קרה ריפלין; שכירת חרב פרק חמישי בספר ראשון
- עומרי קול טאל
- לפני 6 ימים
- זמן קריאה 4 דקות
הנפה ראשונה -1-5-
אחרי כמה דקות קרה כבר רואה עם המשקפי מציאות רבודה שלה את רונן. היא לא בטוחה, אבל היא חושבת שהוא באמת בדיוק יצא מהמקלחת וסיים ללבוש את המדים…
למה הוא לא משתמש בסנן? אין כאן הבדל מכל שיחת וידאו אחרת, אם אתה לא לבוש בצורה מקצועית, תשתמש בסנן!!!
"שלום לך, אני מבינה שהגעת לסייע לי גם במלחמה הקטנה שלי באופן כללי, וגם לעזור לי לברר בקשר להורים שלי?"
הוא מחייך. היא רואה אותו מטייל בחדר עם המון מרקעים.
"בדיוק, הקשת כאן בינתיים ארגן כמה אפשרויות בקשר להורים שלך… האפשרות הראשונה מבחינתי כוללת גם את המלחמה שלך."
היא קופאת לרגע.
"מ-מה?"
"הפיראטים הללו, מסתבר, החליטו שהעובדה שאת משתמשת במלוא הזכויות שלך הנה תקדים מסוכן. וישנן עדויות שהם… ארגנו הפרעה. לחופשה של ההורים שלך."
עושים מהם דוגמה, הבני אלף דורות של ז-
היא נרגעת, כעס לא מכוון רק יפגע באבא ואמא.
"אתה מוכן לשלוח לי את המודיעין שהשגת עם הניתוח שלך? גם את אלו בסבירות הנמוכה יותר."
החיוך שלו עצמו נרגע מעט.
"כמובן. הסדר שלהם יהיה בסבירות יורדת."
היא מחייכת בתשובה.
…
אביתר חובש את הכתף של מירי. הממזרת הקטנה שברה לה את הכתף. מישי, עמוק בתשומת הלב שלו, מפצל מאמצים בין לעבור על תרחישי נקמה ב… לבין לעזור לאביתר למצוא שימוש, ופעולה, אפשריים.
מאז, היצורה לא חזרה לחדר בו היא והחברים שלה מחזיקים בהם.
"יקירי." מירי לא ממשיכה, ומה שאמרה יצא בלחישה.
הוא נושק לה ארוכות.
"את כור מימן יוקד. את לא צריכה לפחד להגיד לי כלום. או להתאמץ להגיד דרך כאב." הוא נושק לה שנית.
"יקירי, זה באמת כואב, אבל אני צריכה להגיד את זה. אני מצטערת שלא הצלחתי להרוג אותה."
הוא מחייך ומלטף את הגב התחתון שלה, בצורה שהוא היה חופשי לעשות רק בשנתיים האחרונות, בערך…
"היצורה בטח רואה אותנו, רוצה שנראה לה מה היא לעולם לא תשיג?"
היא מחייכת אליו בחזרה. היד הבריאה מושכת אותו אליה. קול עמוק בתודעה שלו משתתק לבנתיים.
…
קְרִינָה רוצה לפרוץ את הסוגר לצינוק שבויים ולשבור לשניהם את העצמות. אבל האמא דקרה אותה דרך הכבד והמערכת צריכה עוד יומיים כדי להחזיר אותה למצב לחימה. האבא החמוד הזה היה יכול להיות מאמי אמיתי, אבל הוא עשה את הבחירות שלו.
"אלוהים אדירים, את תקועה כאן כמו לווין שבור. הבחור הוא בעל ואב, של זאת שהחליטה לקחת לנו את הרכוש שלנו ולשלוח את כולנו לכור המצרף הקרוב. לא פחות."
היא לא עונה להד. הד הוא שמוק עם בעל וילדים. הוא לא יכול להבין אותה.
הד פולט נחרה של צחוק.
"יש לך צעצועים."
עכשיו היא עונה לו.
"תעמיד פנים שיש לך ערך מלבד לשמור את סיריוס שמח וסדיר. תתקן את התשתית כדי שאוכל להוריד להם את לחץ האוויר עד שיתעלפו."
הוא ממצמץ כמה פעמים, והסגן מהנדס של ה'עז עם דבשת' הלך לבצע את הפקודה שלו.
הוא לא ממלמל לעצמו על כך שזה כאילו היא רוצה שהצוות יבגוד בה.
היא הרי מקשיבה.
…
קאריון מחזיק את הקטן על הברכיים, שוב. כל הדבר הזה לא שווה את הטרחה.
