חִפּוּשׁ

לַפְּעָמִים יֵשׁ רֶגַע בּוֹ יֵשׁ לֵךְ הֲבָנָה
אַתָּה מַרְגִּישׁ וְרוֹאֶה אֶת הַתְּמוּנָה כֻּלָּהּ
עִתִּים זֶה בִּשְׁעַת מַסַּע אֵל הַיָּרֵחַ וּבַחֲזָרָה
עִתִּים זֶה פָּשׁוּט, כֵּיוָן שֶׁאַתָּה עֵר וּמַקְשִׁיב לְלִבְּךָ

הִרְגַּשְׁתִּי פְּעָמִים רָבוֹת שֶׁמִּישֶׁהוּ מְנַסֶּה לְהִתְקָרֵב
מְדַבֵּר אִתִּי דֶּרֶךְ הַלֵּב
לְרֹב הֶעֱבַרְתִּי נוֹשֵׂא, לֹא הָיִיתִי מְרֻכָּז
וְחִפַּשְׂתִּי בִּמְקוֹמוֹת אֲחֵרִים אֶת הַמֶּרְכָּז

שָׁקַעְתִּי בִּסְפָרִים, בַּדֶּרֶךְ שְׂכַלְתָּנִית
כָּתַבְתִּי סִפּוּרִים וְרָאִיתִי אוֹתָם מִתְרַחֲקִים.
שִׁירִים דַּי חָשַׁשְׁתִּי לִרְשֹׁם
כִּי הֵם בָּאִים מֵהַלֵּב.

עַכְשָׁו אֲנִי מַרְגִּישׁ, מַקְשִׁיב וְיוֹדֵעַ
וְעִתִּים כּוֹאֵב לִי
שֶׁאֵין לִי עִם מֵי לַחֲלֹק אֶת הַדְּבָרִים
וְעַכְשָׁו בַּמָּקוֹם לְדַבֵּר, אֲנִי כּוֹתֵב שִׁירִים...

שָׁמַעְתִּי מִדַּי פַּעַם קוֹל הַקּוֹרֵא לִי זוֹנָה
הִבְטַחְתִּי שֶׁלֹּא אֶמְכֹּר אֶת עַצְמִי.
רָאִיתִי שֶׁלְּעִתִּים אֲנִי מִתְנַהֵג בְּנִבְזוּת
מִשְׁתַּעֲשֵׁעַ עַל חֶשְׁבּוֹן אֲחֵרִים.

אֲנָשִׁים שֶׁהִכַּרְתִּי הִנְחוּ אוֹתִי לַדְּבָרִים הַ"נְּכוֹנִים"
הִרְגַּשְׁתִּי שֶׁמְּצַפִּים מִמֶּנִּי לְכָל מִינֵי דְּבָרִים

חִפַּשְׂתִּי מִישֶׁהוּ שֶׁיִּהְיֶה אִתִּי
שֶׁאֶהְיֶה אִתּוֹ
מִישֶׁהוּ שֶׁיִּשְׂמַח אִתִּי
שֶׁאֶשְׂמַח אִתּוֹ
אוּלַי שָׁקַעְתִּי בַּחִפּוּשׁ
וְאוּלַי זֶה אַתָּה... פורסם ב"במה חדשה" במארס 2003 Image by Stefan Keller from Pixabay בני אדם דומים נמשכים זה לזה. היה מי שאתה, רגוע צלול ומבריק. שאל את עצמך כל דקה "זה מה שאני באמת רוצה לעשות?" והמשך במעשיך רק אם התשובה היא כן.
כך תרחיק את אלה שאין להם מה ללמוד ממך ותמשוך את אלה שיש להם מה ללמוד ממך, ואת אלה שיש לך מה ללמוד מהם. -- ריצ'ארד באך, "ספר עזר למשיח"

חִפּוּשׁ