כשאתה מוצא עצמך במקום לא מוכר, זה דבר אחד. כשאתה מגלה שאתה כעת בגובה של חתול ממוצע, זה כבר דבר שונה לגמרי...
לווינסטון העוג ואשתו, "שודדי הזמן"
חזרה אל "הבלתי מסווגים"
"לערפל הזה יש ריח מוזר…" תהה ג'ימי.
רק רבע שעה לפני כן יצא ג'ימי מביתו לטייל בפארק הציבורי, לשחק במתקני השעשועים ולצפות בברכיות באגם, וכשנכנס למתחם הפארק מצא עצמו בתוך ערפל. ככל שניסה לשחזר את צעדיו החוצה, מצא שהערפל מעמיק סביבו.
ג'ימי שלף את הסלולרי מכיסו, וכשהפעילו ראה הודעה "מצטערים, כנראה שאבדה התקשורת". הוא כיבה במהירות את הסלולרי ודחף אותו לכיסו. אחר החל לרוץ.
עד מהרה החל ג'ימי לחוש צמא, ולשמחתו הוא גם ראה שהערפל החל להתפוגג. הוא עבר להליכה נמרצת ועיניו נפקחו עת במרחק לא רב ממנו ראה גבעה מכוסה דשא עם שביל שמוביל אל בית עץ חום עם גג רעפים אדום. על הדלת הלבנה הוא שם לב לשלט וכשמיקד את ראייתו בו קרא "כאן גרים בכיף, גרטרוד וברתולומיו". ג'ימי משך בכתפיו והחל ללכת בשביל לעבר הבית.
כשהבחין שהדרך מתארכת החל ג'ימי לתהות, וכשהגיע למחצית הדרך והבחין כי הבית מתנשא גבוה מעליו ואפילו השלט בערך בגובה שלו, תהה ג'ימי שמא פגש בדרכו זחל המעשן נרגילה. לאחר שהגיע אל קצה השביל היה צריך ג'ימי להרים ראשו גבוה בכדי להבחין במשקוף הדלת, ועם זאת ראה כי בתחתית הדלת ניצבת לה דלת עשויה חומר חצי שקוף, שגובהה מתאים לגובהו, המחוזקת בצירים כלפי מעלה.
"דלת חתולים..?" תהה ג'ימי וכיווץ מצחו. הוא עמד ליד הדלת, מחבק את עצמו. מתוך הבית שמע ג'ימי אשה המהמהמת לעצמה, קול אשר נשמע מאוד חזק לאוזניו, וחש בריח של בשר הנצלה בגריל. ג'ימי ליקק את שפתיו, אזר אומץ והחל לדחוף את הדלת חתולים. זיעה עלתה במצחו כשהצליח להזיז את הדלת מספיק בכדי שיוכל להשתחל פנימה. הדלת נשמטה מיד כשהרפה ממנה, וג'ימי מצא עצמו בתוך הבית.
כשהדלת מאחוריו ג'ימי מצא עצמו בחדר גדול המרוצף רצפת אבן שנמשכה ככל שיכל לראות.
לימינו ראה ממרחק את חלקו התחתון של שולחן עץ, ולפניו כיסא. הוא תהה אם לגשת לשם, כשרחש של מים משך את תשומת ליבו. כשהביט לכיוונו ראה מזרקה בצורת ראש דג אשר ממנה זורמים מים אל עבר מעגן, כרבע מגובהו.
מתוך תחושת צמא החל ללכת לעבר המזרקה, כשלפתע שמע חבטה עזה ומשב רוח הפיל אותו על ברכיו.
"היי!" קרא בבהלה, עת ראה מול עיניו חתול סיאמי, גופו ממלא את כל שדה הראייה של ג'ימי. שפמותיו של החתול רוטטות, עיניו הכחולות פוזלות, כשהוא מנענע את ראשו לצדדים, ממוקד בו. פרוותו של החתול בוהקת, הכתמים הכהים והבהירים בפרוותו בולטים מאוד. ליבו של ג'ימי החסיר פעימה וגרונו התייבש, עד שהוא נזכר בחתולים שגידל עם הוריו. הוא התמתח ונשף לעבר החתול, שמח לראותו נרתע לאחור.
"סְמָארְקָאץ'!" נשמעה קריאה שגרמה לאוזניו של ג'ימי להצטלצל, והחתול שמט זנבו והתרחק.
ג'ימי הביט לעבר הקול, וראה אישה ענקית לבושה בחלוק בית, וסינר לצווארה. צמתה החומה והעבה משתלשלת עד למותניה, וריח בשר צלוי בעשבי תיבול מילא את החדר, וגרם לביטנו של ג'ימי לקרקר.
בעודה מתקדמת לעברו בצעדים רמים, התחבא ג'ימי מאחורי קופסת קרטון.
"זה לא עכבר…" שמע אותה ממלמלת, "כי שמעתי צעקה קודם…"
"אל תפחד", אמרה בקול שקט ועדין, גם אם נשמע רם באוזניו.
