לא נחמדים - הטקסטים שלנו

הטקסטים המופיעים באתר אינם הנוסח הסופי. אתם מוזמנים להירשם ולהגיב -

תגובותיכם מסייעות לנו בתהליך העריכה, ותופיעו ברשימת התודות כשהספר יצא לאור.

אין שום קשר בין האנשים המופיעים בתמונות לבין הטקסטים עצמם.

 

ארי-פז היה כאן - פרק ה

עודכן: 17 בנוב׳ 2021

מתוך "המיתוס של ארי-פז"

"תאמין, אני מאושרת..." קול שירה טילטל את ארי-פז משנתו. הסלולרי הראה שהשעה שלוש בבוקר.

"מה לעזאזל?" קרא ארי-פז וקם ממיטתו, מבהיל את מושי.


ארי-פז רץ יצא מחדרו וראה שגם יואל איתמר ולירן יצאו מחדריהם, כולם נראים הלומים משינה. מקס, ג'וני, צוציק והג'ינג'ית רצו לקראתם, שמחים על הופעתם הפתאומית ומקווים לקבל ארוחה טעימה. מושי הצטרפה מחדרו של ארי-פז, וטיפטיפ יצא מהמנשא במטבח, שם הוא נוהג לישון ועדיין להיות במרכז העניינים.


"תאמין אני מאושרת, תדע שאני לתמיד עלינו שומרת... שרק תחייך. תאמין, אני מאושרת תדע שאני לתמיד עלינו שומרת..."


"מה לעזאזל הרעש הזה בשלוש בלילה?" שאל יואל.


לירן ניגש אל הסלון, והרים סלולרי שבור שהמשיך לנגן את השיר במחזוריות, עד שסיים לאחר מספר רגעים. "הייתי אתמול בשנבוב וקניתי מודם סלולרי. היה שם איש אחד שהביא סלולרי שנדרס על ידי טרקטור, והוא רצה לקנות חדש. כשרצה לזרוק את הישן, ביקשתי את הסלולרי בתור אלמנט מעורר השראה". 1 ↓


"זה בהחלט מעורר", רטן יואל, "מעורר בי צמרמורת..."


"תאמין אני מאושרת, תדע שאני לתמיד עלינו שומרת... שרק תחייך. תאמין, אני מאושרת תדע שאני לתמיד עלינו שומרת..."


"שיט!" אמר איתמר, "יש לזה נודניק."


לירן לקח את הסלולרי, ניסה ללחוץ על הכפתורים, על המסך. לבסוף הסלולרי השתתק.


"אם לא הייתי יודע בוודאות שאני ויואל הגענו לעולם משילוב תאים שלכם", אמר ארי-פז, "הייתי חושב ש'אמא' שולחת לנו מסר מהעולם הבא..."


"כן", הגיב לירן, "לא מספיק שהוא מתחיל לנגן בשלוש בבוקר, עוד השיר הזה..."


"זה לא משהו שרואים כל יום", העיר איתמר.


"תאמין אני מאושרת, תדע שאני לתמיד עלינו שומרת... שרק תחייך. תאמין, אני מאושרת תדע שאני לתמיד עלינו שומרת..."


"נראה לי שכדאי שנתעד את זה", אמר לירן, הניח את הסלולרי על מגבת ובידיים רועדות צילם אותו.


"טוב, אפשר כבר להשתיק את הדבר הזה?" אמר יואל, "בכל זאת אנחנו זקוקים לשינה".


לירן הרים את הסלולרי, כופף את חלקו התחתון והשיר נקטע.


"הרגת אותו?" שאל ארי-פז.


"לא יודע, זה מרגיש כך..." השיב לירן.


"אתם מזכירים לי את הסרטון של איקאה עם המנורה", אמר יואל בחצי חיוך.


"כן..." חייך לירן.


"איזה?" שאלו איתמר וארי-פז.


"נצפה בזה בשעה יותר שפויה", פיהק לירן.


החתולים מבחינתם המשיכו ליילל ולבקש צומי וטעימי. "אני לא רוצה להרגיל אותם שהם מקבלים אוכל בכל שעה", אמר לירן בזמן שהגיש לחתולים אוכל. "מאוחר מדי", חייך איתמר.


"לפחות יש שבתון לרגל הבחירות", פיהק יואל.


"אני אוהב אותך", הביט איתמר בעיני לירן.


"יש כאן ילדים", העיר ארי-פז.


"אני אוהב אתכם", השיב איתמר.


"גם אני".

"גם אני".

"גם אנחנו", חייך לירן.


"ליל מנוחה", אמר ארי-פז וכולם פרשו לחדריהם לנסות לישון שוב.


...


"וישבו בני משפחת גולדמן אל השולחן".


"וישבו..." פיהק יואל, ולאחריו פיהקו כולם.


לירן הגיש לכל אחד את המשקה המועדף עליו. לו ואיתמר אמריקנו, ליואל קפה עם חלב ולארי-פז שוקו עם מרשמלו.


"זה בהחלט היה מוזר עם הסלולרי הזה", אמר לירן, "הצלחתם לישון לאחר מכן?"


"מושי עזרה לי להירגע", חייך ארי-פז.


"לירן גם ככה ישן כמו חתול", אמר איתמר.


"מיאו?" הגיב לירן, ובתגובה ג'ינג'ית וצוציק החלו ליילל אליו והאחד לשנייה.


לירן צחקק וליטף בעדינות את צוציק, עת ג'ינג'ית ברחה מיד כשהתקרב אליה.


"אני גם ככה לא ממש מצליח לישון", פיהק איתמר.


