האם יאנוס יכול להיפטר מהפולשים? סביר להניח. אבל הוא ממש לא מעוניין להפוך למעין סופרמן או רחמנא-ליצלן, אל.
אדריאן שונא את הגבה שלו. הפינגווין מרים את הגבה המעצבנת, לוחש לו בטלפתיה ופותח דלת. הוא עצמו קם, בצורה אסתטית, כתפיים לאחור.
הוא לא הולך לתת לעובר הזה לקחת לו את ההזדמנות העסקית של החיים שלו.
האחות הגדולה מתקרבת לשולחן יותר, מפנה לו מקום. ארס מצטרף. החייזרים שנשארו מצטרפים אליהם מעבר לדלת.
הם לא הגיעו לניו-זילנד.
אדריאן מתבייש בעצמו. הוא הביט מסביב ולמעלה כמו איכר בקתדרלה. החדר ענק, עגול, הדלת שדרכה הם נכנסו היא אחת מני רבות.
⌛️
טליה מרגישה את הכתפיים שלה מתכווצות.
"אני הייתי בבניין של הממשלה שלך, ואחד ממרכזי התיאום של סיעה… זה של הממשלה של ניו-זילנד?"
היא רואה את יאנוס מהנהן לשלילה, הוא מהלך לכיוון שולחן גדול באמצע החלל. הוא לא מביט בה כשהוא עונה.
"לא, אני רציתי מקום מחוץ ליקום כדי שאוכל לתאם את שטף הזמן לפי התועלת."
עכשיו הוא מישיר אליה את המבט.
"את יודעת, כדי שאוכל להגיב מהר למה שקורה."
היא מהנהנת, למרות שבאותו רגע היא לא בטוחה בכלל שהבינה, ואז ההבנה מכווצת כל שריר בגוף שלה. הוא מתכוון להגיב לדברים לפני שהם קורים, זה אומר שסובב ומסובב מתחילים להחליף זה את זה. והיא יודעת שחיבור דינאמי כזה הינו מתיש ביותר גם לאנשי שערים מנוסים. הוא איש שערים בקושי חודש וחלק משמעותי מזה היה עם הבונוס של היותו איש השערים הראשון ביקום שלו…
"אתה בטוח?"
החבר החדש של אח שלו, שעד עכשיו הביט בעיקר לכיוון התקרה, עדיין מביט בעיקר לתקרה. רק שעכשיו החליט לפתוח את הפה. בגוון קול שהיא לא בטוחה אם לועג.
"ילדונת, הוא יכול להחליט לבד, אנחנו רק צריכים לדעת מה לעשות כדי לא לצאת בשן ועין. זה הביטוי אצלכם, נכון?" את המשפט האחרון הוא מפנה לא לחבר שלו, אלא ליאנוס.
המילים נכונות, אבל היא מרגישה שקר איפשהו בין המילים שלו.
אולי היא סתם לא אוהבת אותו. אולי היא לא טיפשה.
אתי באותו זמן בעיקר ישובה בכיסא בעיניים עצומות. המכשור של טליה כבר הבהיר לה שאתנה בעצמה כבר הצטרפה קודם למה שיאנוס התחיל.
ועכשיו היא עצמה מצטרפת לשיחה.
⌛️
אתנה מפצלת את תשומת הלב שלה. יאנוס כבר מכין את התנאים להתגשמויות משניות של אנשים משמעותיים בעולם הא-המקורי, איתם.
"העולם שלנו לא יזם את המלחמה הזאת. אם אתם לא הולכים להצטרף, בבקשה לכו הביתה. או לחופשה ביקום אחר לגמרי. יאני- יאנוס, הציע לכם להצטרף כי הוא מאמין שאתם יכולים ורוצים לעזור. אם אתם לא, לכו למקום בו לא תפריעו."
טליה מטה את הראש הצידה, מנסה להבין מה היא רואה. אנשים חצי שקופים מופיעים ברחבי החדר.
היא מרגישה את המבט של אדריאן, משמו, היא לא יודעת, חולקת מבט בחזרה.
