קרה ריפלין; שכירת חרב פרק שמיני בספר ראשון
- עומרי קול טאל
- לפני יום 1
- זמן קריאה 4 דקות
הנפה ראשונה -1-8-
גרילה ממלמלת לעצמה כבר שעות, כשהרדיו מעביר אליה הודעה שלא קשורה לתחזוקה היא כמעט מתנגשת באחד ממסוקי התחזוקה שלה.
"הי, ים המוות, כאן ארנבת השלג וקשת הקשתות. מבקשים אפשרות לממשק ממשי. שמענו שאולי אתם צריכים עזרה."
השם נשמע לה מוכר, אבל היא לא יכולה להרשות לעצמה סנוביות.
"כאן ים המוות, ואני אשמח לכל העזרה שאתם יכולים לתת."
הקול ברדיו נשמע מעט, משועשע, צונן.
"או, אני בטוחה שתוכלי ותשמחי לעזור בחזרה, אם תהיה לך ההזדמנות. נכון?"
"כן, בטח."
המערכות שלה עכשיו אומרות לה שהיא יכולה לראות אותם.
אלו שני ביתננים שמחוברים עם כמה צינורות.
אז הגיעו כמה מילים מהביתנן השני. הוא אמר שהוא משחרר אליה כמה מסוקי תיקון.
כשהרשת הזמינה שלה התחילה להתרחב,עם כלים עם מצברים מלאים, ומיכלים מלאים…
היא התחילה להשתנק. ולהשתנק.
"ת-תודה."
עם רמת הכוח הזמינה, המערכת חידשה עצמונית את הקשר למסד מערכת של הים. המילים הראשונות של סנואו הגיעו אליה בפעם הראשונה מזה יותר משבוע.
"הי, מזמן לא התראינו. את באיזור כבר הרבה זמן?"
"או, סליחה, אני מבינה שאת האישה שלה? אני הבנתי שהיתה… "
"אני הד במכונה."
"א-אין לנו מדפסת שיכולה לבנות לה ג-גוף חדשש."
גרילה מצליחה להוציא החוצה את המשפט.
"רונן, גם לי אין, האם לך?"
הוא שקט, כשהוא מדבר בקול בפעם הראשונה.
"כן, אני מארגן עכשיו העברה של תא חידוש שיכול לשאת פיל זכר בוגר."
בדקה הקרובה, כל מה ששומעים בקשר זה ההתייפחויות של גרילה.
…
קרה פותחת קשר פרטי עם רונן.
"אז… כמה זמן יקח לך לארוז אותו?"
על המסך הוא מרים גבה.
"מה? יש לי את התוכניות לזה. אני מייצר אותו כרגע."
היא מחכה רגע, ואז קולטת.
"מה?"
רגע, זה לא יותר קל לשלוח את המידע לייצור?
"למה אתה לא שולח לה את התוכניות?"
על המסך שלה, הוא פולט אנחה.
"כי זה לא חוקי. כמו כן, אפילו שסביר להניח שהמדפסת שיש לה אולי יכולה לייצר את הכלים כדי לבנות את זה. אבל אפילו במקרה האופטימי, היא תצטרך כמה דורות של מערכות אוטומטיות, לפני שהיא תוכל להרכיב את התא.-"
הוא מחכה רגע לפני שהוא ממשיך, הוא נראה מצוברח, כאילו הוא לא רוצה להגיד את זה, אבל לא יכול להתאפק.
"את אמורה לדעת את זה."
היא מחייכת חיוך קטן. הפה, הכתפיים, מתעוותים במבוכה.
"אני חושבת שידעתי, פשוט…
הוא מהנהן, מבין.
"כן, הבנתי."
הוא מחכה רגע, אז מחייך מעט.
"אני חושב שזה הזמן שלך לדון איתן."
היא מהנהנת, והשיחה מסתיימת.
…
כשקרה חזרה לקשר הציבורי עם ים המוות, המערכת אמרה לה שהקשר עכשיו עם הגורמים בים המוות עכשיו טהור. כלומר, דרך מערכות התקשורת של הביתנן עצמו.
היא מחייכת, זה טוב שהיא עכשיו בפנים… או.