היא פתחה נגדם מלחמה. גג, זה אומר שהיה להם מותר לפוצץ לה את הסביבון צעצוע שלה, ושתחפש לה בית חדש. לה, היא, האדם שהם בעימות ישיר עם.
אבל לחטוף את ההורים שלה, המפקדת הקטנה מכניסה אותנו לעריסה שאולי לא נצליח לצאת ממנה.
…
"אתה רוצה אולי להיות כאן פנים אל פנים? או שאבוא אליך?"
קולה של קרה נשבר מעט כשהיא מציעה לא יותר מקבלת אורחים בסיסית.
רונן מזדקף מעט, מישר את הכתפיים ומסמיק. דרך המציאות הרבודה שלה, לרגע קט היא רואה אותו גם מחוויר
"אני מצטער, זה נגד התקנות, על הרכב חייב להיות בכל זמן לפחות איש צוות אחד בעל הרשאה להשגחה על הרכב, בין אם זה ביתנן ברמת בסיס, או נושא צי של אלו. כל עוד יש רק איש צוות אחד, אסור אורחים."
ואת בת חמש עשרה. את אולי רואה את עצמך, ובגלל המעמד החוקי שלך כבעלים של ביתנן, את באמת נחשבת חוקית כבוגרת… אבל לא. פשוט לא.
היא מהנהנת בתשובה. ואז עולה לה רעיון. מטומטם, אבל אולי זה ישעשע אותו.
"יש לי רשיון נשק, בתור בעלים של אוטונומיה סגורה שלא על כוכב לכת… אני אמורה להיות כשירה לגיוס?"
היא מקווה שברור שהיא צוחקת בחלק האחרון.
"עדיף שלא, זה אומר שיכול להיות שהמדינה תאלץ אותנו לסגת מהמלחמה שלך, או לחילופין, לגייס את כל המשאבים בדרור הסוחר, למלחמה בשני ביתננים.
זה לא יראה טוב מבחינה פוליטית, ועלול להוביל למלחמה כוללת בכל מערכת השמש."
היא מהנהנת, אבל לא יכולה להימנע מלנשוך את השפה שלה. הוא מסמיק, בערך, ומתייחס להצעה שלה ברצינות!
"אולי אחרי כל זה, אני אתגייס לחיל, א-אתרום למדינה והכל."
היא מגמגמת, סמוקה כמו עגבנייה…
הוא, מחייך מעט, צוחק, סמוק… היא מתעלמת מהצורה שהצוואר שלו מתכווץ בגועל קל.
"זה יהיה נחמד, מאוד."
עד אז אולי לדבר איתך לא ירגיש כמו שמרטפות…
הוא מבחין מזווית העין באישור העברה.
"בכל מקרה, כבר יש לך את הקובץ. את רוצה זמן לבדוק אותו, או שמא את עושה זאת כבר עכשיו?"
היא מחייכת אליו.
"הארנבת כבר המירה את זה לפורמו דחוס ועדיין קריא. אבל כן, כדאי שניקח כמה דקות לוודא ששנינו יודעים את כל המידע הזמין."
…
הוא מחייך ומנתק את השיחה.
הוא קובר את הפנים בכף ידו. צועק.
אחרי דקה הוא נרגע. נשען לאחור על הקיר.
"בת עשרה בודדה. אני ממש לא צריך את זה כרגע."
רק המחשבה על התרחישים המעוותים שהיא בטח מפנטזת עליהם…
הוא מתעלם מהרעידה הרגעית שעברה על הבטן שלו, כאילו הוא עומד להקיא.
הוא מסמן בקשה לכיסא, ומעסה את הרכות.
חמש דקות אחרי, יושב על הכיסא, הוא עובר שוב על המידע.
הוא שותה בקבוק ענק של קפה קר. המערכת כבר למדה לזהות את הצורך. הוא מרכיב מערכת של מציאות רבודה. הקבצים מופעלים אחד אחרי השני.…
הוא כבר לא יושב, אבל עדיין שותה את החטיף שלו. הוא כבר מפצל את סדרי האירועים.
הביתנן של ההורים שלה היה בדרך להיליאוס אאורה.
התפריט מידע של הביתנן מראה שהלה אחראי על מערך המראות ואלקטרומגנטים של מאדים. זה גם אתר הנופש הראשי במערכת מאדים.
הוא מגרד את הראש לרגע, הוא פותח את התגובות החיוביות על המקום.
מסתבר שמקרוב כל זה נראה מאוד מקסים, קסום אפילו…
ויש שם תעשייה שלמה בשביל התיירים. הגעת בשביל הנוף, הגעת שנית בשביל הפינוק.
לרגע, הוא מטה את הראש מעט, גבה מורמת, חצי חיוך.
הוא מתