעי."


לידו כולם מהנהנים. הוא מרים גבות. הוא באמת שאל הרגע על השיער שלה…? כל היקום, כל היקומים יזכרו לו את זה.

היא שואפת אוויר.

אבל אם הרגל שלו כבר בבור…

"את הגעת עכשיו מהיקום שלך?"

"מהמסדרון האישי שלי. הוא לא באמת חלק משום יקום."

מזווית העין הוא שם לב לקארין אומרת בלי קול "וואו".

והפעם היא לא נותנת לו הזדמנות לקטוע אותה שוב.

"אתה בעצמך איש שערים. אני די בטוחה. אתה יכול להשתמש בדלת שלך לדעת את כל הסיבות שהגעתי. כדאי שתעשה זאת."


ואז רביב דוחף אותו.

תודה באמת.


לשאר זה בטח נראה כמו כלום בהשוואה… שניה והוא עובר את הדלת…


לחלק ממנו, זה באמת כך. אבל באותו זמן, הוא חווה עידנים. ועד שהוא עובר את הסף, הוא יודע איך הכוח שלו עובד. הוא מרגיש את היקום. מתואם איתו. הוא יודע שזה זמני ודועך מהר, אבל כרגע יש לו יותר כוח על היקום מאשר כל איש שערים שיוולד בו בעתיד.

וכן. האיך ולמה של הכניסה של טליה לחדר שלו ידועים לו לחלוטין. מספר תרחישים עוברים לו במוח. אבל הוא מחליט על משהו עם הכי פחות סיכויים שיתפוצץ לו באופן אישי בפרצוף.


"נו?"

רביב שואל, קוטע אותו לפני שהוא מספיק להגיד משהו. הוא מתעלם ממנו מלבד הטייה קלה של הראש. כל תשומת הלב שלו מתמקדת בה.


"טליה, אני לא מאמין שההורים שלך בסדר עם זה."

הכתפיים שלה נופלות. "אני די בטוחה שהם נתנו לי ללכת בתור הרע במיעוטו. המערכת שלי עדיין שומרת עלי, אז..."


"הי, דוקטורים סטריינג', אחד מכם יכול לתת לי פופקורן? אם אני לא הולכת לדעת מה קורה כאן, אני לפחות רוצה משהו לכרסם עם הבידור."

קלרה ורביב מביטים בקארין. הפנים של שניהם מתוחים, אבל הם לא אומרים שום דבר בעצמם. ואז מביטים בו ובטליה.


"תנו לי שניה."

הוא מביט במשקוף של הדלת שדרכה בדיוק נכנס. בערך.

בחלל המשקוף עובר רטט קל והדלת כבר לא מחברת ביניהם. עכשיו אלו שתי דלתות. אחת בכיתה, ואחת בחדר שלו, ושתיהן מחוברות לחדר חדש. עם ספות, שולחן וכן,-

"פופקורן!! ואני חושבת שזה בטעם קרמל! תודה!"

קארין רצה פנימה, מתיישבת על הספה וחופנת את הדלי פופקורן. מחייכת ו... די מתעלמת עכשיו ממנו.


מהדלת בבית הספר נשמע הצלצול של סוף ההפסקה. הוא פונה לטליה, משפשף את העורף. הוא ממלמל משהו.


היא, מבולבלת, מבקשת שיחזור על זה.

"את רוצה להישאר עם המשפחה שלי? או לחזור איתי לבית ספר שלי?"

קלרה מרימה גבה, מביטה ברביב לרגע.

יאנוס עוצר, מטה את הראש הצידה.

”בהנחה שאת לא פשוט חוזרת הביתה.”


טליה מביטה לאחור, למקום שבו הדלת למסדרון שלה נסגרה והתפוגגה.

היא פותחת את הפה, עומדת לומר משהו.

"בסדר?" היא מחכה שניה נוספת.

"בסדר." הפעם החלטית.

היא הולכת איתו והדלת נסגרת מאחוריהם. נעלמת. רגע קט אחרי, הדלת האמיתית של החדר נפתחת וגילה, אמא שלו, נכנסת.

לרגע היא נראית מבולבלת. רגע אחרי, היא נראית זועמת.

