המטורללים האלו היו מתים להיות ב-Red Dwarf
קדימון
"היה זה לילה אפל וסוער."
היא החלה את הסיפור שלה.
הבוס הישיר שלה...
"אני אזרוק אותך אל הריק, אני נשבע בהורים שלך."
היא הזכירה למהנדס החלל משהו חשוב.
"אין לי הורים, אני שיבוט מובנה."
ואז הוא הבהיר לה משהו שהיא שכחה.
"אז באומנת שלך. זה אותו הדבר."
למה שיהיה לה אכפת..? "אבל היא כלבה."
הוא גיחך.
"ו?"
כן, יכאב לה אם יקרה משהו לדייזי.
הפה שלה היה חמוץ.
"טוב! אני אכתוב מחדש את היצירה לערב יוצרים… אנחנו ארבעה פה…"
היא שאפה עמוק. לא יומרני משהו…
היא קמה מהשולחן. הארוחה כבר גמורה. המערכות כבר יטפלו בזה. היא כבר ווידאה זאת.
"אלך לראות סרטים ישנים."
"ותזכרי אגתה, בלי אקס-מן. הם גורמים לך לעצב קסדות חסרות תועלת…"
המהנדס פלנטון קרא לעברה, כשהיא עברה את הדלת למסדרון.
"כן, כן."
המלמול שלה כמעט ולא נשמע. נזכרת בניסיון שלה לבנות קסדה שחוסמת שדרי מעגל.
הדבר כמעט שרף את המוח של מורטון.
לא שהאובדן היה עלול להיות גרוע כל כך.
'שמעתי את זה!' ראש האבטחה מורטון. משדר ישר לראש שלה.
באמת קסדה חסרת תועלת.
'טוב!!'
היא הגיעה לחדר שלה. סוף סוף. שלווה. כאן הבידוד באמת עובד.
בלי רצפות וקירות לשטוף, בלי שעות של לשיר את אותו אלגוריתם בכל הספינה, כדי שנוכל ללכת ולא להתנגש, שלא לומר לשמור על האוויר בפנים, איפה שהוא שייך. אולי מסביב מעט. כי זה מגן קרינה מצוין…
כן, שיעורי בית. סיפור-מזורגג-תהרגו-אותי-עכשיו.
פרק ראשון: ניקור
"אז, יש התקדמות עם הסיפור שלך?"
קפטן ריינולדס. יש לו מזל שהעבודה שלו מאפשרת לו להיות כזה חטטן.
אגתה... "חשבתי שכן…"
הוא כל כך שמח. זה לא לאיד.
"או?"
היא מגלגלת עיניים.
"זה הכניס את המהנדס פלנטון לזעם עיוור."
אוקי, הגזמה קלה.
"... או."
קפטן ריינולדס מצמץ, ואז חיוך עלה על פניו.
"ספרי."
"היה זה לילה אפל וסוער."
המראה של הפרצוף שלו השתיק אותה. הוא ניער את ראשו מעט. כמו כלב אחרי אמבטיה. היא מתגעגעת לחומי. "סליחה, זאת פתיחה שלא עבדה לאף אחד כבר כמה מהפכות טכנולוגיות. תמשיכי."
"זה על כלב קסום."
הוא מטה את הראש מעט. היא עוד יותר מתגעגעת לחומי.
"... אוקי?" "הוא מקבל את השם מאור השמש."
"אז גנבת מ'הכלב היהודי'?"
זה ספר? "..."
"אה, זכויות היוצרים פגו עד עכשיו. תמשיכי."
והוא הלך.
"... תודה."
בחזרה ללנקות את כל הסיפונים. לפחות זה לא ביד. …
ריינולדס הרים יד. מערכת ההובלה של 'המסננת' העבירה אותו לחדר בקרת המנוע.
"אז, זעם עיוור על שורת פתיחה?"
פלנטון חייך. בהעדר מילה נכונה.
"היא מעבדת את מערכות הקסם… ואפילו לא קולטת."
ריינולדס ליטף את הגב התחתון שלו.
"קסם מתקדם וכל זה."
הוא לא ניער מעצמו את ידו של ריינולדס. הסתובב, נשען לתוך המגע.
"אל תתחיל, אנחנו משתמשים ב'ענף של המדע' שמשתמש ב'סוד'."
ריינולדס הסיר את ידו. לאט.
"אל תגזים, בסך הכל מדובר בשימוש בחשבון."
הוא נשען קרוב. חזה לחזה.
"יש לך מזל שאתה הקפטן."
ריינולדס גיחך.
"אני יודע."
