כן, זה נשמע יומרני, ופרחוני… אבל אני מאמין שעד סוף המאמר זה יראה די הולם.
בחזרה אל "חובב רפואה"
הנשימה הינה חלק מאוד חשוב בבריאות והכושר של כל בעלי החיים בכדור הארץ שלא חיים בתוך הרי געש…
כבני אדם אנו שואפים אוויר עשיר בחמצן, ונושפים אוויר שעדיין עשיר בחמצן, אבל חלק משמעותי בו הוחלף בפחמן דו חמצני…
החמצן שנספג דרך הריאות מוטמע לתוך ההמוגלובין בכדוריות הדם האדומות. כשהפחמן הדו חמצני משתחרר מפלזמת הדם לתוך הריאות, זה מוריד את החומציות של הדם, והופך את ההמוגלובין למסוגל להכיל יותר חמצן.
הדם עובר דרך כלי הדם. הוא עובר באזורים בהם משתחרר פחמן דו חמצני אל הדם. החומציות עולה, לכן ההמוגלובין משחרר חמצן אל הסביבה שלו. ככה התאים שלנו משיגים גישה אל החמצן שנשמנו.
אלו עובדות ידועות, הקוראים כאן מוזמנים לבדוק בעצמם. אם מצאתם שהצגתי משהו לא נכון, אשמח לקבל קישור למקור שמתקן אותי.
…
מה כל זה אומר?
אם מישהו רוצה להשתמש בכמה שיותר מהחמצן שנשם, עליו להסתגל ללסבול חומציות גבוהה יותר בדם. כדי שמלוא החמצן שנספג ישתחרר.
אז בזמן שלנשום באופן סדיר זה חשוב, כדאי לא לפחד לעצור את הנשימה מדי פעם. לתת לפחמן הדו-חמצני להצטבר.
בשביל גישה חופשית יותר לחמצן שנשמנו.
…
כשאנחנו מתנשפים, זה מרוקן את הדם מפחמן דו-חמצני. וזה מונע מהחמצן להשתחרר…
אז איך אנחנו לא מתים מהתקפת פאניקה, כשאנחנו מתנשפים כל כך עד כדי עילפון?
התאים שלנו יכולים לבצע חילוף חומרים אנאירובי - האנרגיה מגיעה מהמזון בלבד, בלי חמצן מבחוץ - משתחרר פחמן דו-חמצני, הדם משחרר חמצן, ואז אנחנו חוזרים למלוא היכולת.
העניין הוא, כשזה נוגע לחילוף חומרים אנאירובי, לא רק שזה נותן הרבה פחות אנרגיה… זה מאוד קשה, ולא יעיל עם שומן, אפילו ששומן מכיל הרבה יותר אנרגיה. אבל שומן לא מכיל במבנה שלו חמצן. אם לא מגיע חמצן מבחוץ, התוצר לא יכול להיות פחמן דו חמצני. וזה אומר שאי אפשר להוציא את כל האנרגיה.
פחמימות לעומת זאת, סוכרים, כן מכילות חמצן, ולכן ניתן גם בלי חמצן מבחוץ, לפרק בצורה אנאירובית ולהפיק את מלוא האנרגיה האצורה בהן (יחסית לשומן, כמובן). אז אם התא חייב לפעול בצורה אנאירובית, הוא יתמקד בשימוש בפחמימות כמקור כוח.
הסתגלות של התאים לרמה נמוכה של פחמן דו-חמצני, ומעט חמצן בכללי, יאפשר לגוף לא להכנס לעקה, ולהיות יעיל.
והסתגלות לרמה גבוהה של פחמן דו-חמצני, כאמור, תאפשר לתאים לפעול במלוא היכולת הגלומה בהם.
אז כדאי להסתגל לשני המצבים.
התנשפות - מרגילה לחוסר בפחמן דו חמצני.
עצירת הנשימה - מרגילה לכמות גבוהה של פחמן דו-חמצני וכך מאפשרת שימוש יותר יעיל בחמצן שנשאף כבר בנשימה.
אם עצירת הנשימה נעשית על הנשיפה האחרונה - זה יחזק את שתי המערכות. פחמימות מנותבות יותר לאנאירובי, ושומנים מקבלים יותר קדימות לחמצן. מועיל יותר לגברים. בהמשך יובהר למה.