"אני לא מאמינה שלא קלטתי קודם, את היית בחוץ כדי להדריך את הבניה העצמונית, כי תקשורת מלאה צורכת יותר מדי כוח, שלא היה לך." זאת לא גרילה שענתה לה.
סנואו היא זו שעונה לה.
"כן, זה שנתתם לנו את העדר מסוקים שלכם גם נתן את המשאבים להאצת השעון שלי לשטף בתחום הרגיל."
קרה מהנהנת, חיוך של מבוכה לרגע על פניה.
"כן, רציתי רק לשאול, כשרונן, הבחור מהצבא כאן, יסיים לייצר ולשלוח לכן את התא חידוש, רציתי לדבר על שיתוף פעולה אפשרי…"
הדמות של סנואו מרימה גבה.
"אדיבה. מה הדרישות שלך?"
"הביתנן שגייס אותכן קודם. כשחטפתן את ההורים שלי, ואז בגדו בכן?"
"את רוצה שנעזור לך לנקום בקרינה סטארוב?"
…
במרחב הפרטי שלה, החלק שהמודעות שלה עובדת בשטף הרגיל של מערכות מחשב…
סנואו יושבת על הפוף במרחב ממשק שלה. לא גרילה, או האחרת, יכולות להיות מודעות למה שהיא חושבת או עושה כאן, זה נמשך פחות מדי זמן.
והשיחה הזאת, זה שורף אותה. האישה הזאת אמרה להן שתיתן להן גישה לתא חידוש שלה, מדפסת ביולוגית שיכולה לייצר גוף בוגר עם הטבעה של מודעות וזכרונות.
היא הבטיחה לתת לה מחדש את הגוף שלה.
היא מממשת אגרטלים ומטיחה אותם בקירות, רצפה. הרסיסים נעלמים, ושוב. זה מרגיש הרבה זמן.
ההחלטה נראית מובנת מאליו. היא תעזור לילדונת לקבל את ההורים שלה בחזרה, ותעזור לעצמה להשיג את הנקמה המתוקה שלה עצמה.
…
סנואו מחייכת בממשק שיחה.
"אנחנו נשמח, לפחות אני אשמח, לעזור לתקן את נזק שעזרנו לגרום."
…
גרילה, עדיין פושטת את החליפה, מרימה את הקול. אבל לא בשיחה הכללית.
"את בטוחה? אני-"
סנואו מממשת מולה הולגרמה מוצקה. "יקירה, עם העזרה שכבר קיבלנו, העיזה פזיזה ה'היא' כבר לא מתקרבת לאיום. ואנחנו עזרנו לחטוף 'לה' את אבא ואמא. אנחנו חייבות לה."
גרילה מהנהנת. הליטוף של ההולוגרמה יותר ממה שיכלה לקוות כבר חודשים. ...
אביחי, בעזרתו המפתיעה של מישי, מצליח לארגן את החליפות. הד אמר להם שהוא ובעלו הצליחו למנוע מקרינה לדעת מה הם עושים... אבל הזמן מתחיל להיגמר.
למזלם, המחרידה רוצה לפתוח את הקיר אל הריק. הם רק צריכים לוודא שהם לבושים בזמן...
מירי, באיטיות מפתיעה, מצד אחד, איך היא בכלל זזה, מצד שני, מירי היא גיבורת העל שלו, והוא מופתע שהיא עדיין פצועה... בכל מקרה... "יקירי, אהובי, תסגור לי בבקשה את השסתום האחרון, זה בין השכמות שלי."
הוא מחייך, עושה קול נשיקה בזמן שהוא מסיים בשבילה את ההכנות של החליפה.
מישי מוסר להם הודעה מהד. שלוש. שתיים. אחת...
הקיר שמאחוריו כלום. נפער.
בחדר לא היה במה להיאחז, האויר מתפוצץ החוצה והם מתגלגלים, ונופלים. טוב שהם כבר לבושים. עכשיו שהמגעילה לא תמצא אותם... בזמן שהם מנסים למשוך את עינה של ביתם...
…
חזרה אל "תוך כדי תנועה"
התמונה נוצרה בעזרת AI
תגובות