לוחם עוף החול

הארולד סאנגראל היה צריך להביס הרבה יריבים, בכדי להפוך ללוחם עוף החול. הוא השתמש בגפיים, כדורים, סכינים, ולחשים. וכעת... הלחשים בקושי עובדים כי עוף החול משתמש ברוב הכוח. ככל הנראה ככל שיהיו לו סיבות להשתמש בכוח עוף החול, הגוף שלו יסתגל והוא יוכל שוב לחמם את הקפה בלי מיקרו. הוא די מקווה שלעולם לא ישיג בחזרה את הקסם. כל שימוש זה חיים או מוות. ... הוא הולך במסדרון לאסוף את הנסיכה תירצה תירזה כהן. הם, היא, יוצאים לטיול בשוק העתיק. הוא מגיע לדלת שלה. דופק. היא פותחת את הדלת. יש עזרה בשביל זה. אבל תירצ- הנסיכה תמיד העדיפה להיות כמה שפחות תלויה. אחרי הכל, אין סיכוי שתירש את הכס... "הי הארי." חיוך צחור, נראית מתרגשת מעט. כמו תמיד. תלתל שחור מני רבים מוסט מהעיניים. היא יוצאת וסוגרת את החדר. … הם לא יוצאים מהרכב כל הטיול. אביתר - השרת, עוזר אישי, נהג - שולח את הבקשות שלה לכל סוחר נוגע במקום. תירצה מביטה בהארי. שומר הראש נראה רק יותר ויותר טרוד. הבלונדיני תכול- שומר הראש שלה. היא טפחה על זרוע ימין שלה עצמה. כי מרחק הוא הולם. "אפילו הרכב מרגיש חשוף פה, הא…" "כן." הקול שלו ניכר. "אבי," היד שלה על הכתף שלו, מנערת אותו מהשיחה שלו בשביל ארוחת הצהריים שלהם. "כן, נסיכה? הוא לא מופתע, אפילו לא רגוז, כבר היו פעמים שכשהנסיכה חיכתה בסבלנות, זה רק עשה לו יותר עבודה." "אני רוצה שנלך לחורש המכושף." רחוק, מוגן, ושומר הראש בפירוש חש בסכנה. אביתר היה מבטל את כל הטיול, גם כך, כל זה בשביל לעודד את העם. וזה עובד. עדיין. לוחם עוף חול טרוד… חדשות רעות. … המכונית עצרה. תירצה בעצמה שילחה לחש הדק כדי להפעיל את ההגנות. שלוש מחוות קסם, מילים. בשפת בני האור. הארי החל לפרכס. הדבר הבא שתרצה מודעת אליו, הוא הסדינים בבית החולים המלכותי. … יומיים אחרי ההתקפה. וכפי שתרצה למדה, חטיפתו של הארי- הארולד. חטיפתו של הארולד והרצח של אביתר, המזכיר האישי שלה. היא עומדת להיכנס לפגישת ארגון החילוץ. צריך לדעת מה הראיות אומרות. היא מחווה את המילים, השער מבזיק לקיום, ביתר קלות מאשר כל ימיה. היא *לא* חושבת על המשמעויות שבזה. יש לה מספיק כאב ראש. היא פוסעת, והיא בחדר הישיבות. … אלוף מקסים גורן החמיץ למראה הנסיכה נכנסת. "הנסיכה תירצה, את בטוחה שאת-" ולמראה עיני העיט שלה.. הוא ידע שפישל. והיא עמדה לעשות מזה מצגת שלמה. למען יראו… היא נגעה בנקודה באוויר. שהחלה לזהור. "במילואים הדרגה שלי גבוהה משלך." המילים זוהרות באוויר. היא לא החוותה או אמרה את הקסם... נקודה הבאה. "אני חסיתי בינות כנפי עוף החול. אני הסיכוי האחרון להציל אותו. היא העלימה את השורות בפעימת לב. "עוד משהו?" "רק דבר אחד. את תהיי מסוגלת להרוג אותו? אם זה יגיע לזה?" לא. "אני לא היחידה שם. אם הוא צריך למות, זה יקרה." "ואם הוא כבר מת?" "אני אביא את האחראים למשפט אם הם יאפשרו