top of page

לא נחמדים | הדברים שאנו כותבים

הטקסטים המופיעים באתר אינם הנוסח הסופי. אתם מוזמנים להירשם ולהגיב - 

תגובותיכם מסייעות לנו בתהליך העריכה, ותופיעו ברשימת התודות כשהספר יצא לאור.
תוכלו גם לקרוא את הסיפורים עוד בשלב כתיבתם ב-Google Docs.

יאנוס פסעים - י’ - רקדנים

עודכן: 19 בפבר׳

הממ… מסתבר שכעת אפשר פשוט לומר "סיכום" בכדי לקבל את עיקר הדברים...

יאנוס פסעים עומד בשדרת עצים, כשלידו דלת המובילה לחדרו

אגתה נכנסת לחדר, מביטה אחורה, מכחכחת. טליה מצטרפת.

השלושה במקום פונים להביט בהן. מרימים את העיניים מהמנות סטייק טרטר שלהם. המכשור שלה אומר שהיציר, ההירקאני, איך שלא קוראים להם, אוכל משהו שאפילו לא באמת עשוי בעלי חיים - תבוניים או לא.


רביב ממתין רגע, מסיט מבט לשניים משני צדדיו. נאנח.

"אז, אתן צריכות שנסכם לכן את ההבנות כאן?" מכווץ שפתיו, "אני מניח שאתן שתיכן יודעות את השמות כאן, כי אנחנו יודעים את שלכן."


אגתה מרימה גבה בכיוון של יאנוס לידו, הוא מניח שהיתה שם בקשה ורשות כי מיד לאחר מכן היא מביאה לעצמה כיסא ומתיישבת.


"אז כן, כמו שרביב כאן אמר ברמיזה, אני וטליה כאן הקשבנו לשיחה שלכם. אתם שניכם, האנשים החשובים ביותר במערכות היקומים שלכם. לפחות בכל הקשור למערכות היקום של השני.


היא נשענת עם הידיים על הברכיים, מתבוננת בכל אחד מהם.

גריס חופן את פניו בידיו, ויאנוס נאנח. הם הבינו את הרמז הדק שלה.


⌛️


אדריאן שולח בקשה ליישומון המוזר בנייד שלו. ועכשיו יש לו חרב ומגן. הוא מתקדם לדלת שמישהו פתח ללא רשות לחדר השינה שלו.


הוא רק מגיע ליד המיטה כשאחת הדלתות במסדרון מעבר לדלת נפתחת. והוא נרגע.


"שלום אדריאן, שלחת לי הזמנה אם אני לא טועה." האח הגדול של החטטן עובד לחדר, הדלת מתפוגגת מאחוריו.


אדריאן מזדקף ומניח בצד את החרב והמגן. הם יפים.

"כמובן, אבל הייתי מעדיף שתשלח הודעה קודם."


ארס מרים כתף. הוא מביט בכיסא שליד המיטה, ומעביר נושא.

"בוא נשב ונדון. יש לנו כל כך הרבה נושאים, אחרי הכל."


שניהם מחייכים. מתיישבים ליד השולחן של אדריאן, הוא מביא לשניהם כוסות של קפה.

ארס מרים גבה כשהוא לוגם מהקפה.


⌛️


כפיר יושב. לבד. בחושך.  עם המסמכים. אמא שלו היתה גאה…

הוא הראשון שיצר שבועה אמיתית, כישור כללי בתרבות הישראלית.

תרבות היא המילה הרשמית כשמדברים על מערכת.


החיוך לא יורד לו מהפנים, והוא לא יכול להפסיק לעבור על כל זה בראש


…כישור כללי זו המילה כשהמקבילה הקסומה להרגל (ולומר את האמת, די מרגיש קיצור דרך) של אדם אחד נעשה נפוץ מספיק שכישורים דומים לו מתחילים…


 המילה להיעלם יכולה לעבוד, אבל זה יותר דומה למילה נרדפת. בערך. הוא מגחך ומשתמש בכישור.


סיכום


המחשבה מופיעה עם כוונה, והכישור מופעל.



המסמכים שהמכשור שלו מקרין סביבו מהבהבים, והוא זוכר את המידע שבהם, הבנה שהייתה מצריכה שעות של מאמץ נפשי מופיעה עם זיכרון שמזכיר חלום.


הוא מחייך.

"בבקשה, להתקשר לאילנה."

הוא מסתובב בכיסא שלו. אגרופים לתקרה.


בחדר מתחילה מוזיקה של להקת בנות שאהב כשהיה ילד.

הרמקול קוטע את השיר כשאילנה עונה.


"כן? כפיר, זה אמצע הלילה וכל עשרים השעות האחרונות של קו הזמן האישי שלי הלכו למשא ומתן עם הליגה. והיו"ר הזה ממיקרונזיה."


הידיים שלו יורדות.

"איך הלך עם זה?"


היא נשמעת מעט יותר שמחה.

"מאוד מספק, לבחור יש גישה לצדק. למיקרונזיה וישראל יש בעלות משותפת במפעל ייצור, והוסדרה מכסה של תיירים בין היקומים בכל הקשור לנו, לפחות."


