מתוך "המיתוס של ארי-פז"
"יומן הקברניט, תאריך כוכבי - ארוך מאוד", חייך ארי-פז, "ימים מורכבים עברו לאחרונה בכוכב גולדמן. הקורונה נבלמה יחסית ומזה מספר שבועות ניתן ללכת בחוץ ללא מסכות", הביט ארי-פז באריזת מסכות ההגנה שמונחת על המדף בחדרו, "וגם אנחנו כבר החלמנו מההצטננות". הוא חייך כשנזכר בפוסט שראה בפייסבוק "אפריל 2020 - שוכח לשים מסכה כשיוצא לרחוב. אפריל 2021 - שוכח להסיר מסכה כשיוצא לרחוב" והוסיף "בתי הקולנוע ייפתחו בקרוב במתכונת של תו ירוק ותו סגול - כמובן שכל זה תלוי בכך שלא ייכנסו ווריאנטים של קורונה מחו"ל". ארי-פז נאנח כשנזכר במאמרים שקרא על ההתנגדות למגבלות הקורונה ובהפגנות ברחובות. היללות של צומי, הג'ינג'ית מנומרת, מנעו ממנו לשקוע בתוגה. 1 ↓
"נראה שנציגים מהעירייה הגיעו במהלך אפריל לעקר את החתולות בחצר", נזכר ארי-פז בחתולות הבוגרות שהגיעו לחפש אוכל וקצה האוזן שלהן חתוך. "כמובן שעד שהם הגיעו החתולות המליטו דור חדש של גורים, ומקס הספיק להפרות את נזק ואת צומי ולאחר מספר שבועות גם מושי נאותה לחיזוריו."
ארי-פז ניסה לדחוק ממוחו חיזיון של מקס הגוהר מעל צומי אך ללא הצלחה. כשהמראה של מקס, האפור מנומר הגוהר מעל מושי הצטרף ארי-פז נאנח והחליט לתת לסצינה לחלוף, בטרם ייזכר במקס הגוהר מעל נזק, האפורה מנומרת עם העיניים הגדולות. הוא חייך כשצומי התחככה ברגליו וייללה, ורכן ללטף אותה.
"במשך כחודשיים צומי הסתובבה ברחבי הבית, רובצת בחדר השינה של אבא ואבא, בחדר השינה שלי, בחדר הארונות, בחדר האורחים… כיוון שצומי פחדה כשאנחנו מתקרבים אליה לא ייחסנו לזה חשיבות רבה". ארי-פז ניאות ליללותיה של צומי ונשכב על המיטה כשהיא לידו, "לפני מספר שבועות צומי המליטה"...
...יללות נשמעו ברחבי הבית, וכשארי-פז הגיע לחדר האורחים מצא שם את לירן, איתמר ויואל מביטים בצומי אשר החלה להמליט על הספה. צומי נבהלה מההמולה וברחה משם למקום בטוח יותר שם תוכל להמליט בנחת ולירן נטל דלי ובו מטליות לחות וניקה את הספה.
"הכיצד החתולה הכי פחדנית החליטה להמליט אצלנו בבית?" תהה ארי-פז.
"נראה שהיא מרגישה אצלנו בנוח", השיב איתמר.
כשהתכוננו איתמר ולירן לשינה מצאו את צומי בחדר השינה שלהם, במדף התחתון של כוננית פלסטיק הניצבת ליד החלון. במדף היו שמיכות עוד מהתקופה שבלונדי - חתול בצבע חול שהיה מאוד טריטוריאלי ומאוד נאמן - היה בחיים. כשלירן בדק הוא ראה שצומי המליטה שלושה גורים - שחורה ג'ינג'ית, ושניים בצבע לבן-ג'ינג'י. לאחר מהן הלכו לירן ואיתמר לישון…
"שני לילות לאחר מכן הייתה נקודת מפנה", חייך ארי-פז, "כשאבא לירן ואבא איתמר שמעו יללות שבר של הגורים, ואבא לירן מצא שאחד הגורים הג'ינג'ים החליק מתחת למדף. כשהביא אותו לצומי היא קישרה בין ריח גופו על הגור לבין ההצלה של הגור. מאז צומי החלה לפצות על כל התקופה שהיא פחדה מאיתנו".