ג'ימי הניע רגליו, גופו מתוח. "סמארקאץ' לא יפגע בך. אתה בטח רעב וצמא…"
גופו של ג'ימי נרגע לאיטו, והוא הביט לעבר האישה. עיניה נראו מאירות וחיוכה רחב. "בוא", אמרה כשהבחינה בו, "אכין לך משהו טעים". הרעב הכניעו, וג'ימי התקדם לעבר ידה המושטת.
"שמי גרטרוד", אמרה, עת נשאה אותו בידה לעבר שולחן המטבח. "ג'ימי", השיב, מחזיק באצבעותיה, מודע לכך שגודלו כגודל עכבר.
גרטרוד הושיבה אותו על השולחן, והחלה לתהות מה להכין לו. "יש משהו שאתה מעדיף?" שאלה.
ג'ימי הלך בעקבות הריח, "אפשר קצת מהבשר?"
גרטרוד מלמלה לעצמה כשפשפשה בארון, "איזה כלי אפשר לתת שיתאים לגודל שלו…? אולי זה…?"
היא חתכה נתח קטן מהבשר, קצצה אותו לחתיכות קטנות, והניחה אותן בקערה שהוציאה. "מצטערת, אין לי סכין ומזלג שיתאימו לגודל שלך".
ג'ימי עיקם את אפו, "אני יכול לפחות לרחוץ את ידיי?"
גרטרוד חייכה לעצמה, הוציאה מטלית לחה והגישה לג'ימי. ג'ימי עיקם את שפתיו וביקש להניח אותה על השולחן… הוא אחז בקצה המטלית וניקה את ידיו ופניו כמיטב יכולתו. לאחר מכן הניחה גרטרוד את הקערה לידו. קול יללה עיקשת גרם לג'ימי להביט סביבו בבהלה.
גרטרוד נאנחה ונפנתה לחתול, "כן… אני יודעת שזו קערה שלך… אבל הוא אוכל קודם. אתן לך לאכול אחר כך."
משהו בדבריה גרם לו להרגיש שלא בנוח, אבל הוא היה רעב מכדי ממש להתמקד בכך.
ג'ימי החל לאכול ברעבתנות, ולאחר שסיים ניקה את ידיו במטלית. גרטרוד לקחה את הקערה, מילאה אותה בבשר, ונתנה לחתול שיילל מרוב תשוקה, זנבו מורם באוויר.
כשג'ימי ביקש לשתות משהו, "אני מניחה שלא יתאים לך לשתות מהמזרקה של סמרקץ'..." חייכה גרטרוד לעצמה בזמן שג'ימי הזדעק "לא!"
גרטרוד הלכה לחפש כוס קטנה וג'ימי בחן את סביבתו.
היא חזרה, מחזיקה בין אצבעותיה כוס פלסטיק מלאה במים. ג'ימי הודה לה ושתה לרוויה.
ג'ימי הרגיש איך גופו נרפה לאחר הארוחה הדשנה, ועיניו מתחילות להיעצם. "אולי תרצה לנוח?" שאלה גרטרוד, וג'ימי הנהן. גרטרוד ניגשה לאזור של החתול, והביאה משם מיטה קטנה, והניחה על השולחן ליד ג'ימי. כשראתה שג'ימי מבועת, חייכה ואמרה "אל תדאג, הוא לא השתמש בזה מעולם. העדיף את הקרטון של המיטה…" ג'ימי חייך, ונכנס אל המיטה, ונשכב על גבו.
הוא בקושי הבחין איך גרטרוד נשאה את המיטה אל השולחן בסלון.
לפתע התעורר בבהלה לשמע קולות רמים. הוא הזדקף וראה את גרטרוד ולידה מה שנראה לו כמפלץ עם שיניים גדולות, שיער פרוע ועיניים מאיימות. הוא מצמץ בבהלה…
"ברת'ולמיו!" שמע את גרטרוד נוזפת, "הערת אותו!"
כשברת'ולימיו הבחין שג'ימי מביט בו, הוא נהם לעברו, "אני אוכל אותך!"
ג'ימי הפסיק לנשום, מבטו מבוהל, והוא התאמץ להיחלץ מהמיטה.
"הוא צוחק", אמרה גרטרוד, בעודה טופחת על ראשו של ברת'ולומיו. היא התקרבה אל ג'ימי בצעדים רכים.
"לא, אני לא!" נהם ברת'ולימיו, והתמתח. תוך רגע החל להיאנח והניח ידו על צד גופו.
גרטרוד ניגשה אליו, פיה מעוקם בחיוך, "שוב אתה עם השטויות שלך? בוא, אעשה לך עיסוי."
היא ניגשה לחדר השינה, וקראה לבעלה להצטרף אליה.
ג'ימי ספר את הדקות עד ששמע את ברת'ולמיו גונח בהנאה.
אחר קפץ מהמיטה והחל לחפש אם החתול בסביבה. כשראה שהוא ככל הנראה לא בבית, אסף ג'ימי את דבריו, קפץ מהשולחן אל הרצפה ורץ לעבר הדלת. הוא דחק את גופו דרך דלת החתולים והחל לצאת.
"זו הפעם האחרונה שאתה מזהיר אותם!" שמע את גרטרוד נוזפת בבעלה…
הציור באדיבות Leonardo.ai