בית העץ הקסום - זה הכל סבבה עד שאתה מתעורר ביקום הלא נכון

היא רק רצתה יום שקט

עליסה מחליטה לבצע בוחן מציאות. כמה שבועות היא חולמת חלומות צלולים בתדירות מספיק קבועה שהיא צריכה את זה כדי לוודא שהיא חולמת או ערה. והאצבע שלה שוקעת בקיר של בית העץ. אז זה חלום.

אז, היא עכשיו נסיכה. עם שמלה וכתר. וקסם. וזה כיף. עד שמישהו נכנס לה לחלום.היא לא זוכרת מאיפה הגיע אליה הרעיון של 'מישהו שעבר פיצוץ ועכשיו מכוסה בקרעים וכוויות'… אבל זה מי שנכנס לחלום.והיא לא מצליחה להעיף אותו."את מוכנה להפסיק עם זה? זה לא מנומס, את יודעת, ואני לא התכוונתי להיכנס למרחב הזמני שלך. זאת היתה תאונה."

היא עוצרת לרגע… החלום מתקרב לסופו, והיא מתחילה להרגיש את השמיכה עליה, במציאות. "רגע, אתה אמיתי - אמיתי, אבל אני באמת - באמת חולמת, אבל כאן זה, גם, באמת מקום?" היא לא פספסה שהוא קרא לזה, מרחב זמני.

הוא  עד עכשיו בקושי ענה לה ובעיקר נראה ש… היא לא בטוחה, אבל הוא מתפתל בכאב. אבל עכשיו הוא נראה כמשתדל להתרכז בה, ולא בכאב שלו, כדי לענות לה."לצרכי השיחה הזאת, את מוכנה לעזור לי להחלים לבינתיים?"

היא מהנהנת לעצמה. היא מביטה במראה ומחליטה."לך דרך המראה, אתה תצא בריא,רק תוודא שאתה רואה בה את עצמך בריא."

הוא מהנהן פוסע לעבר המראה, והיא מתעוררת בבית העץ. והבחור עומד ליד המראה. בריא.

היא… רוצה לישון.

…

"אז, זה יוראן, מיקום אחר, שנכנס ליקום שלנו דרך החלום הצלול שלך?"שניהם מהנהנים, אמא ואבא מהנהנים בחזרה, חולקים מבט, אבא מהנהן לאמא שתמשיך בחקירה, ומוזג לקנקן קפה שלהם עוד קצת משהו שהיא מניחה שמכיל הרבה אלכוהול. להבנה של דברים כאלו, סביר להניח שזה היה עוזר גם לה, אבל היא די בטוחה שזה לא אומר שהם יתנו לה גם. בהחלט לא.

אמא מעקמת את הפה, מביטה בה, באבא, ויוראן, כפי שהוא אמר קודם."אני מניחה שיוראן יודע למה זה קרה, ואולי גם איך?"

הבחור נושך את שפתו."ביקום שלי, מדובר בפרדיגמה הטכנולוגית הרגילה. אני טכנית יכול להסביר את זה… כמו שאת יכולה להסביר איך נדלק האור כשאת לוחצת על כפתור…"

אמא מרימה גבה, ונועצת בעליסה מבט.אז עליסה עונה."המתג, כאילו הכפתור, סוגר מעגל חשמלי, מה שמפעיל זרימת חשמל שגורמת לנורה בגוף התאורה לזהור."היא אז פונה אליו, יוראן ישירות. "אתה רוצה פירוט על המחולל במפעל החשמל? טורבינות? ההבדל בין מוליכים למבודדים?"

הוא מביט בה בחזרה."אם היית עכשיו נמצאת ב'מפעל חשמל' ליד הטורבינות? היית יכולה לעבוד שם?" כשהוא השתמש במונחים של החשמל, הוא נראה כאילו הוא מצטט חוקי קסם בספר פנטזיה.

אמא עונה בשבילה. עם עיניים מצומצמות וסומק."זאת לא הרמה של פירוט שאנחנו מבקשים ממך."

הוא משפשף את העורף."אנחנו, אה, לומדים על זה בשנה הבאה."

לידם הקנקן קפה בידיים של אבא מונח בחוזקה על השולחן. שלושתם מביטים בו. הוא מביט בהם. שואף. עוצר את הנשימה שלו מספיק זמן ללשחות בריכה הלוך חזור… ונושף."לא מה. מלמדים. מה. אנשים רגילים. יודעים. על זה. אצלכם"

הוא לא אומר זאת בקול רם. היא עדיין לא תהייה מוכנה להעיד בבית משפט שהוא לא צעק את זה. או איים……

כעבור מספר ימים, הם הצליחו להחזיר אותו הביתה. בערך. התוצאה הייתה שבית העץ של עליסה עכשיו יכול לשמש, בערך, כסוג של שער. הם היו מפרקים את הדבר הארור… אבל הם לא בטוחים אם זה יגרום לנזק למרחב הזמן וחלל. יוראן, לא היה בטוח בעצמו…

חצי שנה אחרי, עליסה תחזור למקום. למשך שארית הזמן שלה בתיכון. היא כבר לא תירדם שם, כמובן. אבל מדיטה שם עדיין מועילה. 

---

התמונה נוצרה בעזרת AI

חזרה אל "תוך כדי תנועה"