סוכן ואימונו

עובד חיכה בסבלנות שהמאמן יתפנה אליו. "עובדיה מימון?" לאחר שהזדהה ולחצו ידיים. "אז.. דר' עמירם, אימון מסתנן, שליטה מוחלטת בצורת ורמת הפעילות של המוח. נגיף? סוג של חלבון?" ה'מאמן' הרים גבה. "הם משאירים סימנים מזהים. אתה הולך לעבוד בקניית כישורים והיזון חוזר. במשך שנה. אולי יותר." עובד היה מופתע. "המשימה בעוד חודש..." "למתקן תא וויסות שטף פעיל." עובד חשב שהדבר הזה שמשנה את קצב הזמן בתוכו היה רק במתקני החלל.. כשהגיעו לדלת של.. איזור האימונים. עובד שאל "כמה זמן יעבור בחוץ על כל שנה בפנים?" דוד עמירם ענה לו "לכל היותר שבוע". זה התחיל.. בעינוי. בזמן שתירגל סריגה, נאלץ לשמוע עלבונות בקולם של משפחתו. כשהתרגל לזה. אלו היו מילים אוהבות. הלחמה. אפייה. כל כישור כמעט ייחודי. ועליו לתרגל כמה בעת ובעונה אחת. ואז החלק הקשה. אחרי שאומן בשימוש במוח.. הגיע הזמן להיזון החוזר על הפעילות שלו. עינוי. חסר חושי כדי שישים לב לגירוי עצבים אל חוטי. ולהגיב. לשלוט. הוא נאלץ לשקוע בסניליות. פסיכופתיות. ולחזור. בתמימות. ואין הרבה דברים שבאופן יסודי… יקחו לך את מה שנשאר מזאת. … "עובד," דוד החל, הם כבר היו חברים טובים עכשיו. "אתה מוכן." המילים האחרונות היו צלולות, אך חלשות. Image by Comfreak from Pixabay

סוכן ואימונו