ארי-פז ליטף את צומי שייללה יללות עונג, וליטף בעדינות את הגורה השחורה-ג'ינג'ית.
"זמן לא רב לאחר מכן צומי העבירה את הגורים לכוננית קטנה ליד המיטה היכן שלירן שוכב, ובכך הוא התמנה למשיב הגורים", חייך ארי-פז, נזכר איך לירן סיפר שמדי פעם אחד הגורים החליק אל הרצפה וייבב, וכשצומי ניסתה לצאת מהמדף היא הפילה עוד גור כך שלירן נהג להשיב אותם חזרה אליה.
"כיוון שאנחנו לא נלהבים להשתמש בארגז חול, צומי נהגה לצאת מדי פעם החוצה בכדי לעשות את צרכיה, וגם מושי מדי פעם הסתובבה בבית. כך עד ליום שבו צומי חזרה הביתה מבוהלת כשמקס בעקבותיה…" ארי-פז הרצין נזכר בסיטואציה, "מאז צומי נשארה בבית, אבא לירן מילא את ארגז החול וסגר את החלון. במהרה התברר שגם מושי המליטה, בתוך ערימת חפצים ליד הספה השחורה בחדר האורחים"...
...כשהיו הגורים של צומי בני כשבועיים ולאחר מספר ימים בהם נשמעו יבבות ליד הספה השחורה, לירן ובני המשפחה הגיעו להבנה שמושי המליטה בתוך ערימת החפצים. לאחר שלירן ציין שבמקרה הטוב הם עומדים לגלות מספר חתלתולים שיפחדו מהם ובמקרה הרע הם יגלו לפי הריח שהיו שם חתלתולים, הוא התחייב לפנות את הערימה.
נאמן למילתו לירן החל לאסוף חפצים ולשים אותם על הספה ובסביבתה. עד מהרה נתגלתה מושי השוכבת על תיק שחור ואיתה ארבעה גורים - שלושה עם כתמי שחור לבן, ואחד מנומר אפור-שחור. "נראה ממש כמו מקס", חייך ארי-פז. "אני מעריך שהם כבני שבוע", אמר יואל, שאיתר באינטרנט מדריך לגידול גורים. 2 ↓
לירן יצא וחזר עם ארגז קרטון, שבו שם שמיכה וציפית, והניח אותו ליד מושי שנראתה מפוחדת. לירן והמשפחה יצאו מהבית והשאירו את מושי וגוריה לבד בחדר האורחים, ואת צומי וגוריה בחדר השינה. כשחזרו גילה לירן שהארגז ששם על הספה גלש על הקרטון שהניח ליד מושי אך לשמחתו הקרטון היה מספיק חזק בכדי לבלום את הנפילה. לאחר שהניח את הארגז בצד, חיכה שמושי בכל זאת תשקול להעביר את הגורים.
כשראה שמושי לא זזה, ליטף לירן את מושי, והניח בקרטון גור אחרי גור, למול עיניה של מושי. לירן יצא מהחדר וכשחזר ויואל איתו, שמו לב שמושי לא זזה ממקומה. אז ניסה לירן בעדינות לקחת את התיק שעליו מושי ישבה, ומושי התנגדה אך כששם את התיק על הקרטון הסכימה לבדוק אותו ונכנסה לקרטון, שם הגורים מצאו אותה ושמחו מאוד.
יומיים לאחר מכן כשהיו הגורים של צומי כבני שבועיים היא העבירה אותם לחדר הארונות, למדף התחתון של הספריה. לירן שכבר היה מתורגל לקח שמיכה ופרש אותה על המדף, וידא שהגורים וצומי נמצאים על השמיכה.