לי. עדיין. אני רב אלוף במילואים. אני יודעת מה זה מחויבות." וזאת התשובה שהוא היה צריך. היא לא תבגוד בשבילו. הוא החווה מילה. שהפעילה אחרות. תירצה חשה כוח לא טבעי מתחבר לגוף ולחושים שלה. היא במילואים. "רב אלופה תירצה כהן מתייצבת לשירות." … ראש צוות החקירה של התקרית, חרון אפלגייט, משועשע.. בערך. "מאוד מרגש, הנסיכה שמצילה את שומר הראש שלה, שהקריב את חירותו כדי להגן עליה. קסם טהור. אנחנו באיחור של רבע שעה." הוא מצביע על הכיסאות. כולם מתיישבים מסביב לשולחן. כולם מביטים כלפי תירצה. היא גם בת המלוכה וגם בעלת התפקיד הגבוה. היא מחווה כלפי חרון. הוא מפעיל את המצגת. … שעתיים מאוחר יותר. בחדרה, תירצה זועמת. האנשים הללו חיללו את בטחון החורש. זה אומר בוגד. יותר נכון.. בוגדת. הלנה מרטין התוודתה ברגע שהגיעו החוקרים אליה. היא הייתה רוצה להקיז את ראשה בעצמה. אבל הכלבה קיבלה חנינה כי היא נתנה את המידע בעצמה. בדיקה הראתה שהיא לכל הפחות מאמינה שהיא דוברת אמת… המשמר שלה, יחד עם היחידה שלה במילואים. יהיו אלו שיצטרפו אליה. היא פנתה אל המסך, האחרונים של הסרטונים עוד על המסך, שלושים ושלוש. כל תריסר המשמר שלה רצו לוודא שהיא תיקח אותם איתה. וכל עשרים ואחת חברי היחידה שלה אמרו לה שלא יסלחו לה אם הם לא באים. ומי היא לסרב לפתוח במסיבה. יום המחרת. כולם עולים על המטוס לג'ונגל הקראקיקארי. קסם הוא דבר נהדר לארגון מהיר. המבריחים הקראקיקארים יחזירו את הארי אלי- המבריחים הקראקיקארים ישיבו לה את שומר הראש והנכס הצבאי שלה. היא עלתה אחרונה. "אוקי, להקשיב. אתם פה לא רק! כי נדנדתם לי, אלא, כי אני אשכרה סומכת עליכם שרצים." הם לא ענו. או דיברו או אפילו זזו. "תודה לכם." הסגן שלה מהמילואים. אבשלום, היה זה שענה. "את יודעת שלא ניתן לך ללכת לבד… את חייבת לכולנו יותר מדי כסף." כל המטוס צחק למילותיו של השחרחר. כולם היו חייבים לה כמה מטבעות. לא שהיא הולכת לגבות מתישהו. "ברצינות, את הצלת את כולנו יותר מפעם אחת, ולא רק ממוות. את האחות הלא טיבעית של כולנו." תירצה משכה באף מהתרגשות.… ואז עשתה מזה בדיחה. אצבע מדמה דמעות מתחת לכל עין. "אבשלום, דמיאן. בואו איתי לחדר הישיבות כאן. אני אגיד לכם את התוכנית שתעבירו הלאה." הסגן במילואים וראש המשמר שלה הצטרפו אליה. פנים חתומות. ובינתיים. המטוס ממריא. ... ראול, הסגן של דמיאן, שולט בחום וקור. מדבר עם חורף, מיחידת המילואים של הנסיכה. טלקינקטית וחולקת. האישה לא נראית מספיק מבוגרת להיות במילואים. "תודה לך, אתה מתוק. מה אתה חושב הסיפור כאן מעבר למובן מאיליו?" ראול חשב לשנייה. "תלוי מה את חושבת זה מובן מאיליו." היא הרימה אצבע. "היא חסתה תחת כנפי עוף החול. היא אמרה זאת בעצמה.