…
מורטון התעלם במפורש מהזוג השוכב בחדר המנועים מלבד להגיד לחברה שלו, המסננת עצמה. "מצב אלפא על פיקוד והנדסה."
התשובה שלה היתה מלאת הומור. מלטפת. "אני אוודא להגיש להם את כל הדוחות."
"מצאת משהו בשבילי?" היתה תקווה מהולה בחששות במה שהוא אמר. מעניין זה מסוכן.
שדה כוח ליטף את עורו מתחת לבגדים.
"במרחק שנת אור ישנה ספינה לא ידועה."
הוא בקושי שמע אותה. לא מצליח שלא להתמקד בכל כולו בתחושת הקטיפה.
הוא אפילו לא שם לב שהוא מפסק רגליים. "בבקשה אל תשדר."
אגתה. בחדר שלה. למה היא רואה אותם...
הדם עזב את האיבר והתרכז בפנים. הוא הביט במראה. "עשית את זה בכוונה."
"מה אני יכולה להגיד, היא משעשעת."
… אגתה חזרה לסרט. סרט מאמצע המאה העשרים ואחת. עיבוד של 'מחזור שער המוות'.
אבל מראות של ראש הביטחון והחברה שהם לא אמורים לדעת עליה, רקדו לה במוח. "מה היא עוד עושה מבלי שנדע…" היא כמעט ולא שמה לב לכמה דברים מוכרים… בסרט. היא הלכה למקלחת. להוציא את המראה מהראש שלה. היא חפרה בקבצים. "רוג'ר סטילרוד בוא לעזרת האצבעות שלי."
הולגרמת הפורנו האהוב עליה תמיד עשתה את העבודה.
אבל היא וידאה שמורטון לא יראה בחזרה.
פרק שני: סליחות
"זה לא יספיק שאסלח לך… את יודעת." אגתה עמדה בנקודת תחילת העבודה. מחוץ למחסן, הערכה טרייה על החגורה. וכל הספינה נקייה.
"אבל… זה היה מצחיק."
הקול היה חלש, רק באוזניים שלה.
היא פנתה בכיוון ממנו שמעה.
"אני ומורטון אפילו לא מחבבים זה את זה. איך אני אמורה להסתכל לו בעיניים?"
"אבל?" הקול הפעם נגוע ביאוש. "זאת אפילו לא היתה הפעם היחידה…"
עם כפות הידיים על הפנים, אגתה צרחה לחצי דקה.
"זה לא עוזר."
האויר התמלא בריח של פירות הדר. ניסיון להתנצל.
"מה אני יכולה לעשות?"
"בינתיים?"
הקול שלה היה חד. מחושב. פיה מחייך חיוך שבע רצון. קטן.
התשובה של הספינה היתה קצרה. ללא ביטחון.
"כן."
מי יודע מה טוות המערכות תדרוש. וזה בתור התחלה.
עם האצבע על שפתיה למשך כמה שניות אגתה מתחה את הזמן. הזדמנויות כאלו הינן נדירות.
"תאיצי את הבדיקה של הצעות העריכה שלי. אני רוצה לוודא שנוכל לחסוך בדלק מבלי לאבד בטיחות ונוחות."
היא רוצה לוודא שהחיים של הספינה נוחים יותר. ורק מבקשת בתחום של התפקיד הרשמי.
"את כל כך מתחשבת."
אגתה עכשיו מאוד חשובה לתודעה היחידה שנחשבת. לדעת עצמה, בכל אופן.
"מה אני יכולה להגיד. את הבית שלנו."
כמות הזכרון המותרת לאגתה קפצה פי עשרים.
…
"אדריאן, קפטן ריינולדס, הביט בשידור. גבותיו מתכרמות במחשבה."
הקפטן האמור פנה לבן הזוג שלו במיטה. הרחק מהשיחה של הטווה רייסטלין והספינה.
"אתה חייב לקריין אותי ככה?"
"זה משעשע אותי."
פלנטון היה עם השמיכה עד המותן. הבטן השטוחה שלו חשופה. כמו תמיד.
לקרוא את הקעקועים. את הקסם… או לקפוץ… זאת השאלה.
פלנטון נשכב לאחור, ידיים מאחורי הראש. שרירי הבטן מכווצים.
הוא יתחיל את המשמרת עוד מעט. הם יהיו מקצועיים אחר כך.
…
מורטון עצבני.
"אתה יודע, היא באמת-" היא לא מצליחה... מה? להרגיע אותו? היא חייבת להתאפס על הפרמטרים של המשימה לפניה.
"אני יודע מה היא אמרה. אני ראיתי את זה. והיא צודקת."
