top of page

לא נחמדים | הדברים שאנו כותבים

הטקסטים המופיעים באתר אינם הנוסח הסופי. אתם מוזמנים להירשם ולהגיב - 

תגובותיכם מסייעות לנו בתהליך העריכה, ותופיעו ברשימת התודות כשהספר יצא לאור.
תוכלו גם לקרוא את הסיפורים עוד בשלב כתיבתם ב-Google Docs.

לא נחמדים - 3 - יאנוס פסעים: החבל נקרע

עודכן: 29 במרץ

יש קוראי בטא שאוהבים סיפור, יש קוראים שלא אוהבים. יש קוראים ששואלים שאלות ומבקשים הבהרות. יש קוראים שמציעים פתרונות. ויש כאלה…


אדם מחזיק את פניו ביאוש כשסביבו אנשים שרוצים ממנו משהו

יאנוס חולק מבט עם קארין, העקצוץ שלא בדיוק בעורף כבר אומר לו שגם רביב וקלרה מביטים בו. בינתיים, מולם, הם רואים דלת שלא הוא יצר. היא פתוחה. ואם לא די בכך, הנערה בצד השני של הדלת הזאת, נראית כאילו היא בתוך אפקטים זולים בחיקוי זול של מסע בין מלחמות כוכבים. אבל זה אמיתי. יאנוס לא חושב שהצד שלה בדלת נמצא ביקום שלו.


עכשיו היא בחדר שלו.


כולם לידו קפואים. כנראה חושבים שהוא יודע מה לעשות.


הוא מכחכח בגרון. "ה-הירוק זה צבע השיער הטבעי שלך?"


היא פותחת את הפה. סוגרת. מנסה שוב. "כן, ביקום שלי זה צבע טבעי."


לידו כולם מטים ראשם. הוא מרים גבות.

באמת שאלתי בדיוק על השיער שלה…? כל היקום, כל היקומים יזכרו לי את זה.


היא שואפת אוויר.


אבל אם הרגל שלי כבר בבור… "את הגעת עכשיו מהיקום שלך?"


"מהמסדרון האישי שלי. הוא לא באמת חלק משום יקום."


מזווית העין הוא שם לב לקארין אומרת בלי קול "וואו... תת יקום?"


הילדה מעיפה מבט מתעניין בקארין, אבל מתמקדת בו בחזרה כמעט מייד.


והיא לא נותנת לו הזדמנות לקטוע אותה שוב. "אתה בעצמך איש שערים. אני די בטוחה. אתה יכול להשתמש בדלת שלך לדעת את כל הסיבות שהגעתי. כדאי שתעשה זאת."


יאנוס מהסס. אז רביב דוחף אותו. תודה. באמת.


לשאר זה בטח נראה כמו כלום בהשוואה… שניה והוא עובר את הפתח…


לחלק ממנו, זה באמת כך. אבל באותו זמן, הוא חווה עידנים. עד שהוא עובר את הסף, הוא יודע איך הכוח שלו עובד. הוא מרגיש את היקום. מתואם איתו. הוא יודע שזה זמני. ודועך מהר, אבל כרגע יש לו יותר כוח על היקום מאשר כל איש שערים שיוולד בו בעתיד.


וכן. האיך ולמה של הכניסה של טליה לחדר שלו ידועים לו לחלוטין. מספר תרחישים עוברים לו במוח, והוא מחליט על משהו עם הכי פחות סיכויים שיתפוצץ לו באופן אישי בפרצוף.


"נו?" רביב שואל, קוטע אותו לפני שהוא מספיק להגיד משהו. הוא מתעלם ממנו מלבד הטייה קלה של הראש. כל תשומת הלב שלו מתמקדת בה. לרגע, הוא חייב לענות לקארין.


"מדובר בתת יקום מלאכותי, היא יכולה להגיד לך איך זה עובד." קארין מביטה לרגע ברביב, שעיניו מעט מצומצות. יאנוס שם את הסחת בדעת בצד ומתמקד בה.


"טליה, אני לא מאמין שההורים שלך בסדר עם זה."


הכתפיים שלה נופלות. "אני די בטוחה שהם נתנו לי ללכת בתור הרע במיעוטו. המערכת שלי עדיין שומרת עלי, אז..." היא ממצמצת לרגע. "זה גם מה שמייצר את המסדרון שלי, ועוד כמה דברים למען האמת. די שימושי."


קארין… מעט סמוקה, נושכת שפתיים, ככל הנראה מנסה להיראות קולית.

"הי, דוקטורים סטריינג', אחד מכם יכול לתת לי פופקורן? אם אני לא הולכת לדעת מה קורה כאן, אני לפחות רוצה משהו לכרסם עם הבידור."


היא נכשלה קשות.