"משהו כמו", הגיב לירן, "אני לא ינשוף לילה ולא ציפור משכימה קום, אלא מן יונה מותשת תמידית".


"משהו כזה", חייך איתמר.


"דיברתם על פרסומת של איקאה?" שאל ארי-פז. 2 ↓


יואל הראה להם בטאבלט שלו את הפרסומת של איקאה, שם אישה אחת מחבקת מנורה שולחנית ומוציאה אותה החוצה לצלילי מוסיקה דרמטית, כשהמורה מופנית לכיוון הבית. הסצנה ממשיכה כשהאישה מניחה מנורת שולחן חדשה בזמן שהמנורה הישנה נמצאת בחוץ, בגשם. לבסוף מופיע איש שאומר שרבים מהצופים מרגישים צער על המנורה, וזה בגלל שהם משוגעים. למנורה אין רגשות, והחדשה טובה הרבה יותר. ארבעתם צחקו.


לאחר מכן עברו כל אחד לגלוש בפייסבוק ובאפליקציות שיחות, וראו סרטונים בנושא הבחירות שנחסכו מהם כשנמנעו מלהביט בשידורי התעמולה, וקראו את מבזקי החדשות. ארי-פז מבחינתו העדיף להמשיך לקרוא את תרסדיי נקסט, ולירן הרהר שגם הוא היה מעדיף לקרוא ספר טוב.


"נראה לי שכדאי שנצא", אמר איתמר, "אם אנחנו לא רוצים שיהיה עומס גדול מדי בקלפי."


...


"ויתלבט לירן מה ללבוש", אמר לירן, וארי-פז חייך.


כיוון שהתחזית הזכירה משהו על גשם, לבש לירן ג'ינס וחולצה ארוכה. איתמר לבש ג'ינס וחולצה קצרה. יואל לבש ג'ינס וחולצה קצרה, וארי-פז לבש מכנסי בד וחולצה ארוכה. וארבעתם הלכו אל עבר הקלפי.


לאחר שצעדו והתרחקו מהבית נעצר לירן כי שכח את ההודעה לבוחר שלו בבית.


"תרצה שאתעתק איתך הביתה?" הציע ארי-פז, "איתמר ויואל יחכו לנו ואוכל להתביית על יואל".


"אני מבין שפיתחת את היכולת לשאת מישהו איתך?" חייך לירן.


"אכן, והתאמנתי על חפצים דוממים ולאחר מכן גם על החתולים", הגיב ארי-פז.


"בפעם אחרת", אמר לירן, "נזכרתי שיש אפשרות לאתר את ההודעה לבוחר באינטרנט", וכך עשה.


ארבעתם המשיכו ללכת לכיוון הקלפי, כעשרים דקות הליכה מביתם. היה זה יום חם ולירן ואיתמר סבלו מהחום.


"תרצה שאתעתק איתך הביתה, ותלבש חולצה קצרה?" שאל ארי-פז את לירן.


"אני אשרוד..." השיב לירן.


כשהגיעו לבית הספר בו ממוקמת הקלפי היו ארבעתם מותשים מהחום. איתמר הצליח להדחיק זאת, נכנס ראשון, הצביע ויצא. אחריו נכנס יואל, שהתעכב לרגע ויצא. כשלירן נכנס לחדר הקלפי הוא הציג את תעודת הזהות למזכיר הקלפי שביקש ממנו להוריד את המסכה ולהראות את פניו. לירן, שסובל מרגישות תחושתית שמח על ההזדמנות להסיר את המסכה ולו לרגע. אחר כמעט ותעה בדרכו ולבסוף נכנס לתא הפתקאות ולאחר מכן שם את המעטפה בקלפי.


"טוב", אמר לירן כשיצא, "סיימנו את מחויבותנו".


ארבעתם יצאו מבית הספר, לירן וארי-פז התעכבו ללטף חתול שיילל לעברם בעת שאיתמר השמיע קולות חיבה לחתול ויואל הביט בשלושתם.


"זכור לי שהצעת להתעתק איתנו הביתה", אמר לירן לארי-פז, "מה דעתך שנתעתק, לפני שהחום יתיש אותנו לגמרי ונצטרך לעצור לשתות משהו?"


"אני יכול להתעתק רק עם אדם אחד בכל פעם..." אמר ארי-פז.


"ואין לך ממש מוטיבציה לעשות זאת, לאחר שאמרתי שנעצור לשתות משהו?" הגיב לירן וארי-פז חייך.


ארבעתם הלכו לבית קפה בקרבת מקום, והזמינו משקאות חמים ומאפים. עד מהרה הבחין יואל שלירן נראה עצוב. "מה קרה?" שאל.


"זו מערכת בחירות שניה או שלישית שאין לי ממש מי שייצג אותי", אמר לירן.


"וגם אותי, אם כבר מדברים", הגיב איתמר.


"אנחנו לא תקינים פוליטית", אמר לירן בשפתיים חשוקות.


"רגע, זה בגלל שאתם-" אמר יואל.


"כן" קטע אותו לירן.


"לא נתת לי לסיים את המשפט", העיר יואל.


"בגלל שזה לא המקום לפרט", אמר לירן, "אנחנו באזור ציבורי. אני מעדיף להסביר בשיחה פרטית".


"המאפים טעימים", אמר איתמר, וארבעתם ישבו ואכלו שקועים במחשבות.


"לירן!!!" נשמעה צעקה לפתע, "מה שְׁלֹמְחוּי!?"


"רק הוא היה חסר לי כאן", רטן לירן בזמן שארי-פז הצטמרר מעוצמת הקול ואיתמר ויואל עיוו פרצופם.