"במה הילד סיבך את עצמו…"


קארין יוצאת מהחדר יחד איתם. והדלת נעלמת אחריהם.

והמורה קארין כבר שם.

"הי, המורה…" יאנוס מנסה להיות נחמד ורגוע באחד ה-ימים… כן רק יום… המוזר ביותר בחייו.


היא נשענת על שולחן המורה. מעסה את החלק העליון של האף.

"זה שיעור מתמטיקה. ה-ילדה החדשה, יכולה למצוא כיסא."


מעגל של אור עובר לידם ועכשיו יש שולחן וכיסא פנויים.

המורה קארין מסתכלת עליו. יאנוס מושך בכתפיו.

"זה לא אני, היא הגיעה מיקום שהטכנולוגיה מאפשרת את מה שאני יכול."


קארין, המורה כאמור, מתמקדת בה.


"לא היו כיסאות, ואני לא מכירה את המקום, זה מזל שאני יכולה אפילו לתקשר עם האנשים. לאיפה אני אלך להביא כאן כיסא..."

טליה, מעט מתגוננת.


המורה ממצמצת, מחכה מעט.

"השיעור שלנו הינו על סדרות חשבוניות. עם בעיות מילוליות הכוללות הלוואות והשקעות. האם כבר יש לך רקע בעניין?"


"אה." טליה נושכת את השפה, מביטה לרגע ביאנוס.

"יש לי חיבור לאינטרנט של העולם שלי, בין השאר אז… כן?"


קארין, הפעם התלמידה פותחת את הפה לשאול, אבל קלרה מהירה ממנה.

"את יכולה למכור את זה ביקום שלנו?"


יאנוס עונה לפניה.

"כן. אבל אני מכיר אותך, ואת רביב וקארין מספיק כדי להפוך אותכם לכמוני אם תרצו. אני אישית מתכוון להעמיד פנים שהכל הגיע ממנה."


"למה? אתה יודע שהיקום הזה עכשיו כמעט פתוח לעל יקום הרחב, וביקום הרחב איש דלתות כמוך יכול להשיג המון."

טליה מגיבה אליו לפני שרביב מספיק לפתוח את הפה.


קארין המורה, כמו כלל התלמידים, מחכה שיענה. הוא נושף מעט.

"אני לא אוהב את רמת הכוח היחסית שזה נותן לי."


רביב שואף לפני שאלה, אבל יאנוס ממשיך.

"חוץ מזה, כבר השתמשתי בכל היכולת היתרה הזמנית שלי."


הגבות של רביב קופצות.

"מה?!"


טליה עונה לפני שהספיק.

"כשהוא פתח כמו שצריך את הדלת בפעם הראשונה, זה גרם לו להדהוד מוחלט עם היקום. זה לא נמשך הרבה זמן, אבל בזמן הזה היכולת שלו עם הדלתות הינה ברמה אדירה, גם בין מחשלי עולמות."

רביב מביט בה. גבותיו עדיין למעלה.


"אנשי דלתות כמוהו…"


יאנוס, שעצר מעט בשבילם, מחליט להתעלם.

"כדי ליצור ליקום שלנו מערכת כמו של משחקי תפקידים."


רביב חופן את פניו ביד שמאל.

"ל-התכוונתי לשאול למה אבל נזכרתי בספרים שאתה קורא בזמן האחרון. אבל למה חשבת שזה רעיון טוב?"


כולם מביטים ביאנוס, או בטליה. החדשה.

היא עוצמת עיניה. "אני כל כך שוקעת מעל הראש כאן." היא ממלמלת בקול חלש כל כך, שהסיבה שהם שמעו אותה היא כי אף לא אחד אחרדיבר.


"אני הגעתי לכאן כי הדלת הראשונה שלו יצרה אות ליקומים עם מפלצות שדי עמדו לאכול את אנשים כאן. אני לא בטוחה אבל, איך…"


"איך מה שהוא עשה אמור להגן עלינו? גם אני לא."

קלרה, כזאת נדיבה עם התובנות שלה.


הוא פונה אל קלרה, זקוף, אולי אפילו מלכותי.