ארי-פז בדק מה שלום מושי ומצא אותה שוכבת על הרצפה קרוב לקרטון, מרוצה מעצמה. הוא הרים בעדינות את מושי והניח אותה בקרטון, ושם מושי הביטה סביבה כתוהה מה היא עושה שם. הגורים הרעבים מיד התקרבו אליה והחלו לינוק, ומושי נשכבה שיהיה להם נוח...
"למחרת גילינו שמושי העבירה את הגורים למדף בחדר הארונות, ושם אבא לירן סידר להם זולה, כדבריו. אולם האידיליה הזו לא ארכה זמן רב, שכן זמן לא רב לאחר התגלה שצומי וגוריה מלאים פרעושים, ונאלצנו לקנות תרסיס. אם לא די בכך, אבא איתמר הכניס את טיפטיפ - שאותו הוא מחבב במיוחד וטיפטיפ הסתובב בחדר הארונות. כשאבא לירן בדק מה הוא עושה שם, מצא את טיפטיפ מטייל על המדף מעל צומי והגורים. כשסילק אותו משם, טיפטיפ ריסס את הארון בשתן", עיוות ארי-פז פניו, "ואני נאלצתי לנקות זאת"...
...מושי לא הייתה מוכנה להיות סגורה בבית, וניצלה הזדמנות לצאת החוצה. לירן וארי-פז יצאו החוצה לחפש אותה, ולבסוף יואל שמע אותה מייללת ליד החלון בחדר הארונות. כשפתח את הרשת נכנסה מושי הביתה וניגשה להניק את גוריה. מאז במשך מספר ימים מושי נכנסה ויצאה וללירן כבר היה ברור שמושי אינה מוכנה להיות חתולת בית. "בקצב הזה, אני עוד אוציא לה את הגורים החוצה בקרטון…" רטן לאיתמר.
למחרת היום שבו טיפטיפ ריסס את הארון, צומי העבירה את הגורים לחדר הכביסה, ומושי מבחינתה כמו חשה את קריאת הטבע, והוציאה שניים מהגורים החוצה. כשחיפשו אותה בחוץ מצאו לירן וארי-פז את מושי בתוך ערימת עצים. לירן לקח ארגז קרטון נקי ממאגר הקרטונים בחוץ, הניח בתוכו מגבת ישנה, ושם כפפות על ידיו. לאחר מכן הניח את הגורים הנותרים בקרטון, והוציא אותו החוצה, שם חיכה ארי-פז. "אני מצטער", אמר לו לירן כשהניח את הקרטון עם הגורים ליד מושי, "אבל מושי מעולם לא הייתה חתולת בית".
"היא נהגה לישון איתי!" התרעם ארי-פז.
"עד שנמאס לה והיא יצאה החוצה", השיב לירן, "לא שמת לב שהרשת מעט פתוחה?"
מאוחר בערב היה לירן לא רגוע ויצא החוצה, ומצא את הגורים בקרטון. הוא ניסה בעדינות לשים את הגורים ליד מושי, וכשייבבו היא שמה לב אליהם והחלה לטפל בהם...
"מעבר לכך", המשיך ארי-פז, "אנחנו מרגישים די בסדר. אבא איתמר עובד מהבית, אבא לירן לומד שיווק ועובד בצוות הסברה, יואל-"
"קראת לי?" פתח יואל את דלת חדרו של ארי-פז והציץ פנימה.
"פיתח לאחרונה יכולת לשמוע כשאני קורא בשמו" נאנח ארי-פז וכיבה את האפליקציה.
"במה אתה משחק?" שאל יואל בחיוך.
"אפליקציה שבה אני יכול להקליט יומן קפטן, כמו במסע בין כוכבים", השיב ארי-פז.
"מתאים לך לבוא איתי היום להתנסות בעבודה בחנות הבגדים שבה אני עובד?" שאל יואל, וארי-פז הנהן.
"טוב, אבל תשמע", הרצין יואל, "זה מקום שבו אני עובד, מכירים אותי שם, אז תשתדל שלא להיות יותר מדי מוזר. לא להגזים במחוות, להשתדל ליצור קשר עין-"
"מעוניין הנך שלא אהיה אני?" קטע אותו ארי-פז.