-" הוא קטע אותה. "לא מדברים על זה." חורף גלגלה עיניים. "מה שאומר הרבה, טוב. אנחנו טסים לקראקיקאריה." היא החלה להיות יותר נרעשת. "יש שם רק ישות אחת עם הכוח והתעוזה לחטוף לוחם עוף חול. אבל למה שהמבריחים שלהם ירצו אותו בכלל…" ראול לא יכל לענות. וזה הדאיג אותו. הטיסה הייתה מטלטלת. בהרבה מובנים. בינתיים דמיאן ואבשלום יצאו מהתדרוך. אחריהם תירצה יצאה וסגרה את הדלת. "רבותי," היא המשיכה בטון שנשא קסם. "אני צריכה שתהיו קשובים." והמידע זרם. זאת הייתה התרגשות חושית, למשך כמה פעימות לב כל הצוות היה תודעה אחת. קודם.. הייתה רק נקודת אמון אחת. תירצה. עכשיו, עם המפקדים כחלק משורש הכישוף. היה אפשר להיות יותר… יעיל. ועכשיו… משחק ההמתנה. … המטוס נוחת. שדה התעופה הנו קטן. כמעט נטוש. מבחינת מרחק, חצי שעה נסיעה מאראק קיטאר. העיר ה'סודית' של המבריחים. אבל בדרך יש דרקונים. לא מעופפים, תודה לקסם, אך דואים, ובעלי כוח השפעה על סביבתם. הצוות המורחב מוציא את הציוד. הם יזדקקו לכל חלק. הבדיקה הנה הבזק של קסם. שעה לפני היציאה. אוכל. בשניים ושלשות, תירצה יושבת עם החברה הכי טובה שלה. חורף מנגבת רוטב. מתכוונת לשאול את השאלה שהתכוונה לשאול את ראול... תירצה, בלב מודה לה שהחליטה שלא. ... והם יוצאים לדרך. שלושה צוותים של אחד עשר חיילים. תירצה מזכירה להם. טכנולוגיה כמה שיותר. הקראקיקרים באופן כללי, לא רק המבריחים, רגישים יותר לנוכחות הקסם. באוזניות של תירצה, אבשלום ודמיאן, הקול של חרון מתאם ביניהם ומזין אותם במידע. ... דמיאן וצוותו נמצאים מול נהר. חורף פורסת את הסירה. לאחר שכולם עליה, היא מאיצה אותם קלות. בעיקר רק מספיק כדי לוודא שהסירה תהיה מאוזנת. כדי שלא למשוך תשומת לב. "הייתי מתה פשוט להרים את כולנו לצד השני." לידה ראול ענה לה. "כן , נו. זה מה יש. אני רוצה לוודא שיהיה לנו חם." ואז יושבי הסירה, עם הגעתה לגדה, שומעים שריקה. דרקון דואה. דמיאן וראול חולקים מבט. "יכולת החלוקה שלי הנה בפרופיל מאוד נמוך." חורף מפטירה. היא רוצה לדעת מה התוכנית שלהם. דמיאן שואל את כל היושבים בספינה. על הגדה. "מוכנים" הם אומרים כן כאחד. זה כמו הכישוף תדרוך במטוס קודם. רק שגם המשאבים שלהם משתתפים. 'הם' יודע היכן נמצא הדרקון. הדרקון הנו פצוע ורעב. אין 'להם' את המשאבים לטפל בו. מוות זאת התשובה היחידה. חורף מנתקת את החיבור. למשך כמה דקות תהיה לה גישה לכוח של השאר ומאגרי הכוח שלה יהיה כבירים. זה עכשיו או לעולם לא. היא מתרוממת באוויר. היא מפטירה בלחישה. שכולם שמעו. "תשמרו עליה". היא עפה אל הדרקון. כוחה מרים אותו באוויר. מהכנפיים. קראק! כנף נשברת. היצור האומלל והרעב מנסה לבעוט בה. מאגרי הכוח שלה מתרוקנים. שניהם נופלים לקרקע. ובכוחו האחרון. הוא לוקח אותה איתו. ... בצוות של אבשלום. בזמן שחורף נקרעה לגזרים תחת הטלפיים של הדרקון… בעלה חש את רגעיה האחרונים. מרגע זה, חוץ משני דרקוני המחמד שלו, אבשלום ישנא כל דרקון בו יפגוש. הוא פנה לסגן במשימה ת'ור. "צוות ג' איבד את החולק שלו. המזל הוא שזה היה אחרי טקס חיבור, אז