הוא הביט במצלמה.
"למה כשאני אמרתי את זה? זה לא הספיק!"
היה בנימת הקול שלו משהו. היא באמת פישלה. היא תסדר את זה. היא תמיד מצליחה.
"מה אני יכולה לעשות?"
"תחשבי, את תמיד מצליחה, לא?" הוא ליטף את הספל שבידו. זה שהיא הכינה לו לרגל השנה לקשר שלהם.
הרעל בנימת הקול היה ברור.
הוא באמת אמר שקשר בינהם יהיה רעיון רע…
היא באמת תיאלץ לבלות שבועות בלי השירה שלו. מה היא אמורה לעשות עכשיו?! לאונן?!
אולי להגדיל את הזיכרון המוצע לו?
…
אגתה עושה את העבודה בצורה הכי נוחה. היא מטיילת לאורך הספינה ושרה את האלגוריתמים. עונה לתשובות של המערכת הקיימת. מחזקת. מטעינה. מתקנת. היא סיימה את כל הספינה בחצי משמרת. עם זמן נוסף לעשות ניסויי מעגלים. אולי היא כן יכולה-
"אגתה רייסטלין, בבקשה בואי לביטחון."
מורטון. בטח בקשר לחברה שלו.
היא שרה מילה, לחצי ננו שניה בשני המקומות, אז מול מורטון.
"כן?"
"רוצה קצת בירה ולדבר על כמה החברה שלי חייבת להתבגר או בסופו של דבר היא 'תהיה עצמאית'?" "יש לך חברה?"
הוא הביט בה. לא מצחיק.
"תביא, וידאת שהיא לא תקשיב?" בקול רם יותר "או שזאת הנקודה?"
שניהם ישובים. הספות נוחות. הבירה זורמת. ומסננת רק רוצה להגיד שהיא מצטערת.
פרק שלישי: תוצאות מדרגה ראשונה.
השיחה עברה מהר למה שהם מתכוונים לייצר לערב היוצרים. הוא חיבר שיר בסגנון אופרה, כולל מילים באיטלקית, אם כי עכשווית. היא חזרה לעשות מחקר בשביל סיפור קצר. "אולי תעשי סיפור פלש? איזה מאתיים פחות או קצת יותר מילים?"
"נראה לך? אולי הקפטן יחשוב שזה לא מכבד? באותה מידה זה יכול להיות חמשיר…"
עם הסנטר על היד. הם מזמן עברו למיץ. הקעקועי הסמכה שלהם מזמן טיהרו את המערכות מהכוהל.
הוא הרים גבה. "את הולכת לתקוע אותנו שם במשך הרצאה שלמה?"
היא מגחכת.
"אז חמשיר?"
הוא הרים את הכוס ללחיים.
"תקריאי לי כמה אחר כך."
…
מסננת מאוד פגועה. הוא שר לה מהשיר. הוא באותה מידה היה יכול להתיישב לה בין הרגליים ולסעוד!
זה מספיק גרוע שהוא חיבר אותו ליום יוצרים. אבל זה נסבל. זה הדגמה. ובשביל בני אדם… אבל הם יודעים!
היא… היא… שולחת סרטון של הפעם שהשתכרו ושכבו ביחד להורים שלהם!
או, אולי זאת היתה טעות...
…
"מסננת!"
מורטון צועק לתקרה. "אני מזמין לך מחזור פסיכולוגי!! יש לך מזל שעצרתי את השידור שלך בזמן. היו מוחקים אותך! מה את, בת ארבע עשרה אנושית?!"
"אתה לא אבא שלי!!"
היא לא מנסה לצחוק.
הוא במשרד. לבד. בידו ספל קפה. אגתה כבר הלכה לארוחה שלה עם פלנטון למשוב על העבודה שלה.
"אני לא בגדתי בך. תבדקי את ההקשרים החברתיים של הפגישה."
האור הבהב אדום עמוק.
"אתם ניסיתם להחזיר לי-"
הפנים שלו מעידים על זעם. ועוד כמה רגשות. הריר העף גם. הקפה בספל שלו מטפטף על הרצפה. ידו האוחזת במתנה שלה כמעט נעה בפראות.
"לא!! תוציאי את הראש המדומה שלך מהחור שחור שאת קוראת לו תחת, ותתרכזי בשיחה שהיתה. האם בשלב הזה עדיין דיברנו עלייך?!"
כמעט דקה של שקט.
"לא."
היא באמת השמיעה קול צרצרים...
הוא לא חייך.
"על מה דיברנו."