"אה כן, תשתדל גם לא לדבר בשפה מוזרה", אמר יואל במבט רב משמעות, "בקיצור, תשתדל 'לזייף נורמליות', כפי שאבא איתמר קורא לזה."
ארי-פז רטן אך הסכים לנסות.
ארי-פז ויואל נסעו באוטובוס לקניון, וכשהגיעו לכניסה ארי-פז ניסה לומר שיש לו אישור להיות בלי מסכה ונעלב כשהשומר לא האמין לו. "כעת זה בסדר?" שאל ארי-פז את השומר, לאחר ששם מסכה על סנטרו. יואל חיבק את כתפו של ארי-פז והם נכנסו פנימה.
"פלורנס?" רטן ארי-פז כשראה את השלט של חנות הבגדים בה עובד יואל, "לא יכלו לתת לה שם ישראלי?"
"תל עדשים?" גיחך יואל.
"מה לגבי 'מונפורט'?" השיב ארי-פז כשנכנסו לחנות.
ארי-פז התעמק בערימת בגדים, ולפתע הצטמרר לשמע קול רם "יואל! התגעגעת אז באת?" הוא הביט סביבו וראה בחורה עם שיער חום מתולתל לבושה בחולצה ירוקה קצרה, "תגיד, זה אח שלך? יו, אתם דומים!"
"למה אתה מביט לי בחזה!?" שאלה הבחורה את ארי-פז. "מנסה אנוכי לקרוא את תג השם אשר על חולצתך", הגיב ארי-פז.
"הוא תמיד מדבר כך?" שאלה הבחורה את יואל.
"רק כשהוא נבוך", השיב יואל. "ארי-פז", החווה יואל בידו לעבר ארי-פז, "קרן", החווה לעבר הבחורה.
"נעים מאוד", הגיב ארי-פז, מעקם פרצופו.
"ארי-פז שוקל לעבוד כאן", אמר יואל, וארי-פז הצטמרר.
"איזה חמוד!" קראה קרן וארי-פז הצטמרר שוב, "אתה יודע לקפל בגדים? לדבר עם לקוחות?"
"קרן, את מוכנה בבקשה, לא לעשות לחנות שם רע?" שמע ארי-פז קול שקט וסמכותי וקרן התרחקה משם. כשהביט סביבו ראה בחורה עם שיער ג'ינג'י חלק. "רוית, אחראית המשמרת", היא הושיטה את ידה. ארי-פז נגע בידה בהיסוס, "נעים מאוד..?"
"אתה נשמע לא בטוח", חייכה רוית, וארי-פז חייך מהוסס.
"אני מצטערת לגבי קרן", אמרה רוית, "אני מודה שיש מגוון של אנשים בין העובדים וגם בין הלקוחות". רוית הביטה ביואל שחייך חיוך שובב.
"אבא לירן אומר שהאנושות מתחלקת לשני חלקים", אמר ארי-פז, לא שם לב שיואל מעווה פניו, "אלה שמאובחנים, ואלה שלא".
"לירן נשמע כמו אדם חכם", חייכה רוית.
"הוא מעביר סדנאות לגבי הנגשה", הגיב ארי-פז.
"רמפות וכאלה?" שאלה רוית.
"אם אפשר לתמצת במשפט אחד", הגיב יואל, "תהיו אמפתיים".
"אני בהחלט בעד", השיבה רוית.
"איך אתה מתרשם?" שאלה רוית את ארי-פז, "אתה מסוגל לעבוד כאן?"
"הממממ…" עצם ארי-פז את עיניו לרגע, "אני מסונוור מהאורות, המוסיקה כאן מושכת יותר מדי את תשומת ליבי, אני מרגיש שקשה לי מדי להתמקד בלקוחות שלא לדבר על קרן…"
"צריך להיות לפחות משהו אחד שטוב כאן…" חייכה רוית.
"את", חייך ארי-פז.