הם יכולים למשוך. תפעיל חיבור. אולי לא יהיה לנו המזל." ת'ור הסתובב אל הטור מאחוריהם. בקול רם. "שמעתם!" "כן!" "מסכימים!?" "כן!!" וקסם החלוקה הבזיק. כל הצוות תודעה אחת. ידע של אחד. ידע של כולם. והגאות הפכה לשפל, והם נפרדו שוב ליחידים. עם ידיעה ברורה מה לעשות. וכמו שעון. חרון באוזנייה של אבשלום הודיע על צוות מתקרב. לא ידוע אם ידידים. הצוות מתכונן: כלי נשק מוכנים אך מופנים לקרקע. הגנות קסם במצב סביל. ולאחר חמש דקות. לחש האיתור התריע על אנשים מתקרבים. מנעד תכונות מעיד על מבריחים. הם יודעים עליהם. זהירים אך לא תוקפנים בעצמם. כאחד.. הטור אמנם עדיין דרוך, אך פחות מצפה לתוקפנות. לאחר דקה. לאחר עיקוף שיח, הקבוצות נפגשות. "עצור." מגיע מאבשלום. הטור עוצר. לחש התרגום מראה שאותו הדבר מתרחש בקבוצה האחרת. המפקדים מציגים את עצמם. הספק, שכבר חלחל, נעשה ברור. אולי החוטף היה מישהו סורר? השיחה נקטעה. שני הצדדים קלטו דרקון מתקרב. קירה, המפקדת של קבוצת המבריחים הוציא חבילת בד שקשור בה כדור. מסריח. המבט של אבשלום גרם לה לקלוט שהוא לא מבין. "פיתיון" במבטא קראקיקריאני כבד. ורצה. סמיר, הסגן שלה, אמר. "אם אנחנו רוצים להציל אותה. עלינו להגיע לעיר כדי להפעיל את השיגור. ומהר. לא היה הרבה מה לומר אחרי זה. בעיר, אחרי דקה. כי קסם, שעכשיו אין סיבה לא להשתמש בו. קירה חייכה כלפי תירצה. היא לא חייכה בחזרה. זה היה ברור שהמבריחים לא חטפו את הארי-הארולד. והיא איבדה… לא רק את חורף, שהייתה חברה טובה. לא רק את הארולד. ואין לה זמן לחשוב על זה. קירה, שמחה שתירצה ואנשיה עזרו להביא את אנשיה שלה לעיר. זה הפעיל את השיגור שהציל אותה מדרקון רעב. "בואי, נדבר עם הזקנים. אולי נבין מי הפליל אותנו בחטיפה של בן- השומר שלך." "כבר יש לי חשדות." .. הבניין שבו היו הזקנים, מונח לחלוטין סמלי, כמה מהם היו מתחת לשלושים, היה בעבר די יפה. כעת… החלונות היו סגורים ולא היה צריך תאורה כי יום… ולא צריך להוסיף. ואז מאחד הסדקים בקירות החל שטף קסם. ונכנס ממנו צוות מבריחים. מסתבר שהבניין תקין. הוא פשוט תחנת רכבת. תירצה הנסיכה חשה חרטה קלה. מעמדה בחיים בהחלט… זה לא הזמן למחשבות כאלו. "אם אפשר לשאול, למה לקבוע את מושב המועצה במה שהוא…" "תחנת אוטובוס מרכזית?" הזקנה המבוגרת שאלה להבהרה. תירצה הנהנה. אותה אישה ספרה על אצבעותיה. "מילוט מהיר. השערים פועלים כמיסוך לציטוט. אם צריך לארגן צבא מהר. מערכת השערים הנה גם מאגר כוח. "אתם מראים לנו פתיחות שלא הרווחנו." זה לא היה נעים לתירזה לומר את האמת הזאת. האישה הרימה גבה. "או, לא יודעת. אם מישהו היה חוטף את… שומר הראש שלי" החלק האחרון מוטעם. מה תירצה אמורה להגיד על זה? שהיא מעולם לא נגעה בו? מה שנכון… … לאחר עשר דקות ההדורים האחרונים כבר סודרו. כולל טקס הפרידה. התה בטקס היה מגעיל. כעבור עשר דקות, כל הצוות שלה, על היחידות הנפרדות, היה