מיקום: מטוס שעומד להתפוצץ
דמות א': מרגלת שעזבה בזמן
דמות ב': טכנאית שמנסה להיות גיבורה
היא תנטרל את הפצצה ולא תברח כמו הסוכנת החשאית. או ש…
תקווה לא מוותרת. היא תמצא את המפתח הנכון ותכבה את הפצ-. ריקי תפסה את המצנח וקפצה כבר.
מאנייקית.
"ריקי!! אני עמדתי לשחרר את המנגנון של הדבר הזה ולהשלים את המשימה! למה קפצת?!"
הגערה שלה בקשר נשמעת יותר כצרחה.
"זוכרת את האזהרות בהכנה שלנו?"
ריקי, המאנייקית, נשמעת רגועה כמו חיית הנפש שלה. עצלן.
"זה היוצא דופן!!"
היא מנגבת זיעה מהאוזן שלה. המסך מהבהב, והשריר מתחת לישבן מתעוות מהתנוחה.
"כמה מזל, בלי משוא, את צריכה כדי להשלים את זה?"
תקווה עומדת לתקן אותה שהיא לא צריכה מזל… אבל יש לה שלוש דקות, בהנחה שהבוגד ההוא באמת השאיר לה שעון עצר אמיתי, ולא הסחת דעת…
"חצי חצי."
"האם מדובר במידע שהמדור צריך שיהיה ברשותנו? או… שלא יהיה לאויבי המדינה?"
"שני…"
"האם יהיה להם אותו אם זה יתפוצץ?"
"לא."
"אז מה את מבזבזת זמן על אגו? מה את, בחדר כושר?"
"תני לי דקה."
"אני עכשיו מגיעה לקרקע."
תקווה, בראש מורכן, משחררת את חלקי הטיסה בחליפה שלה. המצנח דפוק. שי- יש את הוילון שהממזר קרע מהמעבר קודם, יש את החישוק עם סרטים של הילדה שהוא- לא לחשוב על זוועות עכשיו- היא קשרה את הכל בכמה שניות. לחליפה שלה יש כמה נקודות לחיבור ו…
היא קפצה מהמטוס. מוודאת שהיא מסתובבת מספיק כדי שהכוח הסיבובי רק כמעט יתן לה שבץ…
….
היא שרדה. אפילו לא שברה משהו. מלבד הגאווה שלה.
אל תנסו את זה בבית.
חזרה אל "תוך כדי תנועה"
התמונה נוצרה באמצעות AI
Comments