בית העץ הקסום - כיבוד אורחים; כיבוד המארחים

עליסה מנסה להסביר את עצמה. עליסה רוצה להמשיך להציק ליוראן, אבל רונן הוא אורח.

עליסה רוצה להמשיך להציק ליוראן, אבל רונן הוא אורח, והדעה שלו עליה חשובה. "בכל מקרה, אני מבינה שהגעת הפעם בכוונה. אנחנו יכולים לע-"

הטלפון שלה משמיע התרעה של הודעה. גם הטלפון של אבא.

היא מרימה אצבע לרגע, היא מניחה שהוא מבין שהיא מבקשת רגע לוודא מה העניין.

הוא מתנשא ומעט יותר מדי בור מכדי לעבור בתור מקסים,

או אפילו נסבל. אבל הוא לא מטומטם.

היא מתמקדת במסך של הנייד והשיחה המשפחתית.

אמא: למה אני, אבי ובני הגענו לבית ריק? אמא: [אימוג'י אשה בוכה] אמא: אני כמעט קיבלתי התקף לב. אמא: [תמונה של השולחן במטבח, עם שאריות של עוגה וכל השאר]. אמא: [האימוג'י הקודם, של האשה הבוכה, פעמיים]. 

"היא ואבא שלה קיבלו הודעה בטלפון מאמא שלה והם רוצים לוודא שאין מקרה חירום." רונן ככל הנראה מסביר לו בזמן שהיא ואבא מביטים ומתעסקים עם הניידים שלהם. היא רואה שאבא כותב. ואז…

אבא: [האימוג'י של ידיים בתפילה, אימוג'י חציל]… אני מצטער יקירה. עליסה מרימה גבה כשהיא קוראת את כינוי החיבה.

אבא: עליסה כאן חוותה רגע משבר פסיכולוגי אבא: והחליטה להביא את האורח שלה מבית הספר שלה אבא: לבית עץ. אני לא אתן להם ללכת לבד אבא: אפילו שלה לא נשקפת סכנה מזה.

הפה שלה נפער והיא רוצה לענות בקול, אבל יש אורחים, אז היא רק מצמצמת אליו את העיניים ועונה בשיחה.

עליסה: אבא. אני מרגישה את הדבר הזה כבר חודשים עליסה: אני כבר צריכה מישהו לחלוק את זה איתו. עליסה: זה מוזר, לא מסוכן, לבינתיים. עליסה: והמדינה מסרבת לנסות אפילו לחקור בעניין. עליסה: ורונן עזר לי עם המגרנה היום. עליסה: זה הכי קרוב ללהוכיח שהוא אמין, שאנחנו הולכים לקבל. היא מעלה ומורידה גבות בזמן שהיא כותבת. כשהיא שמה לב לזה היא מפנה את פניה והנייד מהשאר.

אמא: כן, זה דיון שצריך להיות פנים אל פנים. אמא: אני שמתי את הקטנים במיטה לבינתיים. אמא: הם שאלו אותי אם העוגה של אבא מורעלת כי היא נשארה על השולחן כשיצאתם. אמא: הם חשבו שהלכתם למיון ומיהרתם. אמא: [אימוג'י של אשה מרימה ידיים וכתפיים בתנוחת לא יודעת] אמא: זה היה כיף. אני מגיעה אליכם. 

עליסה מחייכת חיוך רחב. עם עוויתות בעין שמאל.

היא ממצמצת וחוזרת למודעות, לחדר בו היא נמצאת. היא מקפצת כמה שניות כי נרדמו לה הרגליים בשיחה עם אמא. "אוקי, אמא בדרך. אז, רונן, יוראן. אני מבינה שהסברתם אחד לשני מה קורה? כפי שאתם מבינים זאת לפחות?"

רונן מרים גבה על השפה הגבוהה שלה, היא מניחה. יוראן אוכל לבד מגש של פיצה, וסוג של מהנהן לעברה. רונן נראה לרגע כאילו הוא מצפה שיוראן יענה לה. יוראן סוגר את העיניים וככל הנראה שוקע בחוויה.

רונן עונה בעצמו. "אה, כן, בערך. הוא יודע שעכשיו זה הפעם הראשונה שמישהו מחוץ למשפחה שלך, מזה חודשים, אפילו שמע על כל העניין כאן." היא שמה לב ליד שלו, שמחווה בינה, אביה, הוא עצמו ויוראן, היא לא בטוחה מה להבין מזה.

"הוא הופתע לשמוע שבמשטרה החליטו שאתם עובדים עליהם ואיימו במאסר… ולא היה בטוח שאני לא עובד עליו כשפירטתי את הניידים שלכם. אז… הוא עכשיו אוכל פיצה." וכאן רונן נראה כאילו הוא מציג הופעה. או אולי הופעה בקרקס. היא סוג של מבינה את זה.

הוא מוציא לרגע לשון ומטה את הראש במחשבה. "את ידעת שבעולם שלו הטכנולוגיה שלהם היא סוג של קסם חלומות? מנורות הן סוג של פתחים מחלום מסויים שמייצר אור… או משהו. לא בטוח שהבנתי." הוא שולח מבט אל יוראן שעליסה מפרשת בתור, 'לא בטוח שהוא בעצמו בכלל מבין'.

היא מהנהנת לרגע ומביטה אל הדלת של הבית עץ בציפייה לאמא. ואז עונה לו. "כן, זה די היה הרושם שלי. למרות שאני מתפלאת שהוא הצליח לנסח לך את זה בצורה כל כך ברורה."

יוראן עושה מחווה עם יד אחת שהיא מניחה שאיננה מנומסת. הוא לא מפסיק לאכול.

…

---

התמונה נוצרה בעזרת AI

חזרה אל "תוך כדי תנועה"