מקובץ בהיכל המעבר, השם של המקום כשהמועצה לא מכונסת. "היכן את מעדיפה שנוריד אתכם? שאל ה... מפעיל? בחור צעיר שאולי לא הגיע לגיל עשרים. "אתם יכולים להביא אותנו לחורש המכושף? הוא הרים גבה. "אולי… אבל לא כל-כך הרבה אנשים בבת אחת. אני יכול להביא אתכם לחדר המועצה שלכם, רק תשלחי אישור קודם כדי שלא נפתח במלחמה. ואתם תשרדו את המסע." תירצה חשבה לעצמה שלפחות נותרה לה סיבה לגאווה ביכולת הקסומה של ארצה. כל ה'טיול' השרה בה הרבה ענווה. "מגרש החנייה של בסיס חיל-עד של חיל הרגלים יהיה בסדר גמור." הבחור הפנים את מה שתרזה אמרה. מאחור, אבשלום, דמיאן וראול הרימו כוסית לזכרה של חורף. ופרץ הקסם העביר אותם לממלכה. "רבותי." תירצה פנתה לכולם. "הדבר היחיד שניתן לרשום עליו הצלחה במבצע הזה. הנו שלא פתחנו במלחמה, עם מדינה שהתברר שלא ביצעה את המעשה." ואז היא חייכה את החיוך האיום ביותר שמי מהם ראה על פניה מעולם. "הישארו מוכנים. מחר יוצאים לאויב האמיתי." אבשלום פנה לדמיין. "היא לא אמרה לי איך…" "למבריחים מרגלים בכל מקום. זאת הכלבה שאמרה לנו שהם עשו זאת." דמיאן ענה לו. "לא שמישהו שטף לה את המוח?" אבשלום עוד היה ספקן. ראול הציע את דעתו. "אני חושב שבגלל זה, זה מחר. לא בעוד שעה. היא רוצה לוודא." … רב אלוף תירצה כהן. הרבה מילים. אך מדויקות. משתמשת בחיבור החצי קסום שלה למערכת כדי… לוודא שהיא יודעת מי זיין לה בשכל. כול פעימת לב הינה שנה במה שלמעשה הנו עולם מדומה. כל תסריט. מעובד. כל עדות. מעובדת מכמה זוויות. מחפשת את הצירוף שיניב את האמת. סודוקו לא מתקרב. וכן. זקני המבריחים אמרו את האמת. הלנה.. מה עשית ללוחם שלי. כמו כן.. חייבים לשים לב למבריחים הללו. יום אחד הם ישתלטו על קראקיקאריה. וזה עלול להציב אותם כצד במלחמה נגדנו. כן. היא העבירה הרבה תסריטים. היא מתנתקת מהמערכת. "זמן" היא שאלה את חרון. "עשרים וחמש דקות. ה'קסם' שלך מאפשר הפרש קצב חד ביותר." העקיצה המובלעת הייתה ברורה. אך תירצה התעלמה. "יש לך את התרחיש והתוכנית. אני הולכת לישון." "כן נסיכה." חרון הפטיר בלחש. "אני מעדיפה שלא תשתמש בתואר שלי כחצי קללה. גם אם אתה מתוסכל. תשתמש בדרגה שלי אם אתה חייב." היא אפילו לא טרחה לפנות אליו. להרים את הקול. או אפילו להאט ביציאה. לבחור יש מזל עם האישה שהאל נתן לו. אבל לא אמורים לדבר על זה. חרון גיחך לעצמו. … בטירת יקב וכרמים. הלנה מרטאן. אנשים תמיד מבטאים את השם שלה שלא כהלכה. אבל לא למשך זמן. בקרוב. היא תהיה המלכה של הממלכה. למה הם לא נתנו למקום שם יותר.. מעניין. היא לא יודעת. אבל לה יש את כל הדמיון שמעולם. היא פנתה ללוחם שלה. לבוש כראוי לאחד במעמדו. לשם שינוי. ... היה צלצול בדלת. הארודוש הלך לפתוח את הדלת של הגבירה. בחוטיני. הוא עדיין לא התרגל לזה. לפחות הקסם שלה שומר אותו חם. הוא רוצה להיות שוב הארולד. זה היה פיצה בדלת. זה גם היה מביך