צד עץ של המטבע - למה בחברות הומופוביות ואלימות מתקיימת פעילות מינית חד־מינית נרחבת – דווקא בצניעות
- עומרי קול טאל
- לפני יומיים
- זמן קריאה 3 דקות
הסוד הפתוח, אם לזרוק מהגג לא *פוטר את זה.* כנראה יש סיבה טובה...
כל כמה זמן יהיה סרטון או מדיום אחר שמנסה להסביר תופעה שחוזרת שוב ושוב: בחברות מאוד הומופוביות ואלימות; פטריארכיות מוצהרות, לעיתים דתיות, שבהן פעילות מינית חד־מינית נחשבת לפשע שעונשו מוות, עם לגיטימציה חברתית ונורמטיבית - מתקיימת בפועל פעילות מינית חד־מינית נרחבת. לא בגלוי, אלא בצניעות, בהסתר, כמעין סוד פתוח. לפעמים באמת בפירוט המשמעות הזה, לפעמים זה יותר מעורפל, למה זה התפתח...
רוב ההסברים שמוצעים לתופעה הזו מריחים מהומופוביה, מיזנדריה ומיזוגניה, ודורשים הנחות יסוד שמאשרות מראש תפיסות כאלה.
כך למשל:
מיזנדריה – ההנחה שהרצון לפגיעה מינית באחר הוא תכונה גברית בסיסית, אף שבפועל מדובר בפנטזיה מינית נפוצה הרבה יותר בקרב נשים מאשר גברים.
מיזוגניה – הטענה שגברים “מחליפים” נשים בגברים מתוך שנאה לנשים שאינן זמינות כקורבן.
הומופוביה – ההנחה שכל פעילות מינית חד־מינית היא פוגענית במהותה, ולכן בעיה חברתית שיש “לטפל” בה.
במקרה הטוב יותר, יטען שפעילות מינית חד־מינית בין גברים קיימת בכל מקרה, ושניסיונות למגר אותה רק דוחפים אותה למחתרת. בחברה שבה סוד פתוח כזה משמעותו מוות מהיר וכואב, הדרך היחידה לשרוד היא גישה לכוח חברתי – והרבה מזל.
לפי קו מחשבה זה, גם אם קיימים לחצים תרבותיים עזים, כל אלל אנושי שמפחית נטייה לפעילות חד־מינית פוגע בו־זמנית בתכונות אחרות החיוניות להעמדת צאצאים, ולכן אינו יכול להתבסס לאורך זמן. כלומר כל הגרסאות הגנטיות של בני האדם עם פחות סיכוי סטטיסטי לפעילות מינית חד מינית... נוטות לחוסר יכולת נוסף ולכן לא יכולות להחליף את האללים עם נטייה גבוהה יותר לפעילות מינית זאת...
והנה הבעיה.
בסופו של דבר, המשמעות זהה: במקרה השולי ביותר, פעילות מינית חד־מינית אמנם אינה מזיקה, בהחלט לא מספיק כדי להיעלם - אך גם אינה מועילה כשלעצמה.
אלא שאם זה היה נכון, לא היינו מצפים לראות היקף כזה של פעילות מינית חד־מינית מוצנעת דווקא בחברות שבהן העונש עליה הוא מוות.
כדי להבין את גודל הפער, דמיינו שתי קבוצות זהות לחלוטין: גנטית, תרבותית ודמוגרפית, החיות באותה חברה אלימה והומופובית. ההבדל היחיד ביניהן הוא זה:
בקבוצה אחת, גברים מקיימים אך ורק יחסי מין הטרוסקסואליים. בקבוצה השנייה, גברים מקיימים גם יחסי מין חד־מיניים - בצניעות, בהסתר, ובידיעה שאם ייחשפו, דינם מוות.
עבור הקבוצה השנייה, כל מפגש כזה שקול למשחק של רולטה רוסית: כל עוד איש אינו מגלה - הם חיים; ברגע שמישהו מגלה - הסיכוי למוות גבוה מאוד.
הקבוצה הראשונה אינה משחקת במשחק הזה כלל. אין לה את הסיכון הייחודי הזה.
אילו יחסי מין חד־מיניים היו נטולי כל תועלת ביולוגית או תרבותית הקשורה להעמדת צאצאים, היינו מצפים לראות שבתוך דורות ספורים הקבוצה שאינה “משחקת ברולטה” תיהנה מיתרון הישרדותי ברור ותהפוך לדומיננטית.
זה לא מה שאנו רואים.
בפועל, דווקא בחברות כאלו מתקיימת פעילות חד־מינית נרחבת בצניעות. כלומר, אנו עדים ללחץ סלקטיבי חזק; ובכל זאת, ההתנהגות אינה נעלמת. מכאן נובעת האפשרות שהפעילות עצמה קשורה בדברים מועילים מאוד ליכולת להעמיד צאצאים, במיוחד בסביבה אלימה והומופובית.
כאן נכנסת התמונה הביולוגית. ...... גבר אנושי שנולד ללא ערמונית נדיר הרבה יותר מגבר שנולד ללא עורלה. הערמונית היא איבר שכל גבר נולד איתו, והיא נשמרה לאורך האבולוציה כברירת מחדל. היוצאי דופן נחשבים כצורה של אינטרסקס.
לערמונית יש מעט מאוד תפקודים ייחודיים שאינם ניתנים לפיצוי מלא על ידי איברים אחרים. כחלק מתהליך הרבייה, היא מוסיפה רכיבים לפלזמה של נוזל הזרע - אך אינה חיונית לפוריות הבסיסית. מעבר לכך, היא מהווה מקור עונג בגירוי ישיר. גירוי זה תורם לריקון הערמונית ולשמירה על בריאותה, כולל הפחתת סיכון לפתולוגיות מסוימות ( כל עוד אין מחלות מין מעורבות).
כדי שאיבר כזה יתפתח ויהפוך לנפוץ עד כדי כך שייחשב לברירת מחדל, סביר להניח שקיימת ממנו תועלת משמעותית - עונג בלבד, איננו הסבר סביר.
אפשרות סבירה היא חיזוק הפריון של הגבר המקבל, ואולי גם השפעה על מאפייני הצאצאים, כגון הסיכוי להולדת בנים. בחברות שבהן גברים מתים למען התועלת של המשפחה והקהילה, יותר בנים משמע יותר סיכוי שמישהו ישרוד. אפילו ובעיקר בחברות שבהן: הבכורות הבנות- ליאור.
הסיבה בתרבות היא שאשה שמתחתנת עוזבת את ביתה למשפחת בעלה. אז לגדל אותה זה בזבוד משאבים. או שאם נשארה עם המשפחה, גידלת לוזרית. קל וחומר במקרה של נדוניה... אז צריך אח גדול אחד או שניים שיכסו...
אז בן ראשון, משמעו, בת חיה.
אם אכן מדובר בתועלת ארוכת־טווח, שאינה גלויה לעין אך משמעותית ברמה הדמוגרפית, אין זה מפתיע שתתפתח “תרבות שושו” - מערכת של שתיקות, רמיזות והסתרות, שבה כולם יודעים אך מעטים מדברים. תרבות שבה ההוצאה להורג מתקיימת, אך במספרים נמוכים בהרבה מהמצופה, משום שההתנהגות נפוצה מכדי להכחיד אותה מבלי לפורר את החברה עצמה.
נימוק נוסף, והצד השני של המטבע - במאמר הבא.
…
חזרה אל "עומרי - נקודת השקפה"
התמונה נוצרה בעזרת AI
תגובות