להוסיף לקיום האנושי מערכת מבוססת שבועה והבנה זה נחמד, אבל איך מסבירים זאת לכולם - ביקום הזה, וביקומים המקבילים?
נ.ב. זמנו את המפלצות בעצמכם.
בזמנו, לפני שבועיים, כשטליה הגיעה, המנהלת אדה היתה האדם הראשון ששאל אותו על המערכת שיצר…
יאני יושב לבד על כוס תה. נזכר, חושב.
רביב והרוב שמחו לשמוע שלא הולכות להופיע מפלצות. הוא עדיין לא בטוח למה הם חשבו שזה בכלל עמד על הפרק, אבל לא משנה. הוא לוקח לגימה נוספת. מעגל של אור מופיע ליד והוא לוקח עוגייה.
הוא גם אמר להם שזה אפשרי, אבל אנשים יצטרכו לרצות זאת בעצמם. זה אפשרי כי הכישור הפקה אפשרי. ובלי הכישור הזה, כל השאר לא באמת אפשרי.
כמה לא שמחו על יסוד ה-שלח לחמך במים שלו. מה לעשות שהוא מתכוון לא ליצור מערכת שתעודד רוצחים פסיכים.
כמה חשבו שהוא עצל כי הוא לא יצר תפקידים וכישורים… אלא מערכות מבוססות שבועה והבנה.
הוא אישית שמח שאף אחד מאלו לא היה מישהו קרוב אליו.
צליל דפיקה מהדהד בחלל. מישהו רוצה לדבר איתו. מולו מתממשת דלת.
”כן?” הוא קורא אליהם.
טליה פותחת את הדלת.
הוא מחייך.
”אני עדיין לא מבין למה את צובעת לחום.”
”ואני לא מבינה למה אני עדיין ביקום שלך. המסתורין של הקיום, אתה יודע איך זה.” "רוצה שאגיד לך?" החיוך שלו טהור, כנה, מתוק. ברור שהיא רוצה לתת לו אגרוף. "זה בסדר." התשובה שלה רגועה, משועשעת מעט. חיוך מרומז שמגיע לעיניים. זה אפילו לא שקר. הוא נשען לאחור, על השולחן שלו מופיעה צלוחית עוגיות. "לא אמרת לי למה רצית לדבר איתי כרגע."
היא מתיישבת וכיסא מתממש בשבילה. "אמנם אין עדיין חדשות בין לאומיות בעניין, אבל ראש הממשלה של המדינה שלך וכמה שרים כבר מנסים לקבוע איתך פגישה כבר כמה ימים."
מתי אתה מתכוון כבר לחזור ליקום שלך? המשפחה שלך דואגת. גם החברים.
כל זה משתמע.
הוא נשען לאחור והכיסא שלו מתפוגג למיטה.
הוא שואף שאיפה ארוכה.
"את ועוד חמישה אחרים מברית היקומים שלכם כרגע אמורים לטפל בכל הקשור להסתגלות היקום שלנו,-"
הוא מעיף אליה מבט לרגע וממשיך. "להצטרפות לעל יקום."
היא מגלגלת עיניים לרגע.
"ואנחנו עושים זאת, אבל אין קשר ישיר בין העל יקום, לעובדה שהוספת כמה חוקי פיזיקה חדשים ליקום שלך, ואולי יותר נכון לזן בני האדם שלך."
אני אומר שש, את אומרת חצי תריסר.
הוא לא אומר זאת.
הוא עוצם עיניים. "והם צריכים לכל הפחות מודיעין הולם על איך משתמשים בחוקים הללו בצורה מיטבית. עדיף לפני שהציבור יעשה זאת בעצמו. כי זאת דרך מצוינת להתפוגגות הסדר החברתי."
היא מביעה בצורה מוגזמת את ההסכמה. כאילו מדובר במובן מאליו. ואולי הוא צריך להתבייש מעט. "כן."
הוא מביט בה. "את כל כך לא החברה הכי טובה שלי כרגע."
⌛️
דלת נפתחת במטבח.
והאדם היחיד שלא מיד פונה אליה היא הפעוטה. אפילו ארס שבדרך כלל לא במקום בכלל פונה אל הדלת.
"הי."
יאנוס עובר בדלת.
גילה, שואפת בקול. ונושפת. יאנוס מחייך חיוך אומלל.
אבל זה דויד שמדבר ראשון.
”תודה על הביקור. אבל אני מקווה שלא באת רק בשביל כביסה."
”כביסה מלוכלכת יש בשפע.”
