בית העץ הקסום - בחזרה בבית…
- עומרי קול טאל
- 11 במאי
- זמן קריאה 2 דקות
יוראן יושב על הכיסא בחדר השינה. כבר חודשים הוא לא מעז לנסות שוב את בית העץ. מאותה סיבה שהוא יתפלא אם עליסה בעולם שלה חזרה לבית עץ שלה עד עכשיו…
הזמן המקביל בעולם שלה? הוא לא טוב במדעים של שטפי זמן נפרדים…
בכל מקרה, יש לו שיעורי בית. אבא דופק על הדלת לפני שהוא נכנס. "מתוקוני, אני הולך עכשיו לעשות הכנה מוקדמת לאוכל של השבוע הקרוב… רוצה לעזור?"
יוראן מתפתה.
אבל. "מצטער אבוש, אני עדיין לא מצליח לסדר את העניין של המשאבת מציאות הזאת."
בדלת, אבא מרים גבה. "הייתי תוהה למה זה כל כך מעסיק אותך. אבל-" והוא מרים את שתי הגבות הפעם. כן, שניהם זוכרים מה קרה לפני חצי שנה…
יוראן מעקם את הפה במחשבה על כל העניין. "יודע מה אבא, אולי אם אעבוד איתך קצת, זה יעזור לי להבין את מה שאני אמור לעשות כאן."
אבא מחייך אליו כשהוא מצטרף.
…
שעה אחרי, פשטידה בתנור, יוראן בוחש את המרק שלא ידבק לתחתית הסיר,
ואמא חוזרת הביתה.
הדלת רועדת, נפתחת, ובצד השני אין את החצר שלהם, אלא חלל המעבר של אמא. "הי כולם! יוראני, מומי, תן לי נשיקה."
יוראן הולך אליה לשלם את המס… אחרי שהוא מחבק ומנשק את שתי הלחיים שלה. "אמא, לא שאני גדול מידי, או משהו… אבל אני כן בן שלוש עשרה עכשיו."
היא נושפת לרגע ומרימה גבה. היא טופחת לו על הכתף כמה פעמים ופונה לאבא. "ראית את הגבר שלנו, כמה דיפלומטי?"
אבא מהנהן לרגע, בבירור בולע צחקוק. ומחליט להחליף נושא. "כן, אחרי האוכל אני רוצה שנשב על המאזן שלנו."
אמא מביטה באבא לרגע רך וארוך."כמובן אהובי."
יוראן לא מגלגל את העיניים. לא משנה כמה הוא רוצה.
…
התמונה נוצרה בעזרת AI
חזרה אל "תוך כדי תנועה"
תגובות