השמיים, היכן שגרים העניים
- עומרי קול-טאל
- 8 באפר׳
- זמן קריאה 2 דקות
מיקום: ביתנן קטן שמשמש בעיקר למעבר בין ביתננים שחיים בהם.
דמות א': חמה – מנושלת, מהעניים שמעולם לא יכלו אפילו לקנות חלק בביתננים הגדולים לקהילות.
דמות ב': שביט – הבן שלה.
חמה עובדת על הליכון הכבידה. היא שונאת את המינוח.
זה התקרה, ודומה יותר לטיפוס…
אבל זאת הדרך הזולה ביותר להטעין כבידה ואנרגיה. ואם היא רוצה לשמור את מעטה הקרח היפה שלה, היא לא יכולה להתקרב מספיק לשמש להטענה סולרית.
הם בקושי אפילו נמצאים באיזור הכבד…
היא מגרשת את הקדרות לזמן שתרדוף את החלומות. היא עסוקה מדי כרגע.
"אמא, תראי!"
היא מביטה הצידה על הקטן. שביטון שלה מצביע לרגע על הצג שמחובר לשוט המטעין שהיא הצליחה לארגן לו. לפי ההצעה שהוא ביקש בזמנו.
זה מראה…
"אוי מתוק, איזה יופי!!! כשאסיים את החלק שלי, אתן לך חיבוק גדול, גדול, ואנחנו נפתח את הפיצה שהשגנו בתחנת דלק לפני חודש."
הוא קופא לרגע.
"אני באמת, עוזר?"
הוא מספיק גדול כדי לזהות כשהיא 'נותנת לו' לעזור…
ומתי הוא באמת השיג.
היא זקנה. היא עונה לו.
"שביט, אתה הצלחת להוציא יותר אנרגיה שימושית, בפחות זמן, ופחות אנרגית מזון."
היא עוצרת לרגע, מנגבת דימעה של התרגשות לפני שזאת תוכל להפריע באיזור עם התת כבידה…
"אחרי שאארגן גירסה של השוט ושאר המחולל שתתאים לגודל שלי, אנחנו נוכל להטעין את המאגרים מספיק שנוכל יותר מסתם לישון באיזור עם הכבידה."
היא שמה לב לטון דיבור שלה. היא שואפת אוויר, מחזיקה, נושפת, ולא שוכחת להתאים את האחיזה כדי שהשינוי בהתמד ילך להטענה.
"אנחנו נוכל לשלם שכירות במקום עם לחץ אוויר ראוי לשמו."
היא עוזבת את ההליכון כדי לשוט אליו ולחבק אותו.
"אתה גיבור של אימא."
בנה רועד בחיבוק שלה. ומחבק אותה באותה עוצמה.
חזרה אל "תוך כדי תנועה"
התמונה נוצרה בעזרת AI
Comments