הטקסטים המופיעים באתר אינם הנוסח הסופי. אתם מוזמנים להירשם ולהגיב -

תגובותיכם מסייעות לנו בתהליך העריכה, ותופיעו ברשימת התודות כשהספר יצא לאור.

אין שום קשר בין האנשים המופיעים בתמונות לבין הטקסטים עצמם.

 

לוחם עוף החול


הלוחם הופך לפניקס

הארולד סאנגראל היה צריך להביס הרבה יריבים, בכדי להפוך ללוחם עוף החול.


הוא השתמש בגפיים, כדורים, סכינים, ולחשים.


וכעת... הלחשים בקושי עובדים כי עוף החול משתמש ברוב הכוח.

ככל הנראה ככל שיהיו לו סיבות להשתמש בכוח עוף החול, הגוף שלו יסתגל והוא יוכל שוב לחמם את הקפה בלי מיקרו.


הוא די מקווה שלעולם לא ישיג בחזרה את הקסם. כל שימוש זה חיים או מוות.

...


הוא הולך במסדרון לאסוף את הנסיכה תירצה תירזה כהן. הם, היא, יוצאים לטיול בשוק העתיק.


הוא מגיע לדלת שלה. דופק.


היא פותחת את הדלת. יש עזרה בשביל זה. אבל תירצ- הנסיכה תמיד העדיפה להיות כמה שפחות תלויה. אחרי הכל, אין סיכוי שתירש את הכס...


"הי הארי."

חיוך צחור, נראית מתרגשת מעט. כמו תמיד. תלתל שחור מני רבים מוסט מהעיניים. היא יוצאת וסוגרת את החדר.


הם לא יוצאים מהרכב כל הטיול. אביתר - השרת, עוזר אישי, נהג - שולח את הבקשות שלה לכל סוחר נוגע במקום.


תירצה מביטה בהארי. שומר הראש נראה רק יותר ויותר טרוד. הבלונדיני תכול- שומר הראש שלה. היא טפחה על זרוע ימין שלה עצמה. כי מרחק הוא הולם.

"אפילו הרכב מרגיש חשוף פה, הא…"


"כן." הקול שלו ניכר.


"אבי," היד שלה על הכתף שלו, מנערת אותו מהשיחה שלו בשביל ארוחת הצהריים שלהם.


"כן, נסיכה? הוא לא מופתע, אפילו לא רגוז, כבר היו פעמים שכשהנסיכה חיכתה בסבלנות, זה רק עשה לו יותר עבודה."


"אני רוצה שנלך לחורש המכושף."


רחוק, מוגן, ושומר הראש בפירוש חש בסכנה.


אביתר היה מבטל את כל הטיול, גם כך, כל זה בשביל לעודד את העם. וזה עובד. עדיין. לוחם עוף חול טרוד… חדשות רעות.


המכונית עצרה. תירצה בעצמה שילחה לחש הדק כדי להפעיל את ההגנות.

שלוש מחוות קסם, מילים. בשפת בני האור.

הארי החל לפרכס.


הדבר הבא שתרצה מודעת אליו, הוא הסדינים בבית החולים המלכותי.


יומיים אחרי ההתקפה. וכפי שתרצה למדה, חטיפתו של הארי- הארולד. חטיפתו של הארולד והרצח של אביתר, המזכיר האישי שלה.


היא עומדת להיכנס לפגישת ארגון החילוץ.


צריך לדעת מה הראיות אומרות.


היא מחווה את המילים, השער מבזיק לקיום, ביתר קלות מאשר כל ימיה.


היא *לא* חושבת על המשמעויות שבזה. יש לה מספיק כאב ראש.


היא פוסעת, והיא בחדר הישיבות.


אלוף מקסים גורן החמיץ למראה הנסיכה נכנסת.

"הנסיכה תירצה, את בטוחה שאת-"


ולמראה עיני העיט שלה.. הוא ידע שפישל. והיא עמדה לעשות מזה מצגת שלמה. למען יראו…


היא נגעה בנקודה באוויר. שהחלה לזהור.

"במילואים הדרגה שלי גבוהה משלך."


המילים זוהרות באוויר. היא לא החוותה או אמרה את הקסם...


נקודה הבאה.

"אני חסיתי בינות כנפי עוף החול. אני הסיכוי האחרון להציל אותו.


היא העלימה את השורות בפעימת לב.

"עוד משהו?"


"רק דבר אחד. את תהיי מסוגלת להרוג אותו? אם זה יגיע לזה?"

לא.

"אני לא היחידה שם. אם הוא צריך למות, זה יקרה."


"ואם הוא כבר מת?"

"אני אביא את האחראים למשפט אם הם יאפשרו לי.

עדיין. אני רב אלוף במילואים. אני יודעת מה זה מחויבות."


