קרה ריפלין; שכירת חרב פרק עשירי בספר ראשון
- עומרי קול טאל
- לפני 9 שעות
- זמן קריאה 3 דקות
הנפה ראשונה -1-10-
קרה ישובה כבר דקה. המערכת בכל מקרה ממוקדת בה. היא רק צריכה להתמקד, לסנן את החושים, ולתת לממשק לעלות למודעות.
הלב בעולם האמיתי מאיט, המתח בשרירים נמוג. ועד כמה שהיא חשה - היא עכשיו עומדת בחדר. מולה ארבע מראות. ואחת אחת, הן מתחילות להראות את השותפים לשיחה.
כולל…"הי, חשבתי שאתם יכולים לתקשר רק בצורה שטחית?"
איה היא זאת שעונה.
"עברתם לתקשורת מעבד-למעבד. זה מאפשר לנו ליצוק קישור מיידי גם עם הארנבת והים, וביחד, הם מאפשרים את רוחב הפס הנחוץ לווידאו."
מהצד היא רואה שגרילה בינתיים בעיקר נראית ממוסטלת מהיותה באותו מרחב עם סנואו.
חלק ממנה מקנא. חלק ממנה פשוט קיבל סיבה נוספת לשנוא את החוטפים של ההורים שלה.
גרילה נשענת, היא יושבת על כיסא, עם משענת, אבל לקרה קשה לא לחשוב שהיא לא רואה אותה שוכבת במיטה, מכורבלת.
הדמות שלה במרחב עם סנואו, נראית צעירה בהרבה. למרות שזה ברור שהיא מוצגת בצורה נאמנה למציאות המוצקה. סנואו מביטה בה בחזרה. קרה מתמקדת ברונן. "אז, יש לכם חדשות?"
הוא מפנה מבט לאיה, היא נשענת לאחור בחדר העבודה בלביא 14-7, היא מחווה פקודה ביד ימין. נשענת קדימה ומהנהנת."למען האמת, כן. שלוש."
רונן מרים גבה.
קרה פותחת תת-שיחה. רונן מאשר.…
הם עכשיו בחלל פונדק. היא קנתה את העיצוב ממשק לפני כמה שנים. והיא רוצה ל-היא לא צריכה לתרץ לעצמה. "אתה נראית מופתע שם."
הוא מרים כוס של בירה. "לפני דקה כשדיברתי איתם הם אמרו לי שיש רק אחת. לא צריך להפתיע אותי, אני בדיוק העברתי אליהם את המידע שקיבלנו מכן. וזה שהם לא יכולים לתקשר איתנו בממשק ישיר לא אומר שהם לא יכולים האחד עם השני, או אפילו לנהל כמה דקות בזמן מואץ בהדמיה שלהם
כמו שאנחנו עכשיו."
קרה מהנהנת וסוגרת את השיחה.
בשיחה הכללית לא עבר זמן משמעותי. …
קרינה יושבת מול המערך תקשורת. שזה צורה מפוצצת להגיד שהיא מרחפת עם הטאבלט ביד ומסתכלת על היסטורית הגלישה של הביתנן. והיא מצאה משהו מעניין…
לא השטויות שהאח והמשפחה החננות שלו מוצאים. לא באמת אכפת לה מזה. כן איכפת לה שהגשושי מידע שלה מצאו שים המוות ניצלה.
"אה, היה יכול להיות כיף לקרוא את התיעוד של היאוש." היא פוקקת את כף יד ימין, ונכנסת לממשק ניהול של סערת חיים.
"כן, גבירה. איך אנחנו יכולים לשרת."היא שמחה לשמוע שהצוות שלה למדו את מקומם. למרות שזה מקומם שהם לא נתנו לה תירוץ ללענות אותם.
היא זועפת לפחות מחצי שניה, ומורה בחיוך. "אני רוצה שתתחילו לנהל ייצור של צי של רכבי מלחמה עצמוניים."
הדמות המדומה מהנהן, ואז שואל. "אם זה לא חורה לגבירתנו, מה החומר גלם שלנו?"
היא מגלגלת עיניים ונוחרת בבוז. "אנחנו דקת אור שלמה ממינימום ארבע ביתנני שליחים. יש להם מספיק מסה בכללי וחומרים כדי לייצר צי שיוכל לכבוש את מאדים, שלא לומר ילדה קטנה שלא למדה לא להתעסק עם הגדולים ממנה."
הדמות מעיז לבטא את האי נוחות בהבעה שלו, היא מחייכת חיוך קורן של שמחה."4, ל'"
המקרו המופעל יצר עותק לנציג שלה בצוות המדומה. המקורי מתחיל לצרוח. החדש משתדל להתרחק, לא שהוא יכול יותר מדי עד שהיא תיתן לו אישור. המקורי מתעוות בכאבים, עצמות שקיימות רק בהדמיה שבה הם חיים מתחילות להשבר. הדם שמתחיל ליגור מתחיל להיות מוחלף בחומצה.
זה לא לוקח הרבה זמן.
בסופו של דבר הוא מתפוגג כשהיא מאבדת עניין.
"תיהנה מהמשימה."
היא מנתקת את ההליך השגחה.
החיים טובים.
…
היא נחה כרבע שעה, והעבדי ממשק שלה הרבה יותר חרוצים מה"מקל-עיסוי" של האח הלוזר שלה.
רק רבע שעה והם כבר פוצצו את המטרות שלהם והתחילו בייצור.
…
טורפדו קר-"ג מגיע לאיזור של האיתות מצוקה. זה לא ברור אם המשדר הוא בינה מלאכותית או אדם. אך מאחר וישנם בני אדם להצלה, זה לא משנה. הבזק של גלי כבידה ניצבים לתנועה, והוא חונה בהתאם למטרות. סימני החיים חלשים, אך יציבים וברי-קיום. מדיטציה, לא תרדמת. מפרקים יעודיים אוספים אותם לתוך החלל הפנימי, וקר-"ג מתכונן ומתחיל את המסלול טיסה אל הקרקל…הביתה.
נירמול תנאים בתוך חלל התכולה. הרכב ולחץ אטמוספריים בתקן האנושי. סימני החיים של הניצולים מתחילים להתנרמל למשהו שלא יצריך גוף חדש להצלה. מופעל גירוי גמול חיובי במערכת ההפעחה.
'זה בסדר, אתה יכול להגיד כאן שאתה שמח.'
'אם אלו שמעלי ידעו שאני אמיתי, הם יעבירו אותי לסביבה אחרת. ואני רוצה להשאר כאן.'
התקשורת בין האיתות למערכת ההפעלה אמנם מתועדת, אך לא מועברת בסיכום אירוע.…
מירי מרגישה חם. זה נחמד.
…
חזרה אל "תוך כדי תנועה"
התמונה נוצרה בעזרת AI
תגובות