English: "I've been awesome"
מתוך "המיתוס של ארי-פז"
למולי ואביתר
אביתר הזמין אותי אתמול להופעה של סטנדאפיסט אחד, ארי-פז גולדמן, המופיע פיזית במועדון. אמר לי שהוא ראה אותו פעמיים ומאוד נהנה. היססתי, כי לאחר צפייה במספר מופעי סטנדאפ – על הבמה, בתוכניות בידור בטלוויזיה ובוועידות וידאו, כבר גיבשתי דעה שיש כמה מקוריים ורבים שרק מדשדשים.
אביתר אמר לי שמחיר הכרטיס משתלם, שכדאי לחיות כל עוד אפשר, ובכלל צריך לתמוך באמנות בימים טרופים אלה. "סבבה", אמרתי, "אני מוכן גם להזמין אותך, אם תפסיק עם הקלישאות".
רכשתי את הכרטיסים בסלולרי ובדרכנו למועדון חיפשתי סרטונים של ארי-פז. "מעניין שלא ראיתי מעולם את ארי-פז מופיע במדיה הדיגיטלית. יש סיבה שהוא מתחמק מכך?"
"חכה ותראה", חייך אביתר, עת נכנסנו למועדון. האולם עצמו נראה אינטימי, עם שולחנות וכיסאות, בר משקאות ואוכל ובמה מוגבהת.
התיישבנו בשולחן הקרוב לבמה – היססתי כי לרוב סטנדאפיסטים אוהבים לרדת על הקהל כשאין להם מעוף, אך אביתר השיב שבהופעות הקודמות הבחין שארי-פז אינו נוהג לעשות זאת.
ההופעה החלה, ארי-פז עלה על הבמה לבוש חליפת שלושה חלקים בצבע כחול כהה, סידר את המיקרופון, ביקש להחליש את הזרקור, ואז אמר: "מבחין אני שיש כאן מספר פרצופים ותיקים. הידד לכם."
"הידד לכם..?" שלחתי מבט עקום לעבר אביתר, "ואני ציפיתי ל'יש כאן מישהו מנוף הגליל?'"
רגע לאחר מכן ארי-פז המשיך: "המוכרת לכם התחושה להיקרא בשם כדוגמת 'ארי-פז'?"
"שלא לדבר על איש-זהב" גיחכתי עם אביתר, על רקע צחקוקים, המהומים ותהיות ”מה הוא אמר?“ שנשמעו בקהל.
ארי-פז סיפר איך בילדותו היה ילד כאפות, איך לעגו לו וצחקו עליו – וזה היה אח שלו. צחוק מילא את המועדון, כולל אני ואביתר.
הוא סיפר על בית הספר, על כך שהיה תלמיד די חרוץ שהמורים אהבו והתלמידים לא הצליחו לתפוס, ובשלב מסוים נתתי לדבריו לחלוף על פני בעודי בוחן את תגובות הקהל. לפתע נשמעה קריאה: "אתה מוכן לדבר עברית?"
אני ואחרים הבטנו לשולחן האמצעי שם ראיתי בחור שדי דומה לארי-פז, אשר הסמיק לנוכח תשומת הלב.
"הרי זה אחי", הגיב ארי-פז בחצי חיוך. "על אף חלוף הזמן הוא טרם התרגל". צחוק נשמע בקהל וארי-פז המשיך: "רוצים לדעת מניין ההתנשאות שלי?"
הרמתי גבה ואביתר החווה בראשו לעבר הבמה.
המועדון היה קריר למדי אך פניו של ארי-פז הבהיקו. הוא הוריד את הז'קט ותלה אותו על מוט המיקרופון, אחר הוציא מכיסו מטפחת וניגב את פניו.
"המוכר לכם המצב שהנכם במקלחת ואחיכם פותח את הברז במטבח על מים קרים, ונשטפים הנכם בזרם של מים חמים?" צחוק נשמע בקהל, אביתר הביט בי נבוך עת הבטתי בו כועס מעט, נזכר בסיטואציה מילדותנו.
"המוכרת לכם התחושה שנכווים הנכם מהמים ותוך שניה מוצאים את עצמכם במטבח, למרבה הפליאה של אחיכם - ושלכם, ונבוכים הנכם כי עירומים אתם ונוטפי מים וסבון?"