"אמרו לך שאתה חמוד?" חייכה רוית.
"מממ… תודה?" חייך ארי-פז במבוכה.
כשהלכה רוית לסייע לאחד המוכרים אמר ארי-פז ליואל, "אני מרגיש מוצף מכדי להישאר פה. אני כבר רוצה לחזור הביתה. יש יותר מדי אנשים ודברים שמושכים את תשומת לבי. אני לא מצליח כרגע להתמקד בכדי להתעתק הביתה שאתה לידי. ניסיתי לאחרונה לפתוח פורטל אבל זה לא קל לי-"
"תנשום. הכל בסדר", שם יואל את ידו על כתפו של ארי-פז, אשר עצם עיניו והתמקד בנשימות. "אני מצטער. תרצה שאזמין אותך לשוקו עם קציפת קולן?" שאל יואל, וארי-פז חייך בהיסוס, "תודה".
"על ה'קציפת קולן'?" חייך יואל חצי חיוך.
"גם", חייך ארי-פז.
הלכו יואל וארי-פז ל'טעים לי', שם ארי-פז ויואל שטפו פניהם וידיהם ויואל הזמין "שתי כוסות שוקו עם קציפת קולן".
"הא?" שאל הקופאי, 'ניצן' לפי תג השם שלו.
"מרשמלו", השיב יואל.
"אתה צוחק עלי?" השיב ניצן.
"זו המילה התקנית בעברית", חייך יואל וארי-פז חייך אף הוא.
"שיהיה", גלגל ניצן עיניו ורשם את ההזמנה. יואל שילם באשראי בזמן שארי-פז התיישב ליד שולחן פנוי והניח ידיו על השולחן, עצם עיניו והתמקד בנשימות.
כעבור מספר דקות הרגיש ארי-פז תזוזה בשולחן ופקח עיניו. "אתה מרגיש טוב יותר?" שאל יואל, שהתיישב אף הוא.
"למען האמת, כן", אמר ארי-פז, לקח כוס שוקו-מרשמלו וערבב את המשקה.
לאחר ששתו ונחו והביטו בכל מיני דברים משעשעים באינטרנט ראו יואל וארי-פז שהגיע הזמן לחזור.
"היתאים לך שנתעתק הביתה?" שאל ארי-פז.
"אני מודה שחשבתי להציע לך", חייך יואל, "אבל צריך למצוא מקום מתאים".
"אני כבר ממש עייף מכל החשאיות הזו", רטן ארי-פז, כשיצאו מהקניון.
"כשתוכל להגן על עצמך, לפתוח פורטלים וכל העסק", הגיב יואל.
"התחלתי להתאמן בפתיחת פורטלים, אבל הם לא יציבים", אמר ארי-פז.
"זה נראה מקום מספיק בטוח", אמר יואל, וארי-פז ביקש מיואל להניח ידו על כתפיו.
"איך אתה יודע לאן להשתגר?" שאל יואל.
"שמת לב שאני תמיד מקפיד לסגור את החדר שלי כשאני יוצא, כולל את הרשת?" הגיב ארי-פז, "כך אני מוודא שאוכל בדיוק להתעתק מבלי למצוא את עצמי מחליק על השטיח. שוב."
"אני סומך עליך", אמר יואל.
ארי-פז הודה לו והתרכז. יואל הספיק לרגע לראות את החניון מתמזג עם החדר של ארי-פז והם מצאו עצמם שם.
"אתה מודע לכך שזה היה כמו פורטל?" שאל יואל.
"כן, אבל אני לא מצליח לייצב אותו מבלי להישאב פנימה", הגיב ארי-פז.
"אני סומך עליך שתמצא דרך", אמר יואל לארי-פז שחייך בתודה.
"זה באמת חשוב לי", הגיב ארי-פז ויואל חייך אליו.
כשנכנסו למטבח מצאו את לירן מכין את ארוחת הצהריים, בזמן שאיתמר משחק עם צומי.
"איך היה ב'פלורנס'?" שאל לירן, בעודו מערבב את התבשיל בסיר.