בטירוף. … תירזה קמה מהמיטה. בדקה את המתרחש. אבשלום חזר מהגישוש. הוא החליף שליח פיצה לטירה של הכלבה. הארי ענה בחוטיני. עונה לשם הארודוש. בדיקה סבילה הראתה שקסם עוף החול שלו מזין את קסם הטירה שידוע שסבוך עם הקסם של הכעת ידועה כמכשפה, הלנה מרטין. הבוגדת. הבדיקה הראתה מתח הנובע מאילוץ. הוא לא בוגד. אין לו ברירה. המילה עבד עולה לתירצה בראש. ומסמאת את מחשבתה למשך דקה תמימה. … אחרי עשרים דקות היא עומדת מולם. הם כבר ביצעו את ההכנה האחרונה. לחש עיגון לשיגור. כל אחד יוכל להשתגר אל האחרים. ואל הבסיס. מדובר בלחש שמבוסס על מערכות הניטור של הממלכה. ב… ניסיון הקודם, הם היו בחו"ל וזה היה מצריך תשתית לה, לא היה הזמן, או המקום. כאן הם לא עוזבים את תחום עיר הבירה. "אני אלך ראשונה ולבד. אם ואיפה אזדקק, אתם תדעו. להציל אותי כמו העלמה במצוקה שאהיה באותו רגע." המחשבה עליה העלמה במצוקה מעוררת כמה צחקוקים. תירזה מחייכת מעט. ויוצאת. לטירה ישנן הגנות. הדרך הטובה ביותר הנה הלא מובנת מאליו. תירזה מטילה על העוזר האישי שלה לקבוע פגישה דחופה עם ה.. רוזנת מרטאן. ויצאה במכונית המלכותית. לבושה פשוט להפליא. כל-כך פשוט שלא מיד מזהים את הציוד שלה. דמיאן הסיע אותה. ונשאר ברכב. היא יוצאת מהרכב, הבעה בוכייה עליה. פותחת את הדלת אשה בעלת שיער שטני. אסוף בתסרוקת מהודרת. הלנה מרטין. … אחרי כמה דקות הן הנן ישובות בסלון האורחים של הלנה. "את יכולה לפרוק את הכאב כאן. ביתי תמיד יהיה בטוח לך." אוי, איזו נאד נפוח האישה הזאת, עבר בראש תירזה. "יש לך עוגיות? קל לי לארגן את המחשבות עם משהו בפה." הלנה חייכה חיוך נעים, ותירזה ראתה שהבדיחה על משהו בפה לא עברה לה מעל הראש. טוב. ככל שהיא לועגת היא לא תהיה מוכנה. "אני מיד אקרא לעוזר האישי שלי שיביא מגש." תירזה לא הראתה סימן לזעם שההצהרה הזאת עוררה בה. "יש לך חומיות?, בראוניז?" "כן, אני יודעת מה חומיות." תירזה הכניסה ידיים לכיסים בזמן שהלנה התרכזה בתקשורת עם ה'עוזר' שלה. וזימנה את מה שסופסוף זוהה בתור אמצעי התקיפה וחטיפה של הארולד. כישוף משבש קסם. במקרה של תירזה כעת. הוא על טבעת בעיצוב עלים ופרחים. מצוין כדי לפצוע. הטבעת הגיעה ליד ימין. הגבר נכנס עם מגש עוגיות ותה. לכאורה הוא היה לבוש בחליפה. שחורה. מאוד אלגנטית. חבל שהייתה אשליה כמו הפנים שלו. עם הטבעת עליה, אשליות מסוג זה פשוט לא עבדו כמו שצריך. הבגד שקוף, אם תיגע בו היא תיגע בעור. הפנים כמו הקרנה על הפנים האמיתיות של הארי- הארולד. הגעגועים הם לא תירוץ להזניח את המשמעת. העוגיות היו בטוחות. אבל התה.. נראה אם הטבעת תגן עליה. מהמקביל לה. מתוק. מידי. לא מספיק כדי להסוות את הרעל לאלו שמכירים את הטעם. … תירזה החלה, כמעט מהלגימה הראשונה, להתנדנד. "חחח, מצטערת, חביבתי. אך נזכרתי במשהו מוזר. דמות בטלוויזיה שהורעלה ע"י הגיבור והתנדנדה כאילו היא שיכורה. את ישנת היטב? כי…" תירזה רצתה לגלגל עיניים. אך צריך להישאר בדמות. "את...