חלק מהקהל צחק, חלק מביניהם הגיב ב"מה?", חייכתי בדמייני את הסיטואציה ואמרתי לאביתר: "כן, בסיפורי פנטזיה..." אביתר הגיב "חכה".
"המוכר לכם המצב שהבריון של הכיתה מעוניין להכות בכם והנכם בורחים, אבל ברגע שהוא כמעט משיג אתכם - הנכם מוצאים עצמכם בחדרכם, ומנסים להסביר להוריכם שלא ברחתם מבית הספר וכן, הנכם בהחלט מתכוונים ללכת לשם?"
"הוא מנסה לומר-" אביתר קטע אותי, "חכה".
"המוכר לכם המצב ששכחתם את כריך הטונה וביצה קשה אשר אביכם הכין ורעבים הנכם עד מאוד, אך אין ברשותכם כסף מזומן בכדי לקנות דבר מה לאכול", קולות הסכמה עלו בקהל יחד עם ציפייה להמשך, "ובתוך רגע מגיעים הנכם למטבח בביתכם, ולאחר שאוכלים הנכם את הכריך בלוויית כוס שוקו עם קְצִיפַת קוֹלָן, חוזרים הנכם לבית הספר מספר דקות לפני תום ההפסקה?"
"נו באמת!" קרא מישהו בקהל.
ארי-פז חייך, ונעלם.
"קציפת קולן?" תהיתי, ואביתר הגיב, "מרשמלו, הו מולי! הן בדקתי זאת בטרם עת!"
"הו, אביתר! מבחין אנוכי כי משפיע משלב זה עליך!", הגבתי בחיוך.
בחלוף חמש דקות מלמולים נשמעו בקהל, וכשכבר התחלתי לתהות מה קורה כאן ומה יהיה עם הז'קט, נשמע קולו של ארי-פז מכיוון הכניסה למועדון: "היואיל אחד מצמד שוחרי הלצון, להביא לי את המקטורן שלי?"
הבטתי באביתר אשר הביט בי ומבטי שנינו נעו לעבר לעבר הכניסה, שם ראינו את ארי-פז מחייך חיוך זחוח.
כבר עמדתי לקום ולהביא לארי-פז את המקטורן המדובר, והוא הופיע על הבמה, לבש אותו ובחן את הקהל. אחר חייך ואמר "אני הייתי יופי" - ונעלם שוב.
ככל שחיפשתי, לא מצאתי מישהו בשם "ארי-פז גולדמן".
כשחיפשתי שם לאחיו של המספר, עלה לי השם "אביתר". ככל שהסיפור התקדם, ראיתי ש"מולי" יכול להשתלב גם הוא. וכן, שניהם בהשראת "קרובים קרובים".
תודה לאנטון אלדר על השורה ”רוצים לדעת מניין ההתנשאות שלי?“ הסרטון שלו בהחלט נתן לי השראה.
Image by Pierre Rosa from Pixabay
גם אם הייתי משתגר/ת, הייתי עדיין מאחר/ת
ניתן להתאים את ההדפס למוצרים נוספים.
יש לנו מגוון הדפסים נוספים לבחירתך.
בוא נאמר, ארי-פז הוא הגיבור הראשי, מולי הוא מספר ומשתתף פעיל. אני כל הזמן תהיתי אם ארי-פז לא שמע את הערות הביניים של הצמד-חמד הזה, או שהתאמץ לשמור על פאסון.
ככל שהסיפור התפתח היה ברור שהוא מתאמץ לשמור על פאסון, וכך ארי-פז הוכיח לשניים שהוא אכן שמע הכל.
לגבי זה שארי-פז רק ברקע... אתה מתאר לעצמך איך זה לכתוב קטעי סטנדאפ שלמים, שלא לדבר על משלב גבוה? בטיוטה הראשונה הוא היה עוד אחד מהסטנדאפיסטים של "יש פה מישהו מבת-ים? מכירים איך זה לגדול עם שם כמו ארי-פז?" מה גם שמהרגע שאחיו של ארי-פז קורא לו לדבר כמו בנאדם, עיקר תשומת הלב מופנית לארי-פז.
וכן, זה אחד הסיפורים האהובים עלי, ואני מתכוון לכתוב סיפור נוסף על ארי-פז, הפעם בצעירותו.
כתוב טוב. נתת יותר מדי משקל למולי אם הוא מספר עד. אני אוהב את ההומור שלך.