top of page

לא נחמדים | הדברים שאנו כותבים

הטקסטים המופיעים באתר אינם הנוסח הסופי. אתם מוזמנים להירשם ולהגיב - 

תגובותיכם מסייעות לנו בתהליך העריכה, ותופיעו ברשימת התודות כשהספר יצא לאור.
תוכלו גם לקרוא את הסיפורים עוד בשלב כתיבתם ב-Google Docs.

קיטיארה של הסכינים

תמונת הסופר/ת: עומרי קול-טאלעומרי קול-טאל

עודכן: לפני 5 ימים

מיקום: ספינת אוויר תמידית

דמות א': לירי, הבעלים היחידנית

דמות ב': קיטי, ניצולה שהועלתה לסיפו

זה כיף לגור לבד בבית גדול. בייחוד כשזה יום התחזוקה. ובייחוד בייחוד - כשיש אורחת.
זה כיף לגור לבד בבית גדול. בייחוד כשזה יום התחזוקה. ובייחוד בייחוד - כשיש אורחת.

לירי אוהבת את יום התחזוקה.

היא כרגע תלויה מהאוספן, שמשתלשל מתחתית הבית שלה. מתחת, העננים של צדק נשאבים לתוך הפתח.  המערכת בחליפה שלה מאפשרת לה לראות מה התיעוד הרשמי של החלקים פה. והיא עוברת פיזית, עם המכשירים שעליה, ומשווה. אין חוסר תיאום. הגאווה גואה בה… ולכן היא חוזרת על הכל מחדש. גאווה זה ביטחון  עצמי. וזה פתח לשאננות.

מי יודע אם היא החמיצה משהו ומשקרת לעצמה. 


היא הרי לבד פה, גם אם עכשיו מישהו מ.. איו… יצא לעזור לה בשל משבר זה או אחר, הם יוכלו רק לאסוף את ההד שלה מהמערכת.


אחרי שעה היא כבר עברה למרכז המעבד. גזים מצדק עוברים קירור, ניזול, הפרדה, עיבוד. וזה מה שהיא מוכרת, יותר נכון, מחליפה, עם מבקרים.


"אאוץ'." 

הגב שלה כואב. וזה גורם לה לשים לב לשכמות שלה. לתנוחת העמידה, או יותר נכון שילוב בין התכופפות לעמידה.


"או, הגיע הזמן."

 היא מתמתחת. מקפיאה את ההליך ומפעילה שעון עצר.

היא לוקחת הפסקה, העבודה היום היתה כבר ארבע שעות. 

עדיין בחליפה, כמובן, היא נכנסת למעלית שירות לאיזור מנוחה הקרוב שלה.

איפה שהאוויר מובטח שיהיה בלחץ והרכב שנוחים לה. איפה שהיא יכולה לפתוח את הקסדה.


כשהיא מגיעה, ומתיישבת. היא נאנחת.

"אני רוצה עוגת גבינה."

בינתיים היא מתמתחת, קופצת, מוודאת שמחזור הדם מופעל כמו שצריך.


ואחרי חמש דקות, המסוף מצפצף. הריח משתחרר אל החדר. היא מתחילה לרייר כמו פופי הכלב שהיה לה כשהיתה קטנה.

היא ניגשת למסוף, עומדת לפתוח אותו, וצליל התרעה נשמע.

חירום חיצוני. 

"מאשרת, עצמוני."


היא לא הולכת לצאת לדבר הזה כשהיא עייפה ורעבה. אלו מערכות שהיא כבר וידאה שתקינות, מכנית ותוכנה.


מי שזה לא יהיה, יהיה בסדר.


קיטי לא זוכרת הרבה.

היא כן זוכרת כאב.


בסוף היום, אחרי שסיימה לוודא שהבית שלה תקין. אחרי ששלחה את ההזמנות למה שצריך להחליף או לחדש…


לירי מתפנה אל האורחת. כשלירי היתה קטנה היא אהבה סרט ישן מלפני יותר ממאה שנים.¹ כשהסרט הזה נעשה, אדם פצוע כמו האורחת, היה נחשב למת ישן. 


בסרט, היתה פצועה במצב יותר גרוע ממנה.


וכמובן, הוא היה מהפכני בכל הנוגע לאופרה. אבל מה שגרם לה להיזכר בו, זה העובדה שהרפואה המודרנית החזירה מומיה לחיים, כי במומיה היו שתלים שתיעדו את המוח שלה מספיק, כך שעכשיו אפשר להחזיר אותה.


כן, היא יכולה לקרוא את כל הזיכרונות שלה והמידע הקשור.


אבל זה לא מנומס. מעבר ללוודא שאלו באמת קשורים לאשה.


אז היא תחכה, לשמוע את הסיפור שלה מהפה שלה, כראוי.


 

¹ הכוונה לסרט האלמנט החמישי.

 

חזרה אל "תוך כדי תנועה"

התמונה נוצרה בעזרת AI



פוסטים קשורים

הצג הכול

Comments


לקט קישורים

כפי שנאמר בכניסה לאתר, שנינו אנשים אוטיסטים ולא תקינים פוליטית.
אנו כותבים בהומור, לעיתים עוקצני, מבלי כוונה לפגוע.
אין באפשרותנו לקחת אחריות על ציפור הנפש שלך.
אם נפגעת, נבקשך להימנע מלגרור "שני בחורים חסרי ישע" לסכסוך משפטי, על משהו שאפשר לפתור בשיחת פנים אל פנים עם כוס קפה.
לתקנון המלא בפלפולים משפטיים, ניתן ללחוץ כאן...

את הצהרת הנגישות ניתן לקרוא כאן.

2024 © הזכויות שמורות ליובל ולעומרי, אלא אם נאמר אחרת

אם אתה יכול לקרוא שורה זו, אתה לא צריך משקפיים

bottom of page