ארס ממלמל לעצמו. אף אחד לא היה שומע, אבל הוא הצליח במזל לתפוס את הרגע שאף לא אחד מדבר. יאנוס מחייך, יותר אומלל.
”לא… אני, אה.”
וגילה מוחצת אותו לחזה שלה.
מאחוריו טליה מצטרפת. מלבד אתנה שמחייכת אליה מעט, אף אחד לא מגיב מעבר לרגיעה קלה ביציבה. חוץ מאתנה.
”טליה, שבי, אבא שלך, הבלונדי, העביר לי את המתכון לעוף שאת אוהבת ואני רוצה לראות אם הצלחתי.”
טליה מחייכת בחזרה לאתנה.
”תודה, אני באמת מאוד מתגעגעת לעוף קריני ראוי.”
ארס מרים גבה.
”כולו עוף בבצק בירה.”
הן מרימות אליו גבה, מביטות לרגע ביאנוס שכמעט נמס בחיבוק של אמא שלהם.
”הו כן, עוף בבירה זה מאוד מיוחד. ספרי לנו בבקשה ובאריכות על ההיסטוריה הענפה שלו אצלכם.”
הקול שלו נשבר מעט, יאנוס מביט בהם לרגע. ודי זהו.
היא מחייכת, לרגע. לאחר מכן מרצינה.
”למען האמת יש לי סיבה מאוד חשובה להיות כאן.” היא מתעלמת מהמלמול הרם מדי של ארס (”כמובן.”)
”יש כמה שרים, וראש הממשלה שרוצים לקבוע פגישה איתו בשביל… די המובן מאליו. אני צריכה עצה כאן על איך לטפל בזה.”
יאנוס שואף לרגע בעצמו.
”מעבר לזה שפשוט אפגש איתם ואסביר את המערכת?”
גילה מנשקת לו את הלחי ומנגבת.
”אתה בטוח שאתה אפילו קרוב, למצב שאתה יכול לזה?” היא כבר פונה ממנו, מתיישבת בחזרה בכיסא ליד דויד. ”אולי כדאי שתסביר לנו, ואנחנו נעביר את זה אליהם.”
הוא מתיישב בצד השני של אביו.
”אני פשוט לא יודע כמה זה יהיה בטוח לכם.” הוא לוקח מהצלחת כריך עם טונה, ממלמל ברכה ונוגס.
דויד מלטף את צידי הבטן של בנו.
”חוץ מגאיה כולנו כבר מיומנים בממשק. טליה לימדה אותנו היטב. אתה יודע זאת.”
אתנה מגלגלת עיניים.
”אתה יודע שאתה מדבר כאילו מרגלים הולכים לחטוף אותנו?” היא לא מתיישבת, רק מוזגת לעצמה כוס מיץ, ממלמלת ברכה בעצמה ושותה. מתקדמת למקרר להוציא לעצמה קצת פירה, ולטליה את העוף שהזכירה קודם.
”אה… אתם יכולים להגיד לי למה אתם ממלמלים כש…” טליה לא שואלת בקול רם במיוחד.
יאנוס מביט בה מעט מוזר.
”אנחנו יהודים מאמינים. זה כמו שאני מנשק את המזוזה בדלת… את באמת לא ידעת את זה? כבר עברו שבועיים.”
היא מצמצמת עיניים. ”ואתה בזמנו היית מתואם עם כל אטום בחלל גדול פי עשרה מהיקום הנראה לעין. ועדיין לא קלטת ש-"
גילה מלטפת לה את הזרוע מעט.
”יקירה, האבות שלך שלך סומכים עלינו שנאכיל אותך היטב.”
”לא ידעתי שאמא יודעת-" ארס מתחיל למלמל ליד אביו.
דויד קוטע אותו בלחש. ”זה לא הזמן, ואתה אב נשוי.”
⌛️
גילה חוצה את המפתן והפתח מתפוגג מאחוריה. לפניה יושבים כמה מהאנשים בעלי כוח השררה המשמעותי ביותר במדינה.
"הרבנית פסעים-"
הייתם חושבים ששרת האוצר החילונית למדי לא תחשוב על התואר המסוים הזה. החיוך של גילה לא נשמע בתשובה שלה.
"חמי הינו העילוי, לא בעלי. גברת מספיק בהחלט."
היא בוחרת נקודה ומתחילה להתיישב, המכשור של הקטנה כבר מגיש לה כסא הולם. פשוט, נוח ולא מצועצע. אף אחד מהאחרים עוד לא הוציא הגה. היא לא מתיימרת לשער השערות שלא לה, אבל האם הגברת הנה הדוברת כי גם היא אשה?