"זה מדהים איך שהוא מצליח לאפשר לאנשים להתקיים בשני מקומות וזמן בבת אחת, הא?"
הוא מנומס, נחמד.
⌛️
ארס יושב על ספה, המכשור שלו מחבר אותו למלחמה.
הוא תופס את הנוכחות של יאנוס לידו דרך המכשור.
"אז, ארה, מה דעתך על התוכנית שלי בינתיים?"
ארס עונה לו דרך הממשק של המכשור בלבד. הכתפיים שלו קשיחות כמו עץ.
"אתה סביל מדי. וזה עולה לך במשאבים ש… זה עלול לעלות בעולם שלנו."
יאנוס מהבהב, ונקודת המבט שלהם נמצאת בנקודת הפלישה.
באוויר, רואים ולא נראים, לא מוחשיים, הם רואים את הקרב כבר מתחולל.
חיילים ואזרחים משתמשים בכישורים שלהם כדי להגן ולתקוף.
מנקודת המבט שלהם הם רואים את השער, הפצע בחלל שמקשר למקור האויבים.
לארס קשה באמת לקלוט את מה שהוא רואה. הוא חש ברגשות של יאנוס לידו, הוא בבירור יודע מה נמצא שם, והוא זועם.
עד שיאנוס פונה אליו שוב, הוא כבר ממוקד מחדש.
"האם אני יכול פשוט להיפטר מהם? סביר להניח. אבל אז אני אנציח מצב שבו אנשי העולם שלי תלויים בי לחלוטין בשביל הבטיחות שלהם. במקום זאת אני וידאתי שהם יוכלו לעשות זאת בעצמם."
הם ממשיכים להביט.
ליד הגופים האמיתיים שלהם אתנה כבר מתאמת בין כמה ראשי ממשלות.
⌛️
אנג'לה רצה עם העגלה לתוך החנות. החנווני האחראי רץ אליהם.
"גברת, יש לנו כאן שער מקלט, בואי."
היא מביטה בו לשנייה, ומוסרת אליו את העגלה עם הקטן.
"קח אותו, אני הטבעתי איתו גיבוי. אז אני אהיה בסדר בכל מקרה."
הנער רועד לרגע, לוקח את העגלה וחוצה את הסף לחלל המוגן… וככה אם יקרה לה משהו, היא פשוט תתעורר ליד הקטן שלה.
היא יוצאת החוצה בחזרה. מביטה מסביב לרגע.
"סריקה."
הכישור מפעיל סריקה שמראה לה איך המימד הקסום של הקרב מתנהל.
"חלוקה וגיבוי."
והיא מתעלפת. הראש שלה פוגע במדרכה. למזל הבריאות שלה, היא כבר לא פגיעה לאלו.
⌛️
רודי וקונור, מפעילי המגן, חווים רגע של נצח.
והמגן נהיה קל יותר.
רודי פונה לעמית שלו.
"אני חושב שאיזה אזרח נתן לנו בוסט. אני אשאר כאן. לך ליחידה אלפא, קרן צריכה רגע מנוחה."
קונור לא טורח לענות, רק מהנהן והמכשור שלו כבר מעביר אותו.
ורודי עכשיו לבד. מושלם. הגיעה ההזדמנות להיות מדען ולנסות.
"מגן."
המגן שהוא מקרין מהבהב, מתעבה. הוא מתרכז באחד הכלים של החייזרים.
הוא רציני לחלוטין, חוץ מעווית קטנה בצידי הפה.
המגן של הכישור שלו מכסה אותו. ואז מרסק אותו.
יש לו רק חיוך קטן ומרומז.
המגן מתפוגג, והכדור גרוטאה נופל לקרקע.
כשהוא עשה זאת, המגן שלו אחז בכל אטום, כל דפוס בתחום שלו, וכשהכלי הגיע לדרגה המרבית של אנטרופיה, הוא עצמו קיבל חיזוק.
הוא מחייך מאוזן לאוזן.
הניסוי עבד.
הוא עשה זאת פעם שניה. שלישית. בפעם הרביעית זה הפך לכישור בפני עצמו. בועת עיכול.