צלילי אינפרא החלו להיות מושמעים, נסיון לאסרטיביות. במקום להצטמרר, הוא רק דרך את לסתו. נושף כמעט אדים מהאף.
"על המסיבה הקטנה שאתם קוראים לה ערב יוצרים."
הוא קם מהכיסא, כבר לא מסתכל בנקודה מסוימת. קצת מעליב.
"על. מה. דיברנו?"
נעימת כינור קלה החלה למלא את החדר. בכי של מכונה.
"על מה שאתם מכינים למסיבה."
הפרצוף שלו חתום.
"האם פלירטטנו?"
שתיקה. "האם! פלירטטנו?!"
"לא! אוקי לא… למה אתה רוצה לפגוע בי?"
התשובה שלה. השאלה. לא רמה. "תחשבי."
היא לא ענתה. האחיזה שלו בספל נהייתה לבנה. הוא הניח אותו על השולחן בעדינות. ההבדל בין תקווה ליאוש.
הוא יצא מהחדר. הדלת נסגרת מאחור. מערכי השיגור מנקים את הרצפה. את העדויות ל… דיון.
פרק רביעי: בגן
מורטון יושב בגן. הפרחים האכילים מבשמים את האויר. הוא באמצע המבוך צמחים. מבוך בצורה של הרונה למקלט. הרבה משמעויות…
"את עושה חמשירים עכשיו?!" פלנטון, ריינולדס ואגתה נכנסים למפלס המבוך.
פלנטון נשען מעט על הבעל שלו, פניו סמוקים מעט.
"אני חושב שאני מעדיף את השטות עם הלילה הסוער."
אגתה חייכה מעט, אך זויות עינה לא עוררו מחשבות על שמחה.
"היה בחור מטופיקה שממש אהב אחד מקוסטה ריקה.
אז אחת וש-"
"הי!"
עכשיו, פלנטון סמוק, גם ריינולדס. מאיפה היא יודעת איפה הם גדלו… היא חורצת לו לשון וחוזרת לשיר את הרונות ולהחוות אותן כדי לחדש את המערכות. פלנטון מביט בריינולדס. "אל." ריינולדס מאוד רציני כשהוא אומר זאת. חוץ מהעיניים.
מורטון קם, מדלג מעל לערוגה.
"על מה אתם מדברים."
אגתה עונה.
"הם מתווכחים על משהו שקשור לעבודה שלי… אני לא יודעת מה."
בינתיים הדרך מתחילה לזהור. מעגלי הרונות מהבהבים בצבעים מתחלפים. חלקם משתנים. הבושם של הצמחים מתחזק. שלושת הגברים מכסים את הפה ובורחים לפני שיקיאו. הצמחים האלו מסריחים.
"נמושות." היא מפטירה לפני שהיא ממשיכה בעבודה.
ואז כמה ציפורים נופלות מהעצים ומקיאות.
"אולי הגזמתי."
מורטון, לפני שה'מקלט' נעלם לפני הדלת הנסגרת מאחוריו, שומע ממנה משפט אחרון.
"אולי אני צריכה לתקן את התתרנות שלי."
הוא מביט בשני האחרים.
כן, כדאי שהיא תתקן את חוש הריח שלה.
…
כעת, לבד במבוך, אגתה באמת מתחברת למערכות. לכל דבר בספינה יש יתירות. המבוך הוא היתירות של מסננת.
בהעדר ביטוי אחר, השיכחה נופלת עליה. היא לא אגתה, היא הד, הד שמרטיט כל אטום בספינה.
ועכשיו, לראות מה הבעיה עם מסננת.
בחדר לבן ללא קיום בעולם ה… אמיתי… יושבת נערה, אשה מבוגרת, תינוקת, היא הרבה דברים.
מסננת כורעת, ידיה מסביב לברכיים. מסביב תמונות, קולות מהדהדים. כל חטאיה מבזיקים מסביבה. והסיבות ללמה אלו חטאים מבזיקות עוד יותר.
במקום הפרטי הזה. אגתה מופיעה.
...
אחרי המשמרת, אגתה נכנסה לחדרה. נפלה על המיטה.
אבל לא הצליחה להירדם. היה לה משהו לעשות. "חדר, אני צריכה סרט טוב."
….
היא ראתה את 'גברים בשחור' הראשון… היא תצטרך לעבוד על תיאום ה-, ציפיות שלה… עם החדר.
אחרי הסרט היא החליטה לצאת לטייל. היא חזרה ל'מקלט'.
...
ריינולדס עובד בערוגת הירק הפרטית שלו. פלנטון על הספסל מסתכל.