הוא מהנהן.

"אני לא יודע כמה החדשות שלי משמעותיות… אבל ניצחתי בהתערבות שלנו."


היא נאנחת, הפעם מעט יותר במופגן.

"אתה תמיד היית יותר טוב בשיווק. סבבה, אני אעזור לאחיינים שלך עם המבחן בתנ"ך."


⌛️


 גילה מכוסה בקמח. הבצק מוכן, המעשר הופרש. והיא מתחילה לפרוס את היריעת פסטה. מערוך קדימה, לאחור, להפוך, לקמח לעיתים, למרוח חלב אם יבש מדי.


היא חותכת לפרוסות בגודל התבנית, שכבה, רוטב עגבניות, שכבה, גבינה לבנה מתובלת, שכבה, גבינה צהובה. שכבה. שכבה. העבודה ממלאת, דוחקת הצידה דאגות.


"הי אמא, לזניה?"


היא פונה לאתנה, אתי הקטנה שלה.

"הי בובי, כן. אני פשוט דואגת לאח שלך."


אתנה מטה את הראש, העיניים מאבדות מיקוד לרגע קט. "חשבתי שיאני די מסתדר כרגע. משבוע עבר, או לפחות נראה ש-"


גילה מנידה ראש לרגע.

"לא בובי, האח הגדול שלך."


"ארסי?"

אתנה כמעט קופצת. גילה בעצמה לא מבינה מאיפה ההפתעה.

"כן, ארסי, את לא שמת לב כמה הוא עוקצני בזמן האחרון?"


היא מלקקת את השפה לרגע. מתבוננת עמוקות בבצק ללזניה.

"ברוך, החברותא שלו שאל אותי אם הוא חולה, הוא לא למד איתו כבר לפחות שבועיים."


אתנה בתגובה התיישבה, הכיסא מופיע ממעגל רגעי ללא סימן חיצוני של הזימון שלה. בזמן אחר היא היתה משוויצה בפרטיות של המחשבות שלה על המהירות שהיא הפנימה את השימוש במכשור.


גילה מזהה בבירור שהמחשבה אפילו לא עלתה לקטנה שלה בראש ולו לרגע.


"אמא, יש לי דעות והשערות כאן. אבל לדבר על זה בלעדיו בחדר יהיה לשון הרע. אנחנו צריכות לקבוע איתו ועם אלישבע פגישה לשיחה כמה שרק מהר."


גילה מהנהנת.

היא שואפת אוויר, ומציירת באוויר מעגל. הלזניה עוברת לתנור, השיש נקי. היא נאנחת.


"מרגישה יותר טוב, אמא?"


"כן בובי."


הן מתחבקות. אבל גילה לא מצליחה לשמור על החיוך.


⌛️


יאנוס, טליה וגריס קופצים לרגע כשרביב מגלגל לרגע את העיניים ואומר "סיכום."


הם ואגתה מנתרים כשזה מתלווה עם השפעה על החושים שלהם.


אגתה שואפת, עוצרת את הנשימה לכמה שניות ונושפת.

"מה לעזאזל של הגהינום שהתרבות שלכם מדברת עליו כל הזמן, זה היה?"


רביב מביט בה, לעבר יאנוס, מרים גבה. אז גם הגבה השנייה מצטרפת.

"באמת, וואו."

הוא משחק בכתפיים שלו לרגע. התשומת לב שהוא מקבל מבליטה לו את כל הכאבי מתח הקטנים שיש לו כרגע.


"אני השתמשתי כרגע בכישור כללי במערכת."

הוא מלכסן עיניו אל יאנוס.

"זאת שיצרת כדי להציל את העולם מהרודנות שלך. או משהו."


יאנוס מהנהן, העיניים פעורות לרגע.

"אני לא צריך להיות מופתע שהכישור הראשון שיתפתח בעולם המודרני זה כישור עיבוד מידע וקיצור זמן תקשורת. אבל אני כן."


טליה עונה לו בצורה שאולי נכונה, אבל עולה לרביב על העצבים.

"זה הגיוני, אתה הרי עשית את כל זה כדי שתוכל להתעלם מהעולם קצת, כי אתה טיפ'לה עצלן."


רביב מעקם את הפה, מוצץ את אחת השפתיים שלו.

"את חייבת להגיד את זה ככה? כי להפוך את עצמך לאיש שערים זה לא בדיוק בא ברגל. אז עצלן זה ל-"


"תודה שאתה מגן עלי רביב, אבל אני יכול לראות מאיפה היא באה עם זה.

"יאנוס קוטע אותו, ואז מפנה את מבטו לטליה. הוא משלב ידיים לרגע, ומוריד אותן, מעט סמוק.

"את גם טועה. מדובר בענווה, אני לא מרגיש שזה הולם שאני אהיה עם הסמכות שנרמזת עם כל קופסת השרצים הזאת."


טליה מביטה בו לרגע ומהנהנת.


 

Images made with AI



Kommentare


bottom of page