אם עצירת הנשימה נעשית אחרי שאיפה מאוד עמוקה - התהליך יותר ארוך, וישנו יותר פרק זמן שבו התא יכול לעבור מאנאירובי לאירובי. עד שהחמצן מתחיל להתרוקן. זה הזמן בו החומציות במערכת מתחילה לקפוץ. ואז זה בדיוק כמו בדוגמה הקודמת… מועיל יותר לנשים.
…
אני חושב שמובן מאיפה עלתה לי הכותרת…
ועכשיו לחלק הבא.
מגדר, טרנסים, ולמה שני הצדדים בוויכוח על ספורט מלאים בשטויות… כי אני כל כך צנוע.
כן. גברים (סיס, ביולוגיים, תשתמשו באיזה מינוח שאתם רוצים, לא באמת משנה) שונים מנשים.
זה לא אומר שהאחד זה הגרסה הנכה של האחר.
בשני המינים אמנם יש יותר טסטוסטרון (טי) מאשר אסטרוגן (אס), אבל אצל נשים ההבדל פחות חזק, יותר אס מאשר אצל גברים, ופחות טי.
מה ההשפעות של זה?
אצל נשים מאגרי האנרגיה הנם עם יותר דגש על שומן בהשוואה לגברים.
באותו מטבע, בסיבי השריר שלהן יש יותר דגש על סיבי שריר של כיווץ איטי לעומת כיווץ מהיר.
סיבי כיווץ מהיר, מה שיש לגברים יותר בהשוואה לנשים; שואבים אנרגיה בעיקר מסוכר בהשוואה לשומן. בגלל ששומן הנו באופן מכריע משמש לחילוף חומרים אירובי, בהשוואה לסוכר (כבר אמרתי למה), זה אומר שסיבי השריר שמשתמשים בעיקר בסוכר, יכולים אמנם להוציא מכל גרם דלק פחות כוח… הם מפיקים את הכוח הזה יותר מהר. כשאין גישה לחמצן, אנאירובי. זה אומר שההסגלות של סיבי שריר אלו, הינה בעיקרה במישור של כוח מתפרץ. הם משתמשים בכל החמצן הזמין, ואז בקלילות עוברים לאנאירובי. זה אמנם מוריד מהכוח הזמין, אבל מאפשר שימוש מאוד מהיר.
במילים אחרות, כוח מתפרץ.
סיבי כיווץ איטי, מה שיש לנשים יותר מאשר לגברים, בהשוואה; משתמשים בשומן בתור מקור הכוח יותר בהשוואה לסוכר.
אלו פחות יעילים כשהם מגיעים לנקודה שהחמצן אוזל מהסביבה שלהם. זה לא שאלו מתמוטטים או משהו, אבל הם מייצרים את מלוא הכוח האפשרי שלהם כשיש להם מספיק חמצן.
מייצרים כוח יותר לאט, אבל מייצרים יותר ממנו.
זה אומר שההסתגלות שלהם תמיד תהיה עם דגש על סיבולת, מאשר כוח מתפרץ. זה גם אומר שכשאלו מסתגלים ליותר עבודה… הם לא גדלים כל כך.
הסתגלות לסיבולת תמיד תייצר שרירים חזקים אך עם פחות נפח. ההבדל בין אצני ספרינט למרתון.
אצני מרתון הינם שחיפים בהשוואה לאצני ספרינט.
וחלק מהמשמעות של כל זה?
אנחנו לא יודעים כמה חזקות נשים יכולות להיות פיזית, או מהירות, אם כבר מדברים, הן מתאמנות כאילו הן גברים. והגברים, שהן מעמידות פנים שהן, מתאמנים כאילו הם על סטרואידים.
בגלל ההבדלים בהרכב הגוף, לנשים יש פחות הבדל בין הכוח המתפרץ שלהן לכוח הסיבולת שלהן, בהשוואה לגברים.
זה אומר שאם אנחנו רוצים שספורט נשים באמת יבחן את הכוח הפיזי הגלום שיש להן, ענפי ספורט נשים צריכים להגדיל משמעותית את יסוד הסיבולת שלהן.
