תירזה וצוותה מנהלים חקירה מי ניהלו את חטיפת הבנות של השר בוטן. השר עצמו חש בעיקר ייאוש על שאינו יכול להציל את בנותיו בעצמו… בנותיו וצוות הפרפרים מתמקמים במלון השי באימפריית דרך.
לבן מחזיק את גיל. הפעוטה 'גנבה' לו את האף בפעם העשרים. עדיין חמוד.
כל היחידה והילדות נמצאים במלון השי העתיק. שישה כוכבים.
שירה הילדונת עוקבת אחרי אבשלום לכל מקום. הוא נותן לה. עינב עכשיו השיגה עבודת זרה מפגרת במועדון.
זה משלם על ההוצאות שלהם.
אז לבן לא צריך לגנוב מחשבונות-
בלי דפיקה על הדלת, אבשלום נכנס פנימה בכניסה.
"אבל למה לא?! אני אהיה שימושית!"
שוב.
אחרי שסגרה אחריהם. שינוי מרענן משירה.
"אני בת שש-עשרה. גיל גיוס! אני כבר יודעת מעט קסם, והגנה עצמית. אני פשוט לא מיומנת. ועד שהקסם שלכם ידעך מעט, זה מסוכן מדי בשבילכם להשתמש ברוב הכישורים שלכם."
"את בת של שר. לעשות דבר כזה יגרום לנו ללכת לכלא."
היא מושכת בשפה התחתונה. סוף סוף מקבלת את הספק.
"באמת." הפעם זה בלחישה.
אבשלום סופסוף שם את הקניות על הרצפה ומסתובב.
"כן. כדי שדבר כזה יהיה אפשרי. אנחנו צריכים להיות במצב שאנחנו לא יכולים. נקודה. לחזור ארצה. אנחנו צריכים להיות נטושים."
המילה האחרונה מוטעמת. עיניו ממוקדות בה. כתפיו רחבות ומתוחות באותו זמן.
מבטה מופנה מטה לרגע, אז מביטה שוב, קולה מעט גבוה.
"מה לגבי לתת לי את הקסם שלכם? אתם תהיו חופשיים להשתמש בקסם הרגיל שלכם."
העיניים של אבשלום בולטות מהפתעה. גבו נוטה לאחור..
מאחוריהם הדלת נפתחה ועינב נכנסת מהעבודה שלה בתור לקוחת מסעדות מקצועית. הפעם במוזיאון.
היא שמעה אותם.
"נשמע מצוין."
אבשלום מפעיל את לחש הסידור במילה, ופונה אליה.
"את צוחקת."
עינב מחייכת לשירה.
"מדובר בקסם שמגיע ממקום של חובה והגנה. עליה ואחותה. זה יהיה בסדר לשעה, או שבוע."
אבשלום מעסה את הרקות. הוא לא היחיד שמתמקד בה. אבישג בעצמה מרימה גבה מהכורסה הספר שלה נשכח ביד, לרגע. אחרי רגע אבשלום ממשיך.
"הכל במקום אחד ימשוך את הרשויות."
עינב לא מפסיקה לחייך. אם כי מעט עוקצני. מעט שביר.
"אחד בכל פעם. אני אהיה אחרונה."
"אני ראשון." הקול של לבן מעט גבוה, היד שלו מעט הדוקה על הספל קפה, מחייך.
"הידד."
שירה לא בטוחה מאיפה מגיע המתח כאן, אבל אם זה נותן לה לעזור במשהו, היא תגיד תודה.
...
תירזה ממש אוהבת את התה הזה. רונן מאוד מיומן בזה. בין אם בהכנת תה, או מחקר על אנשים כדי לדעת את הדברים האלו עליהם. אדיר יודע לשכור אותם.
היא מסיימת את הכוס ומכינה אחרת.
חמישתם עכשיו מנסים להבין מי היו משתפי הפעולה. יש שלוש אפשרויות…
חורף מורחת לחמניית קפה בחמאה.
"מה דעתנו על מרטין?"
חבצלת שולחת רשמים לשאר, מוודאת שכולם יודעים מה נקודת המבט של חורף כאן. מה היא שואלת.
אדיר עונה לה.
"רוזנת זניחה. הלנה מרטין. ישנן עדויות שהיא בכלל תחת שליטת מכשפים. נראה שישחררו אותה מהשליטה
של השניים האחרים."
רונן עונה: "לא יודע, אני לא בוטח בה."
לוקח לגימה.
חבצלת לוקחת עוגת קפה קטנה, אחרי שבולעת את הביס הראשון; "אני גם לא בוטחת בה. אבל זה בכללי. אני די בטוחה שהיא כלי שרת כאן. זאירה מבית חורון הנה מתחרה של בוטן. הרבה יותר סבירה."
"מי השותף שלה?" תירזה שואלת, היא לא במצב היכון כאן. לדידה, היא בשיחה בין חברים.
"זאירה לא יכולה אפילו לחשוב בצורה תכנותית. הקסמים שלה הם מהחנות. היא לא מסוגלת למה שאנחנו מייחסים לה כאן."
היא מהנהנת לעצמה.
לפחות לא לבד. זאירה צריכה שותף.
התפישה העצמית שלה מהבהבת בין שמותיה.
