ממש לא בא לי לדבר על שמרנים באמריקה, אבל גם לא בא לי לדבר על חוף בונדי...
- עומרי קול טאל
- 23 בדצמ׳ 2025
- זמן קריאה 3 דקות
זה לא משמח. זה פשוט לא משנה.
יש דברים שהם רעים, מכוערים, ושקריים — ועדיין, בטווח הארוך, לא משנים את כיוון המציאות. אנטישמיות היא אחד מהם.
חשוב לומר את זה בצורה חדה: אנטישמיות מעולם לא הייתה מבוססת על אמת. נלא פעם אחת. לא תקופה אחת. לא בהקשר אחד. היא תמיד הייתה רעה. תמיד שקרית. תמיד כשל מוסרי ואינטלקטואלי.
ועדיין, בתמונה הגדולה, בימינו, היא למל״מ.
אני לא שמח לראות בעלי ברית שמתגלים כחברים על תנאי, וזה המקרה הטוב. אני לא נהנה לראות פיגועי טרור בחו״ל שמחזקים בדיעבד טיעונים ציוניים.
האמת? הייתי מעדיף להיות פשוט טועה.
אבל העולם לא עובד לפי מה שמשמח אותי.
ובתמונה הרחבה, כל זה... לא מזיק, לא מועיל. פשוט לא משנה.
תועלת, לא מוסר (אבל כן, מוסר קיים)
כדי להבין למה, צריך להפריד בין שני מישורים: המישור המוסרי - שבו אנטישמיות היא תמיד רעה, תמיד פסולה, ותמיד שקרית - והמישור המבני - שבו מערכות לא מתנהלות לפי צדק, אלא לפי תועלת.
לישראל, נכון לעכשיו, אין תחליף פונקציונלי. כוונתי לא לערך בשביל היהודים.
אלא בגלל השילוב הנדיר של תועלת אינטלקטואלית, טכנולוגית ומערכתית - באיכות, בקצב ובעלות שמדינות אחרות פשוט לא מצליחות לשחזר.
מדינות מנסות. הן ישקיעו עוד. הן יכריזו שהצליחו. ובפועל - זה לא קורה.
אם ארצות הברית, או כל מעצמה אחרת, הייתה יכולה להחליף את מה שהיא מקבלת מהקשר עם ישראל - אפשר היה להבין פרגמטית התרחקות, גם אם לא להצדיק אותה מוסרית. אבל היא לא יכולה.
ואם היא תוותר על הגישה (לערך הנובע מהקשר עם ישראל) היא לא “תיטהר מוסרית”. היא תידרדר מבנית. היא תתחיל להיראות יותר כמו רוסיה או סין - רק עם פחות משמעת ויותר כאוס. בוודאי אם זה יכלול גם אובדן של ההון היהודי שבתוכה.
כאן בדיוק נכנס האבסורד: אנטישמיות לא פוגעת ביהודים כי היא “צודקת”. היא פוגעת בחברות שמחזיקות בה, כי היא שקרית - ושקרים הם חומר בנייה גרוע למציאות.
מדינות אולי סובלות מידה מסוימת של אנטישמיות לצרכים פוליטיים. אבל הן לא מאפשרות לה לחתוך את הערך שהן תלויות בו. לא לאורך זמן.
שקר רגשי בעולם נוח
אנטישמיות אינה טעות מקרית. אם הייתה כזו - היה אפשר לתקן אותה. או לפחות היו מקרים יוצאי דופן, שלא מסתכמים באופוריה כי 'דפקו את היהודים' ורכוש גנוב, שסופו שיגמר. היא כשל רגשי, שמחפש אישור ולא אמת.
והעולם המודרני הוא סביבה עוינת לשקרים מהסוג הזה.
פעם, החיים היו קשים באמת. המאמץ היומיומי היה כל כך גבוה, שהפער בין להיות אל־הורי לבין להיות הורה עם תינוק היה כמעט זניח. והילדים - גם כעבודה, גם כמשמעות - היו הבחירה ההגיונית.
רוצה להכין מרק? לחטוב עצים. למשוך מים מהבאר. להדליק אש. רק אז להתחיל את מה שהיום נקרא “הכנה מוקדמת”.
בעולם כזה, גם שקרים מסוכנים יכלו לשרוד. לא כי היו נכונים - אלא כי המבנה החברתי כפה המשכיות.
העולם המודרני שונה. החיים קלים יותר אובייקטיבית. גם גידול ילדים קל יותר טכנית. אבל העלות הפסיכולוגית גבוהה יותר. הפער מורגש. הבחירות כואבות.
ובמצב כזה, אידאולוגיות שמבוססות על כעס, הקרנה ושנאה מתקשות לשרוד לאורך דורות. לא בגלל מוסר. בגלל דמוגרפיה, כלכלה וחוזה חברתי.
זה לא אומר שאין אנטישמים עם ילדים. יש. זה אומר שהשקר עצמו לא מייצר המשכיות בריאה. הוא שוחק אמון, פוגע בפריון, ומפרק מערכות.
אופוריה נגמרת. רכוש גנוב נגמר.
השקר - נשאר בלי בסיס.
“אבל בינה מלאכותית תשנה הכול”
גם כאן חשוב לדייק.
כן, בינה מלאכותית משנה את חוקי המשחק. לא, היא לא הופכת שקר לאמת. בהחלט לא חוסר הבנה ליכולת.
לכולם יש גישה למודלים. לא לכולם יש אנשים שיודעים לשאול את השאלות הנכונות.
בינה מלאכותית לא מחליפה הבנה - היא ממנפת אותה. ועובדים איכותיים מוציאים ממנה יותר, מהר יותר, ובפחות טעויות.
ובמקביל, ילודה מתחת להחלפה מייצרת שוק עבודה יקר יותר, לא זול יותר: עובדים דורשים יותר שכר - עבור אותה איכות, ולעיתים עבור פחות.
כך שהרעיון שמדינה עם דמוגרפיה נשחקת, ואידאולוגיות מבוססות שקר, תצליח לייצר תחליף איכותי וזול למה שישראל מספקת — הולך נגד כיוון הזמן.
אז למה זה לא משנה
כל זה לא אומר שהשנים הקרובות יהיו טובות. להפך - סביר שיהיה רע יותר לפני שיהיה פחות רע. יותר רעש. יותר קיצוניות.
יותר ניסיונות לפרוק תסכול על מטרות נוחות.
אבל בטווח הארוך? המציאות אדישה לשקרים.
היא מגיבה לתועלת. לדמוגרפיה. ליכולת לבנות משהו שעובד.
ובמבחן הזה - אנטישמיות תמיד מפסידה. לא כי היא רעה. אלא כי היא שקרית.
זה לא משמח. זה לא מרגיע.
אבל במבט קר - זה פשוט לא משנה.
חזרה אל "תוך כדי תנועה"
התמונה נוצרה בעזרת AI
תגובות