קלרה ורביב מביטים בקארין. "הם דווקא השתדלו להסביר המון." רביב אומר, מנסה רגוע. זה יוצא מתנשא. קלרה ממשיכה. "והם די עסוקים את יודעת." הפנים של שניהם מתוחים. אבל הם לא ממשיכים. הם פונים להביט בו ובטליה.


"תנו לי שניה." הוא מביט במשקוף של הדלת שדרכה בדיוק נכנס. בערך. 


בחלל המשקוף עובר רטט קל והדלת כבר לא מחברת ביניהם. עכשיו אלו שתי דלתות. אחת בכיתה, אחת בחדר שלו, ובין שתיהן חדר חדש. עם ספות, שולחן וכן,-


"פופקורן!! ואני חושבת שזה טעם קרמל! תודה!" קארין רצה פנימה לקחת לעצמה את הקופסה עם החטיף שרצתה. מחייכת ו... די מתעלמת עכשיו ממנו. מאוד מתעלמת.

 

טעימה קטנה...


לא הבנתי כלום מי הדוברים? על מה הם מדברים? היכן זה מתרחש? למה הם עושים את אשר הם עושים? המישלב השפתי משתנה כל הזמן


כל כך הרבה שמות עד עכשיו מבלי להבין מיהם חסר תיאור של הדמויות ואפיון שלהם, תפקידם בסיפור פרק שני ועדיין אין סיפור


מי המספר ולמה? לא הגיוני שזו השפה שלו ביחד עם "האשכרה" בפרק הקודם


מה זה אומר מרים כתף? אני לא מבין גם את השינויים בפונטים למה זה מודגש עכשיו


המון תעלומות לא ברורות עד עכשיו למה גלגלי הכיסא חורקים?

עוד שם חדש "רבא שאול" עד עכשיו היה לנו: אתי, יאני, "פאנפיקים", פסעים, ארס, אתנה, יאנוס, גאיה, דויד, גילה, אבא, אמא, סבא עוז, אלישבע, בית חברון… כרגע יש לי סלט שלם בראש


מי המספר? לא מסתדר הזמנים והתאור אולי גילה מחייכת חיוך פריך


מה זה אומר? אני לא מצליח להבין או לראות את זה.


מבין השורות אני אולי מצליח להבין שמדובר באיזה עולם שמבוסס על האמונה היהודית. לא הבנתי את מקום האלים היוונים בעולם הזה ולמה הם קשורים או נחוצים. "צעד אבולוציוני" צורם כאן מאוד. האם יהדות ואבולוציה ואלים יווניים הולכים ביחד? אני לא בטוח


כולם מגלגלים עיניים?


יד של מי?


מי מבחין: הרבי, דויד? איפה יש כאן תקווה?


למה זה הגיוני בכלל?


איל הגענו מבית הכנסת לחדר של טליה? מי זו טליה פתאום? עד עכשיו אין כאן סיפור. יש הרבה דיאלוגים, הרבה דמויות שכקורא אין לי מושג איך הן נראות ולמה הן עושות את מה שהן עושות. ומעמיסים עלי עוד מושגים חדשים:"רננת עננים", אי מרחף. אני לא מצליח לצור לי תמונה מובנת של העולם הזה ועל ההתרחשויות שבו.


איך היא נשענת בפתאומיות? מי זו טליה? אין שום תאור מקדים שטליה נמצאת בחדר שלה ומשחקת (באיזה משחק ולמה) מאיפה מגיע הבזק חדשות? מה זה 'הבזק' חדשות?


איבדת אותי לגמרי אני מרגיש שאם אמשיך לקרוא זה יהיה משהו שאני מכריח את עצמי לעשות מבלי להבין את הסיפור בכלל. אוסף של רעיונות שאולי כשלעצמם הם מענינים אבל מה הקשר בניהם? עד עכשיו אני לא מצאתי כאן סיפור במובן של: 1. אני יודע מי הגיבור (אני חושב שיאנוס אבל לא בטוח) 2. אני מבין מה הוא רוצה ולמה - 3. מי המתנגד (אנטגוניסט) ומה הוא צריך/רוצה 4. איזה מכשול מניע את הגיבור את הסיפור 5. מה העולם הזה ומה ההגיון שלו 6. למה השפה כל כך מליצית והמישלב משתנה 7. מי כל האנשים האלה ואיך הם משתלבים בסיפור, בעולם 8. איפה כל זה קורה? אין תאור שלם אחד שממקם את הדמויות במרחב 9. דיאלוגים ותיאורים שבמקום לצור איזו בהירות רק נותנים תחושה מאוד מעורפלת.

 

יש לציין שהסיפור עבר מאז סבב עריכות נוסף...


Image by Leonardo.AI


פוסטים קשורים

הצג הכול

Yorumlar


bottom of page