הגבה של אדיר כשהוא מתבונן בפנים המשתנים שלה, לא מחמיאה כפי שאפשר לחשוב…
…
חורף חושבת, איך היא אמורה לומר זאת בצורה עדינה-
תירזה קוטעת את חוט המחשבה שלה.
"גנרל ארדן. הוא מתח ביקורת על היסוד הקסום בכלי הזין של בוטן כבר שנים.
והמליץ כבר כמה פעמים על ייבוא של בני חורון."
חורף מנקה את השפה מכמה פירורי עוגה.
חבצלת מסירה כמה פירורים מחיקה.
רונן מחייך לרגע.
אדיר שורק. מתרשם.
"אם את טועה את מודחת והולכת לכלא."
"אם אני צודקת אני מקודמת."
והיא לקחה לעצמה את העוגה האחרונה.
…
אדם יושב מול המסך. אין שום תמונה או סרטון. אדיב לידו, שותה כוס של קפה נמס. כמה שבירה או משהו חזק יותר נשמע נהדר, המעסיק וחבר טוב צריך מישהו לסמוך עליו. לשם שינוי.
אדם לוחץ מעט על הכתף שלו. "אתה יודע שזה לא אשמתך, נכון? אני ראיתי בעצמי את הסרטון."
הוא מהנהן. בולע רוק כמה פעמים.
אדם ממשיך. "אני יודע שבזמנו אני, הייתי הורה טיפוסי בעניין. אבל אני בין הרבה דברים, שר בממשלה של מדינה עם שטחים בכמה כוכבי לכת. אני לא יכול להרשות לעצמי רגשנות כזאת. זה לא יעזור לבנות."
"כמובן אד- אדם. הרבה אנשים תלויים בבחירות שלך. אני כמובן, אעשה כמיטב יכולתי לא-"
אדם קוטע אותו. "אתה לא מקשיב. אנשים תלויים בי, ולכן אני לא יכול לתת לרגשות שלי להחליט כשהעובדות סותרות. אתה לא יכולת לעשות שום דבר אחר. אני לא מאשים אותך, כי לצפות ממך לפעולה אחרת, אומר שאתה אמור לפעול כאילו יש לך מידע שאתה צריך להיות מרגל ואולי בוגד כדי לדעת."
אדם הוא אדם אדיב, הוא מתעלם מהעובדה שאדיב הנו צלף ומעבד מודיעין במילואים, הוא אמור לדעת.
"אתה לא יכולת לעשות שום דבר כאן. אתה טוב בעבודה שלך. אתה נאות לעבודה שלך."
אדם מעביר את הלפיתה מהכתף, לזרוע העליונה שלו, לופת.
"אל תדאג, אני אוודא שתמצא מישהו אחראי לעלבון. יהיה לך במי לשחק."
אז אדם הוא לא קדוש. ובהחלט החבר הכי טוב בעולם.
…
לפני שעה אדם שלח את אדיב למיטה עם כדור נגד כאבי ראש כשהמיטה מכוונת ללחץ אוויר מעט נמוך עם אחוז חמצן מעט נמוך מהרגיל. רק מספיק שהגוף יהיה במצב רגיש. אם משהו יקרה שתי התכונות יועברו למצב רגיל עם האזעקה. אדיב יהיה מוכן לכל מצב.
אדם בעצמו עדיין ער, הוא לא מאשים את אדיב, מה שהוא מרגיש זה עלבון. חבורה של חסרי יכולת קיבלו את העזרה שאפשרה להם לחטוף את הבנות שלו. אדיב הוא לא היחיד עם הכשרה והשכלה נוגעים… המערבולת הזאת, השער, לא יכלה להיות משהו שהמנוע שלו נמצא בשטח הישיר של הממלכה. אבל המודיעין בשביל זה…
הוא מחכה לתשובה. שאיילה תענה. כשהיא עונה, פניה חתומות. כמו שלו. "הי, השר בוטן. או אני אמורה להגיד בהקשר הזה היצרן?" מסר ראשון, היא לא הולכת להגיד לו מידע אם היא חושבת שהוא מגיע מעמדה מובנת אך רגשנית.
"שר, אני עברתי על כמה אפשרויות, אם החשדות שלי נכונים,-"
"אדם. יחידה כבר נשלחה לדרך. הלחשי ניטור כבר מראים שהיעד הראשוני צלח."
אם קודם הגוף שלו היה ספינת מלחמה עם מפרשים. הרוח התרוקנה מהם.
"זאי-"
"אנחנו כבר מכינים מתנקש למכשפיים."
גם ארדן, הא.
היא לא הפסיקה.
"אני יודעת שאתה והמתנקש מחמד שלך רוצים לנקום בעצמכם. אבל שניכם רגישים פוליטית מדי."
הוא רואה אותה מתמקדת בגבה שלו, זאת כנראה קופצת.
"תן לי כמה ימים, אני אשיג לשניכם את אלו שקישרו בוגד לבוגד, אתם תשיגו עיטור גבורה משתי מדינות."
היא אדם מאוד נחמד. מאז גיל שש עשרה הוא לא היה בעמדה של קבלת צדקה. מסתבר שזה מרגיש זיפת גם עכשיו.
Computers image by Gerd Altmann from Pixabay
Hotel image by wal_172619 from Pixabay