בית העץ הקסום - נקשן

עומרי קול טאל
לפני יום אחד (1)
זמן קריאה 2 דקות

אישה עם תיק עולה לבית עץ מואר בלילה. צללית אדם ברקע. טקסט בעברית על התמונה. אווירה מסתורית בין יום ללילה. — **יוראן צריך עזרה. גם בלימודים...**

יוראן לבד בבית. זה אומר שהוא מרשה לעצמו פחות משמעת. אז החדר מבולגן. ומאוד שקט אחרי שסיים לצרוח את התסכול שלו. הוא לוקח מהשידה שלו מטפחת לחה וריחנית ומנגב את הפנים.

הוא יוצא מהחדר וממלמל את ההוראה שמנקה את החדר. "סדר."

המטפחת עוד לפותה בידו, ומאחוריו החדר מיטשטש לרגע, ועכשיו מסודר.

הוא הולך לשירותים וזורק את המטפחת לפח. משם למטבח ולוקח לעצמו כוס של מיץ קר.

והוא רץ. דרך מדרגות. ומסדרונות. דלתות. החוצה.

אל בית העץ שלו.…

משהו כן עבד. בזמנו. לא כמו שרצה. ממש לא. אבל…

יותר טוב מ… זה.

הוא מפעיל את העוגן-דרך המקומי. זה שאמא סידרה בשבילו. פותח לעצמו חלל מעבר אל הפרוייקט שלו.

הוא מתיישב על הכרית, מתחיל למלמל את המנטרה שאמורה לעבוד.…

הוא מצליח להיכנס למערכת, לפתוח את התוכנה שלו… סוף סוף. הוא מזהה את התקלה. אבל כשהוא מנסה לטפל בזה. הוא מצליח למצוא צירוף הגיון תקין. משהו מתאים.הוא מעשית צלול. מבין את מה שקורה.

אבל באותה מידה, הוא בטראנס, ללא עיגון בזמן וחלל שבו הוא חי. כשהיה קטן, הוא תמיד דמיין את זה בתור סוג של לונה פארק. מרגש. הרבה פעילות במרחב.

כי זה הדימוי הנפוץ ביותר.

אבל זה הדימוי הקרוב ביותר לשילוב הזה בין חלום צלול, לחלל אמיתי. והוא רק עכשיו מתחיל לקלוט את ההבדל.

אבל……

דלת. הוא מחליט לדפוק.

והדלת היא חלון. הוא דלת. ועליסה נותנת אישור.

היא לא לבד שם.

"הי. אני מבין שאתה קשור לכל הטירוף הזה?"

ילד ג'ינג'י בסביבות הגיל שלו מושיט לו יד עם חיוך שמנסה לא להיות עצבני.

הוא אוחז בה. ועונה."כן, לפני כמה זמן היתה אצלי תקלה, עם צירוף מקרים ממנה, ונתקעתי כאן למשך… זמן קצר.

זה השאיר את הבית כאן… טעון בתדירות של הבית שלי. בהיעדר מינוח יותר טוב."

עליסה מגחכת."עדיין לא הצלחת לקלוט איך זה עובד?"