"אני חסמתי כבר את היקום הידוע. זה לא היווה בעיה, אבל אני עכשיו רשמית משאב טבע לאומי, יתכן ברמה בין לאומית. אם אני רוצה שאני והמשפחה שלי נהיה בטוחים, אני חייב לוודא שההבדל ביני לבין האדם הממוצע לא יהיה כזה תהומי.”


הוא מתחיל למנות על אצבעות יד שמאל.

”אז א’. להסיט ממני תשומת לב.

ב’. לקדם את הטכנולוגיה שלה כחלופה.

ג. המערכת עצמה תוודא שאפילו עם העובדה, שבעשורים הקרובים הולכים להיוולד הרבה אנשי שערים בעולמנו... השאר לא יהיו במצב שהם נתונים לחסדיהם.”


"אתה לא סוג של אל כרגע?"

קארין, התלמידה, נשמעת מעט מבולבלת.


יאנוס מלבין. שואף שאיפה מהירה, פגועה.

"אני אשמח אם לא תקדמי בשמי עבודה זרה."


"זה לא שאמרתי שצריך ל-"

"אין עוד מלבדו." הוא נשמע מעט גבוה. שבור.


ועכשיו כולם מסתכלים עליה.

"רק. בהשוואה. אלינו." קלרה אומרת בצורה נוקבת לקארין.


מישהו מכחכח בגרון. יאנוס פונה ליריב. מחכה שישאל, או מה שיש לו להגיד.

"אמרת שאתה יכול להפוך אותם, בדיוק אותם, לכמוך?"


יאנוס מהנהן.

"זה רק אומר אומר שאני מכיר אותם מספיק טוב שאני יכול להעביר אותם תהליך אורגני שיהפוך אותם לאנשי דלתות, שערים, כמוני."

הוא הצביע אז על רביב וקלרה, מפנה כעת את היד ליריב.

"כל אחד אחר בכיתה הזאת פשוט יעבור גלגול מחדש בלי טכנית למות. הגוף חי, הזיכרונות אולי זהים, אבל בעל בית אחר, שנראה לי מספיק קרוב."


יריב מהנהן. מחייך מעט, זה מגיע לעיניים. אבל לא מאוד.

ובינתיים, דפיקה על הדלת.


יאנוס פונה לדלת ורואה את המנהלת אדה.

הוא מביט בקארין, המורה.

"שלחתי לה מסרון. על הדלת בחלל האוויר שממנה יצאה ילדה שאינה תלמידה במקום. משהו לא מובן?"


הוא משפשף את העורף.

"איך לא שמתי לב?"

"דעתך היתה מוסחת מעט."

היא עונה ביובש.


אדה מחייכת.

"התכוונתי לבקש שתצטרפו אלי במשרד אבל… נראה שניתן לדבר באותה מידה כאן."


אדה פונה מיד לטליה. הילדה היחידה במקום שהיא לא מזהה.

"שלום, טליה? אני אדה. המנהלת במוסד החינוך הזה. הייתי רוצה להצטרף לדיון כאן. אני מבינה שזה אמור להסביר את השינויים המגיעים ליקום שלנו?"


"מסתבר שהוא שם עלינו מערכת מ-ממשחקי תפקידים, כאילו RPG, כי הוא לא רוצה להרגיש חזק מדי."

אדה פונה לקארין, התלמידה, שדיברה כעת. פותחת את הפה. עוצמת את העיניים לשניה. כולם בטוחים שהיא רוצה לעסות את האף. או את הרקות.

"תודה לך." אז היא פונה ממנה ליאנוס.


"אני מקווה ששלחת הוראות לראש הממשלה שלנו."


"כן."

הוא מטה את הראש.

"את מאוד רגועה בקשר לזה. כולם באמת…"


"כן, אתה כבר חודשים עושה קסמים שקשורים לדלתות."

יאנוס זקף ראשו בתהיה. זאת לא היתה אדה, או מישהי שכבר דיברה בדקות האחרונות.


"אתה עובר מכיתה ישירות לכיתה כבר חודשים."

גם לא הוא…


כל אחד שרלוק. חוץ ממנו ככל הנראה.

 

Original image by James Wheeler from Pixabay

16 צפיות0 תגובות

פוסטים קשורים

הצג הכול

קטגוריות