איפשהו לאורך כל העניין, הקישור לאזרח ההוא התפוגג. כנראה הם לא יכלו לשמר את זה.
"שום דבר טוב לא נשאר לנצח. מקווה שאתה בסדר, מי שלא תהיה."
⌛️
אנג'לה מתעוררת.
היא חייבת ללמוד למדר את הדברים האלו… אבל הקשר נתן לה ללמוד איתו את הכישור החדש שלו.
ויש לה דרך חדשה לעזור. היא לא חזקה מספיק כרגע למגן ראוי, אבל היא יכולה לנוח בזמן שהיא מייצרת אותם לחלקיקי שניה בכל פעם. מה שמספיק טוב לשבור קרני לייזר ולשבש תעופה.
החיוך שלה קטן ומרומז, כל עוד לא מתבוננים בעיניים שלה.
⌛️
ארס פונה אל יאנוס.
"אתה לא רואה את כל הדרכים שזה יכול להשתבש?"
המכשור מאפשר לו לדעת שאחיו מגלגל עיניים.
"התפתחויות כאלו היו מגיעות בכל מקרה. מהרגע שפתחתי את הדלת ההיא, הרולטה הרוסית של אנשי שערים מופיעים החלה לשחק. רק שככה זה קורה בצורה מאוזנת. האנשים האלו אולי ירצו להשתמש בכישורים החדשים שלהם כדי להפוך לנבלי על או משהו, אבל הם מקבילים למישהו שהולך לחדר כושר, לא קאל-אל מקריפטון ביקום ללא קריפטונייט."
ארס חושב על כך… הוא לא אוהב זאת, אבל הוא קולט את הנקודה שלו.
⌛️
בזמן שיותר ויותר מהכלים שלהם מנוטרלים, הפולשים משחררים רסן.
כלי שדומה לטיפת מי ביוב, אחד מני רבים, מתחיל לשנות גובה בצורה חצי אקראית. ולירות משהו יותר גרוע מלייזר, או מחרסינה של אורניום…
טיווחי הלייזר, שעד אותו רגע היו התחמושת הקבועה מהפולשים, הפכו לצורת האצה של מטחי פלזמה. פלזמה מאנטי חומר. מהרתחה של כמה קילוגרמים של מסה במטרה… לפיצוצים שהיו במקום בסוף מלחמת העולם השנייה.
לרוע מזלם, העולם עבר כמה שינויים משמעותיים בזמן האחרון.
⌛️
קונור מגיע למקום ומפעיל את תקשורת. קרן הארטרידג' מהנהנת. היא מעבירה את הכישורים הסבילים שלה לקדמת הפעילות שלה, הכישורים הפעילים מקבלים את הזמן להתאושש ולהתחדש ליעילות מירבית.
כמובן, לעיניים רגילות היא פשוט עזבה את מרכז החדר והלכה למיטה הזולה בפינה ונשכבה.
כמובן, אף אחד מהאחרים בחדר משתמש רק בחושים הרגילים.
קונור סוגר את הדלת מקרטון, ופוסע למרכז החדר.
החור הפעור בתקרה שוב מחליף את המראה של השמיים וחייזרים בשער המכשור. הוא כבר קלט את הכישור החדש שרודי בדיוק פיתח. וזה קיצור התהליכים המושלם.
לייזר פוגע בשער, ופלזמה מתחילה לזרוח. כשהוא היה בן שתיים עשרה הוא היה מדמיין שהוא יגיד משהו שנון, ויעשה פרצוף מוזר.
אבל זה לא סרט או משחק בנדמה לי. הוא מבודד את קצה הלייזר במגן המיוחד של רודי. ממפעיל דחיסה ליצירת היתוך, ופותח שער נוסף.
המגן מתמוטט בתוך הספינה.
אזרחים בכל העיר מתחזקים מגנים משלהם. והספינה שבדיוק התפוצצה ככל הנראה הכילה את המכשור שתחזק את השערים. אז עד שהצד מקור יחזיר את אלו…
"לא, אל תלכו עדיין, יש לנו עוגיות."
אחד ממנתחי המידע בקצה של החדר מגלגל עיניים.
"באמת?"
