בית העץ הקסום - עליסה

היא רק רצתה יום שקט

"אבא לא יכול יותר טוב?" עליסה שואלת. היא צועדת ליד אמא. אמא מחייכת קצת מוזר ומביטה בה לרגע. 

"את צודקת, אבל אני מרגישה מעט מרוחקת ממך, ואני רוצה לעשות זאת כפרויקט של זמן משותף איתך."

עליסה מהנהנת. זה נשמע הגיוני. אבא הרי מהנדס ובנה דברים מאז שהיה קטן. משהו כזה, בכל מקרה. הוא עכשיו עובד מהבית, וכשהוא לא עובד על פרויקט הוא משחק איתה ועונה על שאלות ודברים כאלה… 

"תיזהרי, קטנה." אמא קוראת לה, והיא עוצרת. היא כמעט התנגשה בקיר. היא מסתובבת אל אמא. "תודה." הן ממשיכות ובסופו של דבר מגיעות למכונית. והן הולכות לבנות בית על העץ בחצר. …

אחרי כמה חודשים, עליסה יושבת בבית הקטן והחדש שלה. היא מסדרת כמה בובות. לשניה אחת היא חושבת על העובדה שהיא עזרה לבנות את זה, ויודעת איך הכל עובד. בערך. ואז היא מסובבת את הגלגל כדי למשוך את המעלית הקטנה עם הצידנית שלה. 

כשהיא מסובבת את הידית, היא שמה לב שאבא מתיישב ליד אמא, למטה על המדרגות של הבית. 

"את יודעת, אני מהנדס, ולא חשבתי על חצי מהדברים שעשית פה."

היא מגלגלת עיניים ולוגמת מהמיץ שלה.

"אני השתמשתי בתוכנית שלך."

הוא מחייך לרגע. מסמיק. עליסה די בטוחה שהוא נתפס בהתנשאות… היא סולחת. …

חמש שנים אחרי…

עליסה רצה הביתה. זה היה יום כל כך מביך. רונן ראה אותה נופלת על שלולית של מי סבון. וזה עוד החלקים הפחות מביכים. לדוגמה: מחזור, על מכנס לבן. היא… היא צריכה להירגע.

במקום להיכנס ישירות הביתה, היא הולכת לטיול קטן. לבית שלה. היא לא היתה כאן חודשים. אבל היא בנתה אותו כמעט לבד, ותחזקה אותו בהחלט לבד. אם יש מקום כלשהו בעולם שבו היא תהיה בתחושת שליטה. זה כאן. היא פשוט תמדוט מעט. אמא ואבא יוכלו לראות אותה מהחלון במטבח. הם לא ידאגו.

היא בקושי שמה לב לציוצי הציפורים. השביל עדיין די ריק. הסולם עוד שם, וחזק. היא מטפסת.

הבובות חמודות והכל, אבל מה שמשנה לה זה המזרן, הנר והמראה. זה נראה קסום, זה עושה אווירה מסתורית. גם אם היא לא תצליח למדוט. זה נראה קולי ויעזור לה להירגע. וזה מספיק קרוב.

כעבור שעתיים היא תרד ותחזור הביתה. המסך במטבח יראה שאמא דיברה עם אנשים בבית ספר, ועם חברים שלה. היא לא שואלת אותה שאלות על היום.… 

"הי קטנה, החלטתי להזמין היום פיצה. אני חושבת על טונה ובצל. מה דעתך?" אמא אומרת לה ליד השיש. התוספות האהובות עליה. אמא בהחלט הפנימה שעליסה לא מגיבה טוב לחקירות…

"הי אמא. זה נשמע מצויין. הזמנת גם לעצמך משהו?" היא מוודאת שרואים שהיא צוחקת, והולכת למקרר להוציא בקבוק לשתות.

"תזכרי להשתמש בכוס." אמא מרימה גבה כשעליסה מביטה לעברה. 

...

אחר כך. כשכל המשפחה יושבים עם משולשי פיצה - וכן, אמא הזמינה כמה משפחתיות…עליסה בולעת את הביס ושמה לב למבטים בין אמא ואבא. הקטנים רק מרוכזים במשולשים החתוכים שלהם. היא חייבת להודות שחלק ממנה מתגעגע לימיםשאבא חתך לה את משולשי הפיצה לחתיכות בגודל ביס."היתה לי היום שרשרת של תאונות שבסופו של דבר הביכה אותי מול בחור שאני מחבבת. אני רוצה להגיד שזה סוף העולם, אבל אני די בטוחה שמלבד מכינוי מעצבן לא הולכת להיות תוצאה מיוחדת. ואני לא רוצה לדבר על זה. אני ישבתי בבית העץ שלי היום. סביר להניח שאעשה זאת עוד הרבה. אני מעדיפה, לבינתיים, להשאיר זאת בזה."

אבא נושף. "מתוקה, את יודעת שאנחנו לא… לא יודע, נשפוט אותך או משהו." הוא נראה כאילו הוא רוצה להמשיך. אבל הוא רק נשען ומלטף לה את הראש.

אמא מחייכת חיוך עקום. "תראי. האם אני חושבת שאת מנסה בכוח להתנהג מעבר לגילך, וזה לא באמת יעזור לך? כן. האם נדנוד בעניין יעזור? כולנו יודעים שלא. אנחנו אוהבים אותך. אם את מרגישה שאנחנו לוחצים או משהו, אנחנו נצטרך שתגידי לנו. אותו הדבר אם אנחנו מתעלמים ממך. רגשות הם לא הגיוניים."

אמא מחווה אליה עם היד שתתקרב. עליסה מניחה את מה שנשאר מהמשולש שלה ונשענת לעברה. "את והאחים שלך -  אתם העולם שלי. מה שאני רוצה לעשות; זה ללכת לבית קפה של ההורים של המוש- הילדה בבית הספר ששפכה את הדלי ההוא במסדרון והתחילה את כל זה ולכ- ולדון עם אמא שלה על מה שאפשר לעשות בעתיד כדי למנוע דברים כאלו שנית. אני עובדת תחת ההנחה שאת לא רוצה שאעשה זאת, ולכן אני לא אעשה זאת." אמא מביטה בה במיקוד רב.

"כן. אמא. אני לא רוצה שיהיה לך תיק במשטרה כי נקמת בשבילי במשפחה של אלקה." עליסה מופתעת שחלק ממנה שמח שאמא הציעה.

…

בחודשים הקרובים עליסה תקבל את הכינוי 'עליסה בממלכת הסבון.' היא גם תאבד אותו. הציונים שלה ישתפרו. ההרגל של המדיטה בבית עץ ישאר עד סוף השנה. עד התקרית.

---

התמונה נוצרה בעזרת AI

חזרה אל "תוך כדי תנועה"