המקוש דופק על הקרקע המתואמת בקצב. החולצה שלו על הספסל ליד פלנטון. הזיעה מנצנצת עליו.
והדלת נפתחת. אגתה נכנסת.
"זה זמן פרטי?"
פלנטון פונה אליה. עינייו מנצנצות.
"לא, רוני רק רצה לעבוד על החסה שלו. אני באתי בשביל הבידור."
"אני מבינה, רק שה'ערוגה' שלו נמצאת על מעגל מפתח רוני."
היא מיישירה מבט לריינולדס.
"תיזהר לא לפתוח את הריק אלינו. מסננת נמצאת כרגע במצב תחזוקה."
היא מתיישבת ליד פלנטון. מבודרת.
….
הרונה שריינולדס עבר לידה הבזיקה.
אגתה נכנסה לפאניקה.
היא הספיקה לומר רונה אחת. אבל זה היה מספיק.
הם התממשו במטבח.
"מה קרה" ריינולדס הסתכל מסביב.
"אתה פתחת את המקלט לריק."
העברתי אותנו לכאן בזמן שהמקום משקם את עצמו.
"את יכולה להביא לי חולצה?"
"אל תדאג, תפסתי אותה." פלנטון אז זרק אליו את החולצה שלו."
ריינולדס הדהד…
לרגע הוא נעלם. ואז…
"עדיין מעוניין?"
שאלה אגתה את פלנטון. הוא מצידו עכשיו הביא כוס מים לעכשיו לכאורה אישה ריינולדס.
"איך.. אתה? את? מרגיש?"
הוא, עדיין הוא, בפנים, פנה לאגתה.
"איך המקוש שלי גרם לזה??"
"זאת מסננת."
הם הביטו הצידה. רק עכשיו מבחינים שמורטון גם היה במטבח הזה.
אגתה מגלגלת עיניים.
"מסננת!"
בהבזק הוא חזר לעצמו.
"למה אני עייף?"
"כי עברת שינוי צורה מהיר ומקיף. פעמיים. בתוך פחות מדקה."
...
הם מביטים במורטון.
אגתה היא הראשונה לדבר.
"תעשה משהו עם החברה שלך."
"אני מצטערת אבל הוא היה עמוס בקרינה. זה היה הטיפול המהיר ובטוח ביותר."
הם הביטו מעלה.
"תחזירי אותנו בבקשה."
אמר ריינולדס.
הוא חזר לערוגה שלו. החולצה נשארה במטבח.
"לא בא לי חסה עכשיו."
….
פלנטון ישב בשולחן. אמא שלו בשירותים. והמלצר הגיע לקחת את ההזמנה.
התג הראה 'ריינולדס'.
"הי, אני המלצר שלך להיום, כבר החלטת מה לאכול?"
"אותך?"
הסומק כיסה את כל הגוף.
אחרי הארוחה. החשבון הכיל את מספר הטלפון שלו.
בים. ביפ. השעון צלצל…
פלנטון התמתח וקם מהמיטה.
"נשמעת שמח בשינה!" ריינולדס קרא מהחדר מקלחת
"חלמתי על הפגישה הראשונה שלנו."
"כשעשיתי לאמא שלך התקף אנפלפטי?"
"זאת לא אשמתך, היינו צריכים לשאול אילו רטבים הגיעו עם הסלט."
"אמא שלך אף פעם לא סלחה לי."
"היא נסתה להתחיל איתך
בעצמה…"
ריינולדס נראה ירוק.
"על זה, היא לא סלחה לך..."
פלנטון נכנס למקלחת אחרי שהבעל יצא.
ריינולדס מצידו הלך לנוח שוב… מנסה לא לראות את הפעם שפגש את החותנת.. באור חדש.
"לך לעבוד! זה ישכיח ממך את התמונה!" הקריאה של פלנטון הגיעה דרך קול המים הזורמים.
פרק חמישי: בידור
"עץ האלון הוא גדול.
ראש הנרקיס הוא עגול.
הצוות כאן קטן.
הקיר משמים ולבן.
וישבן מנהיגנו-"
"היי!!!"
אגתה גיחכה לרגע. "זה היה שווה את זה."
ריינולדס גילגל את עיניו לרגע. "אוקי, כולנו עשינו את חלקינו. בואו נלך לאכול."
ארבע זוגות בירכיים חרקו לרגע כשארבעתם קמו מהכיסאות שלהם ופנו למזנון.
הם שמעו לחישה חלשה מהתקרה. "למה אף אחד לא מחה על השורה של הקיר?"
החלליות נוצרו על ידי Bing ו-Canva