אישה לא הולכת לנצח גבר בספרינט. אלא אם הוא נכה בצורה זאת או אחרת והיא לא. למה? כי לו יש יותר סיבי כיווץ מהיר, שנותנים לו לייצר בזמן קצר יותר כוח. אז הוא מפעיל את הרגליים יותר.
במרתון - נשים מתאמנות כמו גברים. אז גברים מנצחים.
באולטרא מרתון - נשים מנצחות. כי אולטרא מרתון שם הרבה יותר דגש על סיבולת בהשוואה לכוח.
אז אם אשה רוצה לנצח במרתון, שתשתמש בשני אפודי משקל, הראשון לדקות הראשונות של האימון, משקל בקצה העליון של המשקל שלא יפגע בה. המשקל כאן נועד כדי לשרוף את סיבי הכיווץ המהיר שיש לה.
אחרי כמה דקות, עוברים לאפוד הבא, קל יותר, אבל לא הרבה יותר קל, פשוט היא יכולה למשוך איתו הרבה יותר זמן ריצה…
ואחרי זה, בחלק האחרון וארוך ביותר של האימון, ללא אפוד. בצורה כזאת היא יכולה גם לאמן את השרירים הללו, אבל לא להגיע לנקודה שהיא לא יכולה לתפקד במירוץ כי היא רגילה לעומס אחר ואז השרירים שלה לא מתואמים טוב.
גבר גם יכול להשתמש בשיטה זאת, כמובן.
אבל בזמן שהאפוד הראשון אולי יהיה יחסית זהה לשני המינים, האפוד הבא יצטרך להיות הרבה יותר קל. כי סיבי השריר האמורים אצלו… הנם ביחס יותר נמוך.
והוא יצטרך הרבה יותר מנוחה בין השלבים הללו.
אף אחד לא נחות מהאחר, אבל אנחנו כן שונים.
בהרמת משקולות מדובר במשהו הרבה יותר בולט.
בתחרויות הרמת משקולות, כל משקל מורם פעם אחת בלבד. הרמה מושלמת. אם הצלחת, יופי. אם אתה היחיד שהצליח הפעם, ניצחת. אחרת, בסיבוב הבא מעלים משקל.
לגברים כאן, יש יתרון בולט. הרמה יחידה, עם מספיק זמן מנוחה בין לבין.
מושלם לכוח מתפרץ.
אם אנחנו הולכים על התאמה של הספורט בענפים הנשיים צריך שכל סיבוב, יהיה סט. כל אחת מרימה את המשקל בסט של יותר מהרמה אחת, וצריך שכולו יהיה בהרמה מושלמת.
כי אמנם בכל סט יהיה הרמה אחת או שתיים ראשונות של בעיקר כוח מתפרץ, אבל עד סוף הסט, אם היא באמת במשקל שבוחן אותה, היא כבר תשתמש בכוח הסבולת שלה.
שימו לב שאף צד בדיון לא מסנגר למשהו כזה.
אלו שנגד טרנסים בענפי הספורט של המגדר שלהם אומרים שטראנס נשים הנן בעלות יתרון לא הוגן… ולכן שלא יתחרו.
ואלו שתומכים בספורטאים טרנסים (ספורטאיות כי לאף אחד לא איכפת מטראנס גברים)… פשוט רוצים שהן תעבורנה את הכמות הבסיסית (לספורט) של מעבר מגדרי רפואי.
אף אחד לא מדבר על שינוי הספורט האמור למשהו שבאמת בוחן את היכולת הגלומה בספורטאים נשים. ביולוגית.
הם אפילו לא מדברים על אימוני נשימה שיאפשרו לכל אחד להפיק יותר כוח. ואלו מגדריים.
המידע בפוסט זה נכתב מתוך התנסות אישית ובחינת מאמרים ואתרי אינטרנט.
אין שום ביטחון שכל משפט הינו אמת, נכון או מדויק.
אפילו אם נקבעת עובדה רפואית נכונה, ייתכן שהיא לא תהיה מתאימה לגביך או לגבי הסימפטומים שלך.
הבלוג הזה הינו בעל אופן כללי ואינו יכול להוות תחליף לעצת מומחה רפואי, כלומר: רופא מורשה, אחות, רוקח או כל אדם אחר מסוג זה.