לא נחמדים - הטקסטים שלנו

הטקסטים המופיעים באתר אינם הנוסח הסופי. אתם מוזמנים להירשם ולהגיב -

תגובותיכם מסייעות לנו בתהליך העריכה, ותופיעו ברשימת התודות כשהספר יצא לאור.

אין שום קשר בין האנשים המופיעים בתמונות לבין הטקסטים עצמם.

 

רב מיקום - עבודה. להתקדם. לטפס.

עודכן: 8 בינו׳

נתקעת? הנה מילון מונחים

מתוך "רב מיקום"


אנטרקטיקה


אורן יושב מול המסך. רצפי מספרים עוברים מולו, מייצגים מספר זרמי מידע. תמונות, וידאו, מאמרים. כולם מקודדים למספר הסימנים הנמוך האפשרי.


ניתן היה לומר שהוא מרוכז עד כדי חוסר מודעות לסביבה.


אילולי הניטור של הסובב אותו היה חלק מהמידע.


אז כשהחייל אדום השיער מתממש לידו…


אורן פשוט מסתובב אליו.

"הי חזי, לא התראינו מאז שפרשתי מהשירות. מאכזב משהו."



באותו זמן בדירה בתל אביב


חזי מתממש מול אורן. היושב לארוחת הערב. ואורליוס שבא לבקר.

"דגים? באמת? אין שום דבר יותר מעניין לאכול בתל אביב?"


אורן לא מספיק לענות.

"מה אתה רוצה חזי? אתה כבר מזמן לא המפקד שלו."


….


במקביל, במשרד באנטארטיקה


אורן מרים גבה.

"אורליוס שאל אותך משהו."


חזי מרים גבה ומדבר בשני המקומות.

"אתה ואחותך לא פניתם אלינו בקשר למצב במרכז התחבורה של מאדים.

יכולנו לעזור."


אורן מחייך מעט ומסתובב בחזרה למרקע.


חזי מעצב מילה לפני שנעלם.

שמוק.


….


בדירה


"באמת?"

חזי משלב זרועות על החזה המעוצב.

מתיישב, ללא רשות, על הספה מול השניים.


אורן מרים כתף.

"אתה קראת לי שמוק."


חזי נראה מופתע. מתחיל להתפתל על הספה.

"שמעת את זה?"


אורן מרים גבה. מופתע שחזי לא זכר את המקצוע שלו.

"ראיתי את זה."


חזי קם. פונה לאחת התמונות על הקיר.

"בכל מקרה… יכולתם לפנות אלינו."


"אתם הוצאתם אותנו מהשירות כי האמנתם לזוג מטורפים.

אותו זוג שניסה להרוג את מאדים."


אורליוס, בזמן השיחה, עובר ממשועשע למזועזע.


….


ובינתיים במשרד באנטרטיקה, אורן חוזר לעבודה.


במהלך חמש השעות הקרובות…


"שוב?" הוא באמת אמר זאת בקול רם, הפעם השלישית מאז החייל החצוף.

עוד אתר שמדבר על כסף חינם, ובבדיקה עמוקה יותר… הם שמו לב אליו ומתחילים להתלונן.

הודעות על כך שהם חוקיים לגמרי. לא. הם לא. כאן לפחות. הוא מעביר את המידע לרשויות.


….


במעבר ברשתות החברתיות, הוא מוצא כמה אי סדרים. אשה צעירה, מראה סימני מצוקה חברתיים. הוא מוצא את החברים שלה, והיא לא מנודה. נראה לו שזו בעיה פסיכיאטרית. אך לא ברמה המצדיקה התערבות ישירה. הוא שולח לחברים שלה קישור לעמוד שבו מדברים על הקשיים האישיים. נראה בימים הקרובים אם זה יעשה את העבודה.

... וכמובן… הפצחן הרביעי היום שמנסה לחדור למערכת המרכזית.

חמש דקות מעניינות חלקית.


צרפת


אורן יושב במאפייה הרגילה שלו. אוכל קרואסון שוקולד; פאן דה שוקולד. עם קקאו שוויצרי. בספל זכוכית מעוטר דמוי מנופח.

בעוד עשר דקות הוא צריך להיות במשרד. הוא נשאר. הוא יבקש מאורליוס לקחת אותו, אורליוס ישמח.


לאחר דקה הוא מנגב את השאריות מהפנים. "הי, 'ליוס?" אורליוס מתממש לידו. "נהג פרטי פה. לעבודה?"


אורן נותן לו חיבוק קטן.

"כן, או דה וי."

אין קשר לשמפניה. למרות השם. אורליוס העביר אותו לכניסה למבנה החברה.

"למה אתה לא עובד מהבית?"


השאלה של אורליוס… מביכה מעט.

אורן מביט למטה.


הוא נמנע מלהביט בשומר כניסה. "הבוסים רוצים להיות בקשר ישיר."


אורליוס מבולבל מעט...

"למה?"


אורן נאנח.

"הם חושבים שמה שאני עושה זה קסם."


אורליוס לא הראה סימנים לתגובה.

"..."

וזו כל התגובה הנחוצה.


יום העבודה עצמו פחות מביך.


אורן יושב במשרד שקוף, כשצוות המנהלים נכנס מדי פעם לשיחה.


הוא עונה דרך הרמקול, וממשיך לעבוד על ניטור המערכת. הוא מצא היום שני ניסויים בלתי חוקיים.


בדרך כלל העבודה יותר משעממת.



שעה ארבע במשרד בצרפת


שנסון בריידי, מנהלת פיתוח, נכנסת לחדר. מעט עצבנית.


"שלום אוראן, אני בדקתי את תמהיל המידע שלך ו-"


לאורן נמאס. פיו קמוץ מעט מהכעס שהוא כבר מרגיש.

לא לגמרי באשמת האשה הצעירה. מהרמקול יצא הקול שלו. כרגיל.

"שעשרים אחוז ממה שאני מנהל זאת גלישת אינטרנט אישית. זה בחוזה."


היא מרימה גבה, לא נראית מתרשמת. וכך היא גם נשמעת.

"זה אמור להיות בצורת שעות מתוקצבות. עשרים אחוז מהזמן."


הקול שלו אמנם מעט לעגני, אך הוא מרגיש ש…

"אני גולש בכמה דברים בעת ובעונה אחת… מה לדעתך יותר הגיוני?"

השפה העליונה שלו מתכווצת. מה שמעיד על כך שרגשותיו מעט... הופעלו יותר מהרגיל.


עיניה של שנסון מתמקדות על השינוי. היא נרעדת מעט. אך נותרת קשובה בתנוחתה להמשך משמע הדיבור שלו מהרמקול.

"יש סיבה שהמינוח בחוזה הוא אחוז נפח. לא זמן."


היא עוצמת עיניים. נראית מהורהרת, כשהיא עונה, היא גם נשמעת כך.

"אתה חושב שזה הולם לנהל בלוג מהעבודה?"


הפעם קולו הבוקע מהרמקול נשמע כמעט צוחק, ללא טינה, רק הפתעה.

"את חושבת שאני מנהל בלוג? אני סתם עונה לאנשים."


"אתה עורך מחקר ברמה שאני רוצה במחלקה שלי."


התשובה שלו נשמעת מעט משועשעת. אפילו שבע רצון... אם כי הרגש מעט מכוער.

"תבקשי שינוי משרה, אבל אני שומר על העשרים אחוז של דיבור על בערך שטויות. זה שומר אותי שפוי."


זה בטח כלום… אבל זה נשמע מבטיח.