המחשבה עוברת כל כך מהר שהיא בקושי מודעת אליה. פחות חשובה בהרבה מהניתוח השקעות של המשפחה מהבוקר, קל וחומר בהשוואה לארוחה שהיא שמה על הכיריים לפני שבאה לכאן. לפחות היא וידאה שהתנור יכבה לבד כשיגיע הזמן ודויד משגיח.
אילנה גרדין מחייכת, למראית עין אפילו רגועה. כיאות לאדם במעמדה והאחריות שלה. והמחשב מרצף שהיא מחזיקה ביד כעת מוטה מעט וגילה יכולה לראות לראות רשימה של משהו עליו. היא כמובן לא מתעכבת על כך. היא מייצגת את המשפחה שלה כאן. גילה כמעט לא תפסה את השאלה שלה.
"כן, הגבירה פסעים. הבן שלך שלח לחשבונות הציבוריים והפרטיים של כל אחד מהשרים ובעלי האחריות במשרדים רשימה בסיסית בקשר ל… מערכת החדשה שלנו." השרה לא מפסיקה לחייך. גם השאר.
גבירה?
"אני לא מבינה. הוא לא שלח מידע הולם?"
⌛️
מארק וריק יושבים במקום שהם מאוד לא רוצים להיות בו. משרד מועצת סיעת היקומים.
אגתה טיפ-מבול, יושבת הראש הנוכחית של הוועדה יושבת בצד השני של שולחן עץ האלון. מחייכת בנימוס, וחברותית.
"רבותי, אני רואה שאתם חוששים להיות בפגישה זאת, אני מבינה שאתם לא בוטחים בבת שלכם לא לתרום לתקרית דיפלומטית?"
היא מרימה גבה ב'לא' המודגש השני. מארק זועף מעט, ריק מכחכח בגרון. "זה לא שאנחנו לא בוטחים בה, אבל היא שעיר לעזאזל שימושי למדי. היא בקושי יכולה להצביע, וזה רק במציאות הבית שלנו."
החיוך שלה, מקפץ מעט, היא נותנת הוראה ללא סימן חיצוני למכשור שלה. הם עונים לשאילתה שהמיכשור שלהם העביר אליהם. בדממה בעצמם.
מארק אוסף מהצלוחית שהופיעה מולו, עוגיית פצפוצי שוקולד, בסגנון היקום שבתו מבקרת כעת.
"תראי, אנחנו הורים. אנחנו תמיד נדאג לה." הוא לועס את העוגייה, ובולע.
"בשבועיים שלה ביקום של איש-שער-יאנוס היא ארגנה הכשרות של אנשי מפתח במספר מדינות, ווידאה את המיעוט האפשרי של טעויות בין השליחים הממוסדים למקום. אנחנו מאוד גאים בה."
הוא לוקח עוגייה נוספת, ולגימה מהקפה שלו. בדיוק ברמת החום שהוא אוהב.
ריק ממשיך, בזמן שהוא מנקה את השפה מהשוקו עם קצפת שלו.
"אנחנו יודעים שהיא יכולה לעשות זאת. היא גם עוד לא אזרח בוגר לפי מרבית יקומי הסיעה. מדובר בפעילות ברמת משמעות כלל על יקומית. בפעם הראשונה."
הוא מחווה גופנית את האי נוחות, יד מראה צד מאזניים, יד שניה מראה צג מאזניים אחר. מה חשוב יותר? הכבוד? הסכנה?
"אם היא מפשלת כאן, זה יפגע בה למשך עשורים, אולי מאות. האנשים האלו מאחלים אחד לשני 'עד מאה ועשרים.' עם כל הכבוד, היא חשובה לי יותר מהם."
מארק, כבל לא לועס, האוכל יושב בפה, ואגתה, גם יחד מביטים בו.
היא מהנהנת.
"אני חושבת שאתה, שניכם עוד צריכים הזדמנות לעבד לפני שתחליטו החלטות לגבי החיים של הבת שלכם. שבעצמה כעת כבר חשופה לחלק מהזכויות וחובות של מבוגרים."
היא מביטה על המנה שמימשה לעצמה. פיצה, ללא תוספות. לאחר רגע היא ממשיכה.
"אני ממליצה שהבת שלכם תישאר כמתאמת רשמית בין הצוותים מהסיעה לעולם האמור."
היא מחייכת. הכתפיים מתרככות מעט.
"היא עושה עבודה טובה."
והזוג נאנחים כאחד. מארק תוהה ללא מילים, האם ריק זכר לשמור את המתכון לעוגיות האלו או שהוא חייב?
Images made with AI
Comentarios