מפגש פסגה בין הצוות של יאנוס, לגריס (לשעבר גריס-חד). ומפגש אפשרי בין אדריאן סאנגרל וארס.
אדריאן יושב מול המחשב, עובר על הדו"ח ממחלקת שחזור הפטנטים. היישומון המוזר שהוא הוריד לנייד שלו באמת עושה את הגלישה מהירה יותר, בין השאר. הוא עוצם עיניים. הוא לא הולך להטיח בקיר מחשב שעולה יותר ממשכורת שנתית של הרבה מהעובדים שלו. שוב. הפינגווין הישראלי הזה הרס לו את השוק.
אבל הוא לא יישאר חייב.
⌛️
ארס יושב לבד בחדר. עיניים פקוחות, לא ממוקדות. הלב שלו מהיר. הנשימות קצרות.
מדיטציה. אמור לפחות. כמו רבים מאלו בשבועות האחרונים. אלישבע בבית של ההורים שלו. הקטן עם ההורים שלה.
הוא נאנח, מתמתח ומפוקק את הגב. קם מהכיסא. הוא לא משתמש במכשור. כפות הרגליים היחפות שלו עוברות על שטיח רך.
הוא עובר את השולחן שלו. הדף היומי שלו, מלפני שבוע, מעלה אבק. הוא עובר דלת.
מסדרון. הוא במטבח. "פיצה. המנה הרגילה שלי בבקשה."
המכשור היה מגיב למחשבות וכוונה שלו באותה מידה.
טכנולוגיה מופעלת קול הינה משהו שהיה קיים בעולם כבר הרבה זמן.
הוא מתיישב לשולחן. הוא לא מראה סימן שהוא שם לב שהוא נאנח מעט עם הביס הראשון.
אחרי שהמגש מתפוגג, הוא נאנח. "אני צריך לעשות משהו."
המכשור מעביר הודעה כתובה. באופן קולי. "הי, אני אדריאן סאנגרל. הייתי רוצה לשוחח איתך על קשר עסקי אפשרי. אני המנהל של ריאל חיפושים. אנחנו חברת מידע. אני מאמין שאנחנו יכולים לעזור זה לזה."
ארס משתנק לרגע. שואף. "הייתי רוצה עדכון."
המכשור מעביר אליו את כל המידע על השולח. הוא מממש עוד חתיכה של פיצה והולך בחזרה לכיסא. שורק.
הוא ממלמל בלחש. "סביר שאתחרט… אבל אני לא חושב כך."
⌛️
יאנוס ורביב יושבים בקניון. השמיים הירוקים מלמעלה לא מאפשרים לשכוח שהם לא בכדור הארץ.
"אז, יאני, למה אנחנו פה?"
זה לא יאנוס שעונה לו.
"בגלל, רביב, כמה אנשים חשובים בצד שלי שרוצים לוודא שהוא יודע את המוסכמות החברתיות באזור הנוגע המקומי בעל יקום."
רביב מטה את הראש, גבות קמוטות. משמיע קול אנחה של הבנה. הוא מביט למעלה. זאת הצורה הרגילה שראה לשיחת טלפון ללא מכשיר עליך...
"תודה טליה. אבל התכוונתי ללמה אנחנו נמצאים בחללית ולא בכוכב לכת."
יאנוס מכחכח. "כי רציתי כזאת מאז שהייתי בן ארבע וראיתי את הסרטון ההוא באינטרנט…"
רביב נשען לאחור. מטה את הראש מעט. חצי חיוך.
"אז זה לא מקום נייטרלי, או אפילו השטח שלהם."
"כמובן ששלו, הוא הרי נפגש איתי."
הם פונים לדובר, המצטרף החדש. מאחוריו כבר מתפוגג שער.
"גורן?" רביב פולט מבלי לחשוב.
היצור נראה מבולבל לרגע, ואז מתמקד. מכוון אל רביב את מבטו. "קוראים לי גריס." הוא מנענע את הלסת מעט. "אני מניח שאנחנו דומים לדברים האלו ממסע בין כוכבים… אבל אנחנו קוראים לעצמנו יצירים."
רביב מוצץ לעצמו את השפה העליונה לרגע, ומזדקף מעט. "ואתה אומר לנו שזה בגלל שזה אתה, אתה לא מצפה לרגע ליתרון מגרש ביתי?"
היציר נאנח מעט, מחייך לרגע.
"אנחנו אוכלים-"
רביב קוטע אותו. "הבנתי, אתה מהיקומים שהוא זימן בטעות. אני מניח שאתה, מה, צמחוני?"
היציר נראה מבולבל שוב. לרגע. "דמדומים?"
יאנוס שומע את כל זה, הוא חושב על ערפדים מנצנצים, ואיש זאב מסויים ש… לא, הוא עוזב את קו המחשבה הזה. שלושתם מהנהנים לרגע. בדרכם שלהם.
טליה פונה לאשה לידה. "אגתה, את לא חושבת שאת כבר צריכה להצטרף?"
אגתה ממשיכה ללגום את כוס הקפה שלה. "ילדונת, את חושבת רק על האח החדש שלך, אני צריכה לוודא ששני החדשים כאן ימשיכו בכיוון בריא שתואם את טובת המועצה. שני היסודות הללו חשובים. המועצה איננה גוף מנצל. ולעולם לא תהיה. הם, צריכים להשיג מעט ביטחון עצמי."
טליה מכווצת שפתיים. "הוא לא אכל בני אדם עד לפני כמה ימים?"
"חודש וחצי בקו זמן האישי שלו. והפסיק בנאנו שנייה הראשון שקלט ולו את הרושם שזה בזה משהו לא טוב."
טליה מרימה ידיים, מילולית וממשית. "סבבה קיבלתי, אשתדל לשמור את הדעות הקדומות שלי לעצמי."
אגתה מסיימת את הכוס שלה, בולעת. "ולכן ילדונת, את עדיין בעלת תפקיד כאן. איך האימונים שלך למעבר למצב אשת שערים, דרך אגב?"
טליה משמיעה רעש שברעם הצוואר, ונושפת. מולה אגתה שואפת ומגלגלת עיניים.
"הם לא. אני לא מתכוונת לעשות זאת, ואני לא יודעת למה את עדיין שואלת בעניין."
⌛️
אדריאן נכנס לחדר השינה שלו. הדלת בצד השני של החדר פתוחה למסדרון.
אין דלת בצד השני של החדר.
Images made with AI