אני חי תחת אבן ככל הנראה, כי לא שמתי לב עד כמה היתה נסיגה בשיח המגדרי ברשת בעשור האחרון...

אז, הינה דברים שאם הייתם בשיח המגדרי לפני עשר שנים פלוס, הייתם שומעים ועכשיו נמחקו. ברמה שרומזת על קנוניית רשת או משהו.

אז… המתאגרף לשעבר(?) , אנדרו משמו... שיצר קורסי רשת שהפכו גברים צעירים במצב רגיש לסרסורים? לא התחיל את השיח האנטי פמיניסטי ברשת. הלך לרומניה, אני באמת לא זוכר את השם שלו. ולא מספיק אכפת לי לברר.

הוא השתלט ובודד את השיח הקיים, וכך איפשר רגרסיה תרבותית.

אני די כבר ידעתי את זה, אבל לא חשבתי שזה היה כל כך מוחלט כפי שמסתבר. 

אני עכשיו ראיתי יותר מסרטון אחד, שמציג טיעונים פמיניסטיים שהופרכו לפני יותר מעשור. לדוגמה:

'הומופוביה היא מיזוגניה'- אם מדובר על חוויה של לסביות/נשים דו מיניות וכדומה, כן. אחרת, אם מדברים על חוויות של גברים לא סטרייטים (ואני אפילו לא נכנס כאן לטראנספוביה) לא, הבסיס הוא מיזנדריה, שנאת גברים. בדיוק כמו שאם מדברים על חוויות של לסביות בוצ'ות, זה מיזוגניה.

מדובר על גברים ש'מסרבים' למלא את התפקיד המגדרי שלהם; חיזור, יצירת קשרים ו'לטפל' באישה מסויימת בחייהם. זה לא אמור להיות שנוי במחלוקת בשלב הזה...

לדוגמה: זה לא מיזוגניה להתעמר בגברים, הומואים או לא, שרוצים לראות ולדון בציבור על פיסת מדיה שעוסקת בגברים, הומואים או לא.

גם אם זאת מדיה שמיוצרת ע"י נשים, בשביל נשים. כי זה עוסק בגברים. אלא אם הקבוצה האמורה מגבילה את השיח לחווית הכתיבה, וההבנות האישיות של הכותבות וקוראות כנשים. אוקי, שיח נשי. למרות ששוב. הן משתמשות בגברים כתווך השיחה. 

העובדה שמה שאני כותב כאן, מסתבר שלא מובן מאיליו. מאוד מטרידה אותי. כי כבר לפני יותר מעשור, חשבתי שמדובר במשהו  שכבר הובן.

----

כמובן, בסופו של דבר, זה לא באמת משנה.

כמו אנטישמיות, פמיניזם; 'מיקוד שלילי בגברים' לא הולך להישאר בסביבה יותר מדור או שניים. וגם זה, כי אנשים בעמדות כוח משתדלים לקדם את המסגרת הזאת. והם דוחפים את זה חזק בכל נתיב אפשרי.

פעם: במשך אלפי שנים, בני אדם חיו בתנאים של חוסר יציבות קיצוני: תמותת תינוקות הייתה גבוהה, אמהות מתו בלידה בשיעורים משמעותיים, והישרדות יומיומית דרשה מאמץ פיזי ונפשי מתמשך. בתוך מציאות כזו, התפתחו נורמות חברתיות שנועדו לשמר את הקיום - גם אם לא באופן מודע או מתוכנן.

זה אומר, שהייתה נטייה להגן על נשים, ובמיוחד על אמהות. כשנשים הן צוואר הבקבוק של הילודה, הגנה עליהן היא אינטרס הישרדותי ברור. חברה שאיבדה נשים בגיל הפוריות התקשתה להמשיך להתקיים. לאורך זמן, אתם קולטים. כבר יש דחף, הסתגלות, של הענקת עדיפות לרווחת נשים גם מעבר להקשר הביולוגי המקורי.

היום: העולם השתנה - הנורמות לא.

כיום, באופן כללי תמותת אמהות ותינוקות נמוכה מאוד. אנשים חיים בתנאים נוחים ובטוחים יחסית, והורות אינה עוד הכרח כלכלי או הישרדותי. במקום זאת, היא בחירה - לעיתים בחירה יקרה, תובענית ומורכבת. רגשית לפחות.

אז...

אז...

פחות גברים מנסים להכנס למערכות יחסים מתוך רצון להקים משפחה, לא כי הם לא רוצים... אבל יש גבול להרים וביצות שגבר יעבור בדרך אל האושר. באופן כללי, פחות אנשים באופן כללי בוחרים להביא ילדים. ונשים... אינן בהכרח מונעות להורות, ואני נחמד. כבר כמה דורות נשים שומעות שלגדל ילדים זה סוג של עבדות וקורבן לחברה. מה מצפים?

אני מדגיש, אני לא שופט כאן מוסר זה או אחר, רק מצביע. התמריצים. הם לא מותאמים. כאשר תנאי החיים קשים, אנשים פועלים מתוך צורך. כאשר התנאים נוחים, הם פועלים מתוך בחירה. והבחירה הזו אינה תמיד מובילה להמשכיות.

ממשלות העולם עדיין פמיניסטיות איפה שזה משנה. בהקשר הזה, גם מסורתי זה פמיניסטי. ולכן הן לא יכולות להתמודד עם נפילת האוכלוסין. בסופו של דבר... במקרה ולא תהיה התמוטטות ברמת לוחם הדרכים... הנורמות הללו, שבעבר תמכו בהישרדות, וכיום פוגעות ביכולת של החברה לשמר את עצמה לאורך זמן, יתפוגגו.

בין אם אנשים שאוחזים בהן, פשוט לא יעמידו ילדים. ולכן יעלמו מתמהיל האוכלוסיה. או שהממשלות יפעילו מדיניות של פונדקאות בתשלום, והשוואה חוקית בין אונס - למשגל ללא כוונה להיות אב, כשמתברר שיש לך ילד עכשיו . זה עדיין יצור מצב חברתי שבו רק גברים שרוצים להיות אבות מעמידים משפחות. והחברה לא תוכל לתחזק תפיסה כוללת של הגברים אשמים בהכל. וזאת הנקודה.

---

חזרה אל "עומרי - נקודת השקפה"

התמונה נוצרה בעזרת AI