ללא קשר ל-האם יש אלוהים או לא. ומדובר במשהו שאי אפשר לדעת בעודנו בחיים. אם מישהו מצליח לגלות, מן ההכרח שיראו דרך שכלל האנשים יוכלו לדעת באותה צורה. לא סתם כי מישהו אמר.
אני לא יודע - אין משמעו:
יש אלוהים. אין אלוהים. לא יודעים.
אם יש אלוהים, אתה לא יודע שזה מי\מה שאתה חושב.
האלוהים שסופר עליו שהוא אוהב אותך, יכול להתגלות כשקרן ולמעשה לשנוא אותך.
ועכשיו שהבהרתי שלא.. אני לא מאמין.
עכשיו.. למה אני ממלא את המצוות ככל שאני יכול.
כי לזמנו, הכתוב היה המסגרת הרעיונית הנכונה ביותר מוסרית, המוסיפה הכי הרבה ערך ליחיד ולקבוצה. והתורה שבעל-פה, איפשרה את ההתאמה לחיים המודרניים של כל תקופה - בין אם להעצים ולהקים סייגים למצווה, כשהצורך בה גדל (גם אם לא כיף) - או להתיר אותה, כשהיא יוצרת יותר נזק מתועלת.
התועלת הזאת, היא מה ששימר את היהדות בכל התקופות הללו. כי להיות יהודי תמיד היה קשה יותר מלא להיות. לכן תמיד היו אלו שעזבו. אבל תמיד נותרו מספיק שנותרנו כקבוצה יציבה. ואפילו היו אלו שהצטרפו אלינו. בזמנים מסוימים בעבר, מדובר היה במשהו שהיה יכול לגרור מוות. וזה היה שווה להם את זה. יש סיבה.
דוגמה שנראית שולית - הברכות של נטילת ידיים:
גם ללא אלוהים בהתיחסות שלך, זה עדיין תודה לכל דבר שתומך בהיותך כאן, תודה למזל.. אם תרצו. זה מעודד ענווה. למי שלא שם לב.
זה מלמד אותך להתאפק. לימוד איפוק ודחיית סיפוקים תורמים יותר להצלחה בחיים מאשר רמת משכל.
הברכה שלאחר צרכים (אשר יצר) מזכירה לך כמה אתה בר מזל שאתה בחיים. גם ענווה. גם לא לקחת דבר כמובן מאיליו.
ואלו רק הלשטוף ידיים. ורק חלק אחד, שרבים, גם בקהילות החרדיות, מתייחסים כשולי. ולכן אני אמנם לא מאמין באלוהים או כוח עליון.. אבל אני מאמין בעם שלי. עם ישראל.