"לא התכוונתי לומר את זה בקול. אבל בכל מקרה. בדיוק ניצחנו. עזוב אותי בשקט תעזור לוודא שכל השטות הזאת לא תקרה שוב."
אחד האחרים עונה.
"לא ניצחנו. עדיין המון מהם עדיין יורים עלינו."
קונור מגלגל עיניים.
"בבקשה, הם איבדו את כל הגישה לתשתית שלהם. מי שנשאר, עכשיו נואש."
כמה מהרכבי נוזל המכוערים של הפולשים מתנגשים בקרקע ומתפוגגים, משאירים מאחור חיילים. מלחמה קרקעית בשטח הביתי.
הוא והשאר רואים את זה דרך השער. השאר מישירים אליו את המבט ולא מסיטים. הוא לא צריך להיות גאון כדי לקלוט את מה שהם רומזים.
"זין."
ספינות אויב מתחילות לייצר פלזמה מהאוויר. גם כדי לנסות לשרוף את המגינים. כשהמגינים של המקומיים מצליחים לעצור את אלו, הם עדיין, לא במצב מושלם. והחיילים שלהם יורים כדי לסיים את העבודה.
⌛️
לארה די התרגלה ללייזר ואפילו למטחי הפלזמה. אבל בנקודה היא לא שמה לב שהיא מכוונת את המגן שלה לכיוון אחד, למעלה. עובדי הבניה באתר מאחוריה עד עכשיו לא הפעילו מגן בעצמם. אז היא הרחיבה את שלה כדי לכסות אותם. אחד יורה עליה מדי פעם קרן שמורידה ממנה את הצורך לנוח, או לאכול, או להתפנות. היא תהיה חייבת להודות לו אחר כך.
אבל היא ממוקדת מדי בשמיים מכדי באמת להגיד משהו.
היא מרגישה הבזק של חום. והקרן המזינה של הבנאי גם מגיעה חזק אז היא מתעלמת ממה שזה לא יהיה.
"ניקוי."
היא שומעת משהו בסביבה צורח.
"אל תדאגי גברת, את מגינה עלינו, אנחנו עוזרים."
"קול." היא אפילו לא שמה לב לחיילי אויב שנמסים כמה מטרים ממנה.
⌛️
קארי לסאר מצוברחת. זו היתה אמורה להיות תקיפה קלילה ובהפתעה. עכשיו היא היתה חייבת לשחרר כוחות קרקע לפני הזמן הנוח.
בתור הסחת דעת. יותר מעשרים לוחמים מתוך לא פחות משלושת משפחות המלחמה הגדולות של האומה הסרגילית.
הסחת דעת בשביל היצורים פה.
אבל בעיקר כדי להקל על הטיסה במישור אופקי. פחות ספינות, פחות צוות, וצוות זוטר. זה יהיה כאב טלפיים, אבל מהסוג שאיתו היא יודעת להתמודד. פוליטיקה.
רק למצוא מקום לא מוגן ולבנות בסיס.
באזור המקומי כולם מוכנים מדי, אז עוברים על פני המים.
הצבא המקומי היה רודף אחריהם. אבל הכלים הקטנים שלהם עוד במקום ושומרים על תשומת הלב שלהם. שלא לומר החיילים.
⌛️
ארס מרים גבה.
"אתה מז-"
יאנוס קוטע אותו.
"אתנה כבר הזהירה את המדינות ליד. אבל אני לא חושב שהם מכוונים לאוסטרליה או אפילו באסיה. אני חושב…"
ארס מהנהן.
"נראה שהם מכוונים לאתיופיה."
"כיוונתי את החבר שלך אליהם. אני חושב שלהיות העסק הרשמי הראשון והמונופול, גם אם זמני, שמגיע עם זה ירגיע את הרעל שלו כלפי למשך כמה ימים. לא?"
ארס מסמיק מעט. גם בגוף האמיתי שלו.
⌛️
אדריאן פוסע דרך שער.
"רבותי, הרשו לפטריוט לעזור לאחיו."
הפרלמנט לא מתרשם, אבל הם לא מבודקי הסוסים.
Images made by AI