הנועזים - 6 - כשהארבה מפסיד, יש שפע
מיקום: העיר על עץ העולם
דמות א': יתרו
דמות ב': גירית
יתרו יושב בכיכר כשהם חוזרים. המשלחת המקורית בסירת בלון הקטנה אך חזקה שלהם. ואיתם אהרון עצמו. הבחור נראה עייף. זה יהיה לתדרוך אחר כך.
כרגע. השומר הקטן ישן בידיים של אהרון, כמו בן קטן בחיק אביו. ואילו היצרנית הקטנה נראית נלהבת מעט - אפילו מסופקת.
מה הם השיגו שם?
…
בתוך דקה הסירה עוגנת.
וגירית מתחילה להסביר לסבלים במשמרת בדיוק איך ולאן לקחת כל חבילה.
"אילה, זה לבית של ארוני, תהיי זהירה. הוא יוכל לייצר מזה תנורים לבית. צעד לא נכון וזה יחמם את העיר לאפר. שוקי, אם אתה יכול להעמיס עוד - כן יופי. תביא את זה לכניסה האחורית של המכולת."אחרי שהיא מארגנת קלות. "כן -זה העורות שאנשים מכינים איתם- כן."
היא נלהבת. עם כל המשאבים שהיא איבדה שם היא עדיין הביאה מספיק כדי שהם לא יצטרכו לייבא משהו במשך שנה.
אהרון נח ליד. הוא תומך ביונתן. שכבר נוחר.
יש לה כל כך הרבה מזל בחיים.…
שעות לאחר מכן, יתרו יושב מולם ליד שולחנו. החיוך שלו רחב. והם רעננים."או, ילדים. אני כל- זה יהיה אחר כך. בינתיים-"
הוא משתעל מעט ומוריד מפניו את מרבית ההבעות."בבקשה תתחילו לפרט את מה שקרה."
אז גירית מתחילה לדבר… יונתן קוטע מידי פעם. לפעמים הוא באמת מתקן. לפעמים הוא פשוט אח קטן ונבוך. לפעמים שתי הפרשנויות נכונות.
כשהיא מגיעה לחלק שבו אהרון מגיע, אהרון עצמו כבר די מחליף אותה כדובר. הוא מהלל את שניהם. וממליץ לגייס אותם לתפקיד חלקי ביחידה שלו.…
יונתן יושב בכיסא שלו, הוא מאוד נבוך מהפעמים שקטע את גירית. חלק מזה היה אולי מוצדק… אבל הרוב גורם לו לרצות ללכת למפלצות ברגלי העץ.
כשאהרון אומר משהו שמושך את תשומת ליבו הוא מתמקד בכאן ועכשיו."הי, סליחה, אתה מוכן לחזור על זה?"
אהרון, בכיסא שלו פונה בכיוונו וממצמץ לרגע."כן, אני יודע שאתה כבר במשמר הנוטר של העיר, אבל אתה בדרך כלל יותר מול אנשים
- העיר עצמה, ניטור כללי -והכל חשוב ומועיל.לכן לא אמרתי בתפקיד מלא… אבל כן, אני אשמח אם תשתתף בכמה מהמשמרות שלנו."הוא פונה לגירית."את גם מרגישה מופתעת מההצעה שלי?"
היא מחייכת בכיוונו של יונתן לרגע. אבל התשובה שלה היא כמובן לאהרון."לא, לא. אבל אוכל לקבל זאת רק בהקשר של… תשתית.אני אבנה ואתקן כל פיסה של ציוד למיטב היכולת בשמחה- גם על חשבון זמן פרטי…אבל אפילו שאני בסדר עם האפשרות של להסתכן כאפשרות כללית, אני לא מתכוונת ללכת ישירות לסכנה."
אהרון מחייך אליה ומהנהן - לפי ההבעה שלו, בעיקר לעצמו."אוקי. אני הולך לכתוב את הדו"ח שלי במגורים שלי. אני מציע לכם לעשות זאת גם. פגישה פנים לפנים הנה בעלת יתרונות, אבל- מצטער, אני עייף, נתראה."
יתרו רק מחייך כשהם יוצאים.
ואז הוא זועף לרגע. לבד בחדר."זה היה יבש מצידי. הילדים היו ראויים לקצת פינוק אחרי החלק של התדריך. אצטרך לשלוח אליהם סלסלת פירות… מעניין אם יש הצגה שאני יכול לשלוח אותם אליה…"
התמונה נוצרה בעזרת AI
חזרה אל "תוך כדי תנועה"
תגובות