הר-" "אל תהי מגוחכת. אני-" ותירזה לקחה יוזמה וקפצה עליה עם אגרוף. הלנה לא הופתעה מהניסיון לתת לה אגרוף. הטבעת המזוויעה גם לא הפתיעה. מה שהפתיע אותה היה ההתמוטטות של לחש המגן שלה. החתך העמוק על הלחי גם לא היה צפוי. היא הדפה את תירזה לאחור. מבולבלת מהכישוף הזר שיכל לעשות כזה דבר. אם היא הייתה רגועה הייתה מבינה מיד. כוחה ניזון כעת מלוחם עוף החול. עוף החול מכוון להגנה על תירזה. כמובן שהכוח שלה יהיה פגיע ממנה. אבל גם אחרי ספא, היא לא הייתה קולטת שתירזה החלה להפעיל עליה את אותו הנשק שהיא עצמה הפעילה על תירזה קודם. מה שהיא עשתה, היה הפעלת המלכודת השנייה שלה. היא שיגרה את תירזה לתינוק שלה. ע"י שיגור הקרקע תחתיה לה ולהפיל אותה לצינור. זה היה אמור להרוג אותה. אבל הכוח של הארי הציל אותה. רגע החירות. הקטן. שהאגרוף שלה השיג לו. הוא השתמש בו כדי להגן עליה. זה.. נצנץ. בהיעדר מילה יותר טובה. היא חסתה תחת כנפיו. וכעת.. הרגישה את הכוח שלו. מחלים. פירור. מתוך משתה. אבל יש לו קצת יותר חופש. והוא משתמש בו כדי להגן עליה. אז הגיע להזמין להשיב לו כגמולו. היא פנתה לקסם השירות שלה. בלי אוזניות. בלי קשר. היא השתמשה בלחש העיגון לשיגור. חזרה לחדר. וקראה לעזרה. … הלנה שתתה יין וציחקקה. לידה הארודוש שלה נראה אומלל. "אוי, תתעודד. יש לך רק גבירה אחת עכשיו." ואז הנסיכה כלבתא הופיעה. "כן, אני." ועם אקדח שלוף. קפצה הצידה, מתחמקת מהלהבות שהלנה שיגרה. .. הכדורים באקדח שלה עם אותו לחש כמו הטבעת. אם רק תצליח לירות. בינתיים דמיאן הופיע והחל לירות בעצמו. רק עם מגן מאסיבי לירות דרכו. שני הופיע אבשלום. מאחורי הלנה. ודקר אותה. הוא התכופף ללחוש. "חורף מוסרת הי." "תמסור לה בחזרה." הקסם שלה תמך בה. והסכין היה מאוד רגיל. היא הרימה את אבשלום באוויר. דעתה מוסחת מעט. לתירזה לא היה זמן. "הארי! אני כאן. אתה מגן על זאת שניסתה עכשיו לחסל אותי. הארודוש פחד… והארולד זעם. וניתץ את הכישוף של השם שכבל אותו. פתאום סכין רגיל היה יותר ממספיק. אך לא נחוץ. הארולד החל לבעור, ולא אוכל. הטירה כולה עלתה בלהבות קסומות. כל דבר שהיה שייך להלנה מרטין קיבל את אותו גורל כגורלה. אפר. ... הארולד והשאר הופיעו ליד שאר היחידה. מעורבת או לא. הופיעו בלהבות. שנעלמו. הארולד היה מעורער, אך עדיין על רגליו. "אני יכול לקבל מעיל או משהו?" תירזה נתנה לו את שלה. זה היה קטן מידי. אז הוא שינה אותו. "הא, יש לי קסם שוב." … הם הלכו לבית החולים. הארולד התברר כמותש. לשאר לא הייתה שריטה. יום המחרת. הארולד קם בבוקר. מחכה לנעל השנייה. התלבש. והלך לעבודה. … דפיקה בדלת. תירזה לא מוכנה לעולם. עכשיו הכל בסדר. אז מותר. היא פותחת את הדלת. הדמעות עדיין זולגות על הלחיים. זה הארי. Image by Эльвина Якубова from Pixabay

לוחם עוף החול