וזאת התשובה שהוא היה צריך. היא לא תבגוד בשבילו.


הוא החווה מילה.


שהפעילה אחרות.

תירצה חשה כוח לא טבעי מתחבר לגוף ולחושים שלה.

היא במילואים.


"רב אלופה תירצה כהן מתייצבת לשירות."


ראש צוות החקירה של התקרית, חרון אפלגייט, משועשע.. בערך.


"מאוד מרגש, הנסיכה שמצילה את שומר הראש שלה, שהקריב את חירותו כדי להגן עליה. קסם טהור.


אנחנו באיחור של רבע שעה."


הוא מצביע על הכיסאות.

כולם מתיישבים מסביב לשולחן.


כולם מביטים כלפי תירצה. היא גם בת המלוכה וגם בעלת התפקיד הגבוה.


היא מחווה כלפי חרון.


הוא מפעיל את המצגת.


שעתיים מאוחר יותר.


בחדרה, תירצה זועמת.


האנשים הללו חיללו את בטחון החורש.


זה אומר בוגד.


יותר נכון.. בוגדת. הלנה מרטין התוודתה ברגע שהגיעו החוקרים אליה.


היא הייתה רוצה להקיז את ראשה בעצמה. אבל הכלבה קיבלה חנינה כי היא נתנה את המידע בעצמה.


בדיקה הראתה שהיא לכל הפחות מאמינה שהיא דוברת אמת…


המשמר שלה, יחד עם היחידה שלה במילואים. יהיו אלו שיצטרפו אליה.


היא פנתה אל המסך, האחרונים של הסרטונים עוד על המסך, שלושים ושלוש. כל תריסר המשמר שלה רצו לוודא שהיא תיקח אותם איתה.


וכל עשרים ואחת חברי היחידה שלה אמרו לה שלא יסלחו לה אם הם לא באים.


ומי היא לסרב לפתוח במסיבה.


יום המחרת. כולם עולים על המטוס לג'ונגל הקראקיקארי. קסם הוא דבר נהדר לארגון מהיר.


המבריחים הקראקיקארים יחזירו את הארי אלי-

המבריחים הקראקיקארים ישיבו לה את שומר הראש והנכס הצבאי שלה.


היא עלתה אחרונה.


"אוקי, להקשיב. אתם פה לא רק! כי נדנדתם לי, אלא, כי אני אשכרה סומכת עליכם שרצים."


הם לא ענו. או דיברו או אפילו זזו.


"תודה לכם."


הסגן שלה מהמילואים. אבשלום, היה זה שענה.

"את יודעת שלא ניתן לך ללכת לבד… את חייבת לכולנו יותר מדי כסף."


כל המטוס צחק למילותיו של השחרחר. כולם היו חייבים לה כמה מטבעות. לא שהיא הולכת לגבות מתישהו.


"ברצינות, את הצלת את כולנו יותר מפעם אחת, ולא רק ממוות. את האחות הלא טיבעית של כולנו."


תירצה משכה באף מהתרגשות.… ואז עשתה מזה בדיחה. אצבע מדמה דמעות מתחת לכל עין.


"אבשלום, דמיאן. בואו איתי לחדר הישיבות כאן. אני אגיד לכם את התוכנית שתעבירו הלאה."


הסגן במילואים וראש המשמר שלה הצטרפו אליה. פנים חתומות.


ובינתיים. המטוס ממריא.

...

ראול, הסגן של דמיאן, שולט בחום וקור. מדבר עם חורף, מיחידת המילואים של הנסיכה. טלקינקטית וחולקת.


האישה לא נראית מספיק מבוגרת להיות במילואים.


"תודה לך, אתה מתוק. מה אתה חושב הסיפור כאן מעבר למובן מאיליו?"


ראול חשב לשנייה.

"תלוי מה את חושבת זה מובן מאיליו."


היא הרימה אצבע.

"היא חסתה תחת כנפי עוף החול. היא אמרה זאת בעצמה.-"


הוא קטע אותה.

"לא מדברים על זה."


חורף גלגלה עיניים.


"מה שאומר הרבה, טוב. אנחנו טסים לקראקיקאריה."


היא החלה להיות יותר נרעשת.

"יש שם רק ישות אחת עם הכוח והתעוזה לחטוף לוחם עוף חול.

אבל למה שהמבריחים שלהם ירצו אותו בכלל…"


ראול לא יכל לענות. וזה הדאיג אותו.


הטיסה הייתה מטלטלת. בהרבה מובנים.


בינתיים דמיאן ואבשלום יצאו מהתדרוך. אחריהם תירצה יצאה וסגרה את הדלת.


"רבותי," היא המשיכה בטון שנשא קסם.

"אני צריכה שתהיו קשובים."

<