מתוך "דרך הערפל"
אבי וירון ישבו. בשקט. בדימדומים.
"הנייד שלך?"
"עשרים אחוז, לא נוגע".
אבי הנהן על התשובה.
גם אצלו.
"רוצה קווה קווה דלה אומה?"
"אתה עוד זוכר את זה?"
"אמא שלי אוהבת לשחק איתי בזה"
אבי.. כן, היה קצת מתגונן.
"סבבה"
אחרי כמה הסברים..
"קווה-קווה"
יד.
"קווה-קווה"
יד.
"קווה-"
כאב כאב כאב. כאב שהעבר נשכח. העתיד אגדה.
…
אבי הרגיש.. די סבבה.
אם לנחש, היה אומר שכל הגוף יהיה כואב. וכוויות. והרבה. ועוד.
הוא שם לב שיש קולות ממלמלים..
"לא. פרטים זה לא בא בחשבון, ההתאוששות שלו צריכה להיות עצמונית, או כלום."
"אבל-"
"לסבא שלך יש יכולות וכישורים שעדיין נדירים. אתה עלול לגרום לו להתפוצץ."
הוא מלמל לעצמו "איזה סבא קול".
"סבא? סליחה, אברהם?"
זה נשמע כאילו הם דיברו אליו. הוא התמתח מעט..
ופתח את העיניים.
"אתה מדבר אלי? כי.. קוראים לי אבי"
חדר.. בית חולים. אבל הוא היה החולה היחיד.
"אם אני סבא שלך, אני לא אמור להיות בגוף זקן?"
הבחור היה.. גיל כמו חייל.
והרופא לא מאוד מבוגר יותר.
הבחור שם לב למבט שלו.
או יצא מההלם.
"אני גיל, אני בן ארבעים. בזמן שאתה רגיל אליו אנשים הזדקנו אחרת. זה דוקטור-"
"ירוני".
אבי חזר על השאלה שלו.
"למה אני ילד?".
הרופא ענה.
"תאונת עבודה גרמה למצב הזה.
ובבקשה, פחות שאלות, כל אחת מערערת את החיבור שלך לאני הילידי."
למה..
"למה אני קולט מה אמרת".
הרופא השתופף שהביט לו בעיניים.
"כי מאחורי העיניים שלך, עמוק, אברהם קריל עוד נמצא, ומחפש לחזור. כשיחזור, אתה תהפוך בחזרה לחלק ממנו."
אבי ידע שהוא אמור להיגעל מהאפשרות. אבל הוא לא.
"יכול להיות שהאדם הזה יחליט לשמור על הצורה הזאת.
ואולי יחזור לצורה המקורית שלו."
"אני מניח שאתה האפוטרופוס שלי."
הוא פנה לגיל… זאת היתה שאלה.
"כן.. סבא."
אבי הנהן לעצמו.
…
בדרך הביתה. לא במכונית, אלא טיול בשביל עם ערפל.
"יש לי נינים?"
גיל חייך.
"כן, ממני רק אחד. הוא בגיל עשר, כמוך כרגע "
אבי.. הוסח מהערפל.
"מה זה?"
"תחבורה מנתית, קוואנטית".
הוא הבין. ועדיין.
"זה שר אליי, מה זה, והפעם תסביר."
"אתה גורם למקומות להיות בכמה מקומות בו זמנית."
אבי…
גיל המשיך.
"הערפל מכסה על האי נוחות של לראות שתי מסגרות תפיסה באותו חלל."
הוא הביט באבי.
"הכל מעורבב, והערפל מקל."
ואז היה הבזק של ערפל..
והם היו בחדר.
"זה הבית שלי".
הגיע מגיל.
"לא רק שלך".
"אני גדלתי פה" המשיך אבי.
גדלתי..
הוא כולו בן עשר!!!
והוא נאסף לידיים חסונות.. יותר חסונות מכפי שחשב.
והתחיל לבכות.
"אבא. מי זה?"
ילד יצא מהחדר שלו.
וכן, הוא זר מוכר מאוד.
הוא טפח פעמיים על הידיים של הילד שמחזיק אותו..
גיל שחרר אותו.
והוא פנה, בצעד יותר בטוח ממה שהרגיש.
"הי, אני אבי 'קריל'. תקרא לי וולס."
הילד פנה לאבא שלו.
"זה סבא אברהם?!"
…
כל המשפחה היתה שם, דרך הרשת.
גיל הסביר את התאונה, מסתבר שאבי הגדול 'ערפל' לדרכה ספינת חלל וקרתה תקלה והוא באופן לא מודע יצר בועת אפשרות שהחליפה אותו, ב... אבי.
מהרגע לפני שקרה המאורע שהוביל אותו לכשורי הערפל, שהשיג עשרים שנה מאוחר יותר.
מסביר את הכאב…
ממה שסיפרו לו.. מדובר במאמץ של שרירי קסם שקשורים למוח שלך.
הוא ניסה להציל את עצמו משבץ.. או שהוא התחרט על הבחירה..
נראה.
Image by Gerd Altmann from Pixabay