מיקום: 'אחו וספארי', ביתנן חקלאי בשר
דמות א': אלון קרמר, אחראי
דמות ב': גיטה הרלינג, ציידת אורחת
לאלון היה עד עכשיו, יום די רגוע. אתמול 'המשלחת ציד' עזבו הביתה עם חיוך. האזור שהם היו בו בודד בהצלחה. מיקרופאג'ים כבר הוכנו לאיזשהם חיידקים שהם אולי השאירו מאחור, בעוד מספר ימים הוא ידע אם זה בטוח לאחד את האזור עם שאר 'האחו'.
הוא שוכב במיטה, כפפות ממשק על הידיים, והתקרה היא המסך. המקום הזה היה ועדיין, שווה כל שקל התמד שהוא היה צריך לשנורר כדי להשיג אותו.
הוא בדיוק סיים את הבדיקות היומיות כשהגיעה ההתרעה, ואיך שהזמן רץ, רק לפני חודש הוא קבע עם העלמה הרלינג את חופשת הציד הקטנה שלה. והנה עוד שעה היא תעגון כאן ותצא 'למסע ציד ההתמד שלה.'
שעה לאחר מכן, התפיסה של אלון קרמר לגבי היום שלו, שונה בתכלית.
היא שברה את הרובוט משרת שהוא שלח אליה…
מסתבר שהיא עוד לא למדה איך להתלבש לבד כל החיים שלה, והיא דווקא כן רגילה לרובוטים בסביבה שלה, הומינידים. היא רגילה לרובוטים הומינידים.
הוא עכשיו עם סחרחורת מהזריקה שמגינה עליו מההצטננות שהיא הביאה איתה…
הוא מעסה את הרקה שלו בצד ימין. הרמקול משמיע רשרושי עלים עם כל צעד על רצפת הפלסטיק.
אחרי כמה דקות, הוא מגיע לדלת המשמעותית היחידה בכל המסדרון.
הוא דופק על הדלת.
"העלמה הרלינג, זה בסדר." הוא מעסה חזק יותר, כי זה היה טיפשי להגיד. והיא לא ענתה. אז הוא ממשיך.
"זה בסדר אם אפתח את הדלת? לקחתי זריקה מונעת לכל זיהום משמעותי."
ביתנן
תרגום שלי ל-Space Habitat, אבל כזה שאשכרה גרים בו.
חקלאי בשר
מגדלי עופות, בקר וכדומה.
התמונה נעשתה בעזרת AI
חזרה אל "תוך כדי תנועה"
Comments