top of page

לא נחמדים | הדברים שאנו כותבים

הטקסטים המופיעים באתר אינם הנוסח הסופי. אתם מוזמנים להירשם ולהגיב - 

תגובותיכם מסייעות לנו בתהליך העריכה, ותופיעו ברשימת התודות כשהספר יצא לאור.
תוכלו גם לקרוא את הסיפורים עוד בשלב כתיבתם ב-Google Docs.

בית העץ הקסום - מבוגר אחראי



אישה עם תיק עולה לבית עץ מואר בלילה. צללית אדם ברקע. טקסט בעברית על התמונה. אווירה מסתורית בין יום ללילה.
עליסה מנסה להסביר את עצמה. אמא רק רוצה לשמוע משהו הגיוני

אחרי דקה של בעיקר יוראן טוחן פיצה אחרי פיצה. אמא נכנסת.

עליסה פונה אליה ומרימה גבה כשהיא רואה שהאחים שלה לא איתה.

"הם רצו לישון."

אמא מזכירה לה, האכזבה עדיין מכבידה על הכתפיים של עליסה.


"הי, הגבירה של עליסה."

איכשהו יוראן אמר מספיק ברור דרך ביס של פיצה.


אמא מכירה בזה עם נפנוף יד לא ברור, ופונה לאבא.

"אבי, למ-" היא בטח עמדה לשאול משהו בסגנון 'למה הוא נתן להם' ואז היא קלטה.

"עליסה. בובונת." היא לא ממשיכה.


עליסה בתמהון. ומזדקפת מעט. אמא מעולם לא קראה לה במשהו כזה.

אמא פונה, באי רצון מובהק ליוראן.

"יוראן,-" היא נושכת את השפה שלה. עליסה יכולה כמעט לראות את ה'יורה' מנסה לצאת. יוראן יודע שהמשמעות היא קדרה. של מכשפות.

"אתה מוכן, אם אתה יכול, להסביר לי מה הסיבה שחזרת, ואולי-"

היא מחווה עם היד על החלון.


לשניה עליסה רואה בחלון דינוזאור גדול. אולי. זה גדול עם נוצות.

אמא ממשיכה להחוות, על המקרר. שעליסה עדיין לא בטוחה מאיפה מגיע האוכל בו.

על כל בית העץ באופן כללי.

"למה ההשפעות על בית העץ שלנו לא דעכו כבר?"


הוא בולע ומחייך חיוך נבוך.

"אה, המתמטיקה של ההשפעות בין יקומים…"


אמא מעסה את הגבות שלה.

עליסה די בטוחה שהיא מזהה את הסימנים של מיגרנה.


אחרי כמה שעות, הם כולם עכשיו בבית הרגיל של המשפחה של עליסה. מסביב לשולחן כל המשפחה והאורחים מסובים. המשפחה של רונן חשבו שהם צוחקים כשהם סיפרו להם, ונתנו לרונן רשות לישון אצלם למשך 'המשחק'.

ההורים של יוראן…

לא זמינים.


אבא בעיקר משגיח על הקטנים בזמן שאמא מנסה להמשיך לחקור את יוראן.

אבא נוהם את דעתו מדי פעם.

"אז, אתה באת לכאן כי אתה עדיין לא מצליח לעשות את שיעורי הבית שלך, ואתה חושב שהבית שלנו יעזור לך? הבית עץ, כלומר."


הוא מהנהן, והיא הולכת למקרר ומוציאה לעצמה בקבוק בירה. ועוד כמה מיצים לילדים.

כשהמיצים על השולחן, היא פותחת את הבקבוק שלה ומוריקה אותו בתוך פחות מחצי דקה.

עליסה מתרשמת.

רונן בדיוק סיים ללגום את הכוס מיץ שלו כשהעיניים שלו נפערו.

וזה הדאיג את עליסה. "רונן, מה קרה?"

הוא מביט בה. ואז על יוראן.

"אם.. אם יוראן הגיע לפה הפעם כי הבית עדיין טעון, עד כמה אנחנו בטוחים שהוא היחיד שיכול להגיע לכאן? ו-"


יוראן מרים יד.

"אני הייתי צריך לדפוק על הדלת, בהיעדר מילה יותר טובה. אני לא חושב שיש סכנה מיוחדת מהצד שלי."


אמא ממלמלת משהו. עליסה די בטוחה שזה משהו כמו 'זה היה מרגיע אותי אם הייתי חושבת שאתה יודע על מה אתה מדבר." 

התמונה נוצרה בעזרת AI

חזרה אל "תוך כדי תנועה"



header.all-comments

ratings-display.rating-aria-label
header.no-ratings-yet

comment-box.add-a-rating

אני קד"ם

לקט קישורים

שנינו אנשים אוטיסטים ולא תמיד תקינים פוליטית. אתר זה הוא הפלטפורמה שלנו להביע את עצמנו - בכתיבת סיפורים, בחפירות על רפואה, כלכלה ונושאים אחרים, ובתכנים ויזואליים. מצאנו שאנחנו אנשים מספיק מעניינים - ולכן אנחנו כאן.

מרבית התכנים באתר פתוחים לכל אדם. חלק מהתכנים זמינים למנויים בתשלום, וביניהם גם תכנים המסומנים כמיועדים למבוגרים בלבד. בנוסף, אנו מציעים באתר מוצרים פיזיים ודיגיטליים.

אנחנו מודעים לכך שלכל אדם יש את הטריגרים שלו - גם לנו יש. אם משהו מהתכנים שלנו פוגע בציפור הנפש שלך, נשמח אם תפנה אלינו בדרכי נועם.

את התקנון המלא ניתן לקרוא כאן; את הצהרת הנגישות ניתן לקרוא כאן.

2026 © הזכויות שמורות ליובל ולעומרי, אלא אם נאמר אחרת

אם אתה יכול לקרוא שורה זו, אתה לא צריך משקפיים

bottom of page