חזרה אל "הבלתי מסווגים"
"רבותי."
"גברתי הנגידה." השניים ענו.
הם יושבים ביציע הכבוד, ליד שולחן אוכל. שניהם מחייכים אליה. אולי מעט מנומסים מדרך כלל. היא אחרי הכל הזמינה אותם על חשבונה…
"קיבלתם את המייל שלי?"
הם חולקים מבט.
"כן, עוד לא הספקתי,-"
ראש הממשלה התחיל…
היא מצמצמת עיניים. בערך.
"המשחק עוד לא החל, והבכירים שלכם הולכים לדבר אתכם על זה כשנחזור לארץ... אולי כבר מחר."
היא לא מזכירה שיתכן והבכירים במשרד האוצר, או אחרים… עלולים לא לתת דעות מועילות בשל מניעים פוליטיים.
היא גם לא מאירה אור סמלי בקשר לכל שבציבור כבר ישנם אלו שמתחרטים על הבחירה בהם, והם רוצים לוודא שהציבור ישכח מאלו לפניהם…
היא מחייכת חיוך בלבד. אחד שלא היה מגיע לעיניים בכל מקרה.
"תני לי שניה." שר האוצר מביט בנייד שלו. נכנס לדואל שקיבל ממנה לפני כשעתיים.
"או, עמוד אחד…"
הוא מתרשם.
ראש הממשלה מעט זועף, אך לא ממשיך לדבר בעצמו, עושה את אותו הדבר.
"אני הייתי תחת הרושם ששקל חזק הינו הרסני." שר האוצר מתחיל.
היא כמעט זועפת.
"תמשיך לקרוא."
הוא מביט בה.
"כבר סיימתי. אני מודה שזה נשמע הגיוני, אבל את בטוחה שהמצב הבין לאומי השתנה כל-כך?"
היא מכווצת שפתיים. פונה לשולחן לקחת חתיכת אבטיח.
באמצע החתיכה. היא בולעת ו-
"אני אישית רציתי להמליץ על כך כבר לפני שנתיים. אבל בשנה האחרונה, הדפסת המטבע שם עלתה במאות אחוזים."
היא מביטה בחתיכה בידה. עוקבת אחרי מיץ הפרי.
ראש הממשלה מרים גבה.
"האמריקאים לא יאהבו זאת. או הסינים."
היא מביטה בו ישירות.
"לא אמרתי שנפסיק כליל לקנות מטבע זר, רק לא בקצב שיפיל את הכלכלה שלנו."
הוא מגחך מעט. אין בזה הומור.
הוא לוקח חתיכת ברי.
אחרי שהוא בולע.
"זה מורכב מזה, ואת יודעת זאת. ישראל חזקה זה יפה בתיאוריה בשבילם. הם מכנים אותנו בעלי הברית הגדולים שלהם… ועדיין."
שני האחרים מהנהנים.
"אתה רואה חלופה יותר טובה?"
זה שר האוצר ששואל. הוא ממשיך, כשהלה לא עונה.
"אני לא בטוח בעצמי שיש. אנחנו כבר בעצמנו במסלול לאיפלציה. כאן מדובר במשהו מספיק שונה שהקולות נגד יהיו מבולבלים. יקח לאמריקאים מספיק זמן לעבד את זה עד שאולי זה יהיה מאוחר מידי מצידם לעשות משהו בעניין. והחרדים... "
הוא מסתובב לקחת בעצמו עוגת גבינה.
היא מרימה גבה.
"אני לא מבינה, מה אתה חושב המנהיגים שלהם יגידו."
הוא מרים כתף.
"לא יודע, מבחינה הגיונית. הם יתמכו. אבל אולי כי זה מגיע מאיתנו…"
היא מהנהנת.
"כמו הערבים…"
הם מפסיקים לדבר. גם כדי לאסוף את המחשבות. וגם כי המשחק עומד להתחיל. הם יוצאים למרפסת, לראות את המשחק במגרש, או להביט במסך הענק שבצדו הנגדי של היציע.
Economy image by Ahmad Ardity from Pixabay