אנטוני נח במיטה

הסיפור בלעדי למנויים בתוכנית החינמית "גישה לתכנים מוגבלים" אנטוני נח במיטה. הרוח מהחלון החלה להיות חדה מדי. עוברת את הגבול בין קריר לקר. והחליט לסגור אותו לפני שתגיע למריר. התמתחות. הגב כואב, הוא כבר לא בן שלושים. הוא מחזיק בתריסים, הוא עומד לסגור, מתעלם המשקיעה המרהיבה. ים הזהב. שמש הדם. אך כן שם לב אליה. צעירה, יפה. בלונדינית… אך בעיקר… שמחה. הוא לא ירד לדבר איתה. אך במשך השבוע הקרוב, צעדיו היו קלים יותר. לאחר שלושה ימים. הוא בשוק. אוסף ירקות לארוחה מהירה. הוא עוזב בעוד יומיים. למיקום הבא שלו. ריח הדשא נעים. ההרים כחולים ויפים. והוא מסתובב. זאת היא. "הי. סליחה. לא התכוונתי להתנגש בך. שמי אירה. ואתה?" היא תצטרף אליו, בעוד שבועיים. … הוא בשדה התעופה. עם פרחים ושלט. "לאירה." והיא יוצאת. התיק ביד. "הי טוני." חיבוק. נשיקה. "לא הייתי בטוח שתבואי." "ברצינות, אני צריכה חופשה." אחרי כמה דקות, התיק שלה בידו, ואז בתא המטען של המכונית. "אני יכולה לקרוא את כתב היד שלך?" "אני לא כותב מהסוג הזה. אני תכנת." "אני יודעת. אתה כותב בפייתון מס-" הוא קוטע אותה. "הבנתי. את רוצה עצה בתכנות? או לתת לי?" היא מושכת בכתפיים. "לא ממש. אני סתם אוהבת לקרוא קוד." הנסיעה שקטה. שקט רגוע. הם יורדים בדירה הנוכחית שלו. זה קראוון. על גג גורד שחקים. דרונים… שינו את המשחק. הם רואים סרט ישן. היא נשענת עליו. הוא עליה. "למה את פה?" במקום לענות היא מזמינה סרט. הדמות הראשית נראה כמוהו. זאת דרמה רומנטית. "זוכר את השאלה שלך ממקודם?' היא מורידה את החולצה. הוא כבר ערום. לא פעם ראשונה לאף אחד מהם. אך הם מגושמים. כאילו כן. ידו השמאלית כבר בין רגליה, ידה הימנית כבר משחקת עם איברו. זה לא נמשך הרבה זמן. "כמה זמן את נשארת?" "אני עובדת מהבית. כמה זמן אתה רוצה שאשאר?" "הרבה." Image by Tú Anh from Pixabay

אנטוני נח במיטה