"אבל רק היום חשבתי על כך!" לחש יואל לארי-פז.
"אה כן", לחש ארי-פז, "אבא לירן באמת אמר שהוא יודע דברים…"
צומי וגוריה זקפו אוזניהם ולירן חייך.
"פלורנס?" תהה איתמר.
"חנות הבגדים בה יואל עובד", השיב לירן.
"לא יכלו לתת לה שם עברי?" העיר איתמר.
"תל עדשים?" גיחך יואל.
"מה בדבר 'מונפורט'?" הגיב איתמר, ועיני ארי-פז התרחבו.
"מוחות דגולים חושבים דומה", לחש לו יואל.
כשישבו לאכול את ארוחת הצהריים - עוף ברוטב סויה עם פקאן סיני, סיפרו יואל וארי-פז את חוויותיהם.
"אני גאה בך שאתה רואה את הצד של ארי-פז", אמר איתמר ויואל חייך חצי חיוך, "לקח לי זמן מה. מודה."
"יש לנו הפתעה בשבילכם", חייך לירן בסיום הארוחה.
"אני לא מצטיין בניחושים", הגיב ארי-פז.
"הגורים של צומי בני חודש, והחלטנו לחגוג את המאורע", חייך לירן, "ראיתם לאחרונה את חדר האורחים?"
"לא הייתה לי סיבה, מאז שמושי עזבה וצומי מתחבאת", אמר ארי-פז, ויואל הנהן באישור.
לירן חימם פילה דג במיקרו בזמן שצומי מביטה בתהליך בעניין. לאחר מכן הלך עם יואל וארי-פז לחדר האורחים ואיתמר הכניס את הכלים למדיח. כשנכנסו לחדר ראו ארי-פז ויואל מזרן יוגה על הרצפה, שלידו כלי האוכל של החתולים ומזרקת המים, והמנשא של החתולים. עיניו של ארי-פז נדלקו כשראה את לירן מניח את הקופסה עם הדג ואת צומי אוכלת והגורים שוכבים לנוח.
"איך הצלחתם להעביר אותם?" שאל יואל.
"זה היה תרגיל משולב", חייך לירן, "וידאתי שצומי והגורים רחוקים ממכונת הכביסה והפעלתי אותה ובכך צומי נבהלה. במקביל איתמר חימם פילה דג במיקרו והניח על הרצפה בחדר האורחים. בכך הרגיע אותה בזמן שהעברתי את הגורים אחד אחרי השני למקומם החדש".
"אני יכול לישון כאן?" שאל ארי-פז בעיניים בורקות.
"רק תיזהר שלא לישון נמוך מדי", הגיב לירן.
"למה?" תהה ארי-פז.
"ראית את צומי משחקת עם עכבר צעצוע?" חייך יואל, "היית רוצה לראות אותה משחקת כך עם ג'וק?"
ארי-פז עיווה את פרצופו.
"אני מקווה שאף ג'וק לא יהיה טיפש מספיק בכדי להיכנס", ניחם אותו לירן.
1 ↑ את התמונה הזו הורדתי לפני זמן מה ויכולתי לראות את ארי-פז בחנות הבגדים עובר חוויה מטלטלת. עם זאת, המציאות נכנסה מדי פעם לעלילה. את הפרק הזה התחלתי לכתוב בסמוך לפרק הקודם, אבל מבצע "שומר החומות" דיכא אותי לחלוטין, ואני לא יודע איך הייתי מסתדר בלי עומרי והחתולים. לכן העדפתי להתמקד בחתולים כעיקר העלילה, וכך גם יכולתי לתת לארי-פז חוויה מקומית ולא גלובלית. אגב, אני ממליץ על השיר "שומר האש" של יהודית תמיר, שהתנגן לי באותה תקופה ועזר לי לזקק את התחושות שלי...
2 ↑ המדריך התפתחות גורי חתולים - 8 שבועות ראשונים עזר לנו רבות.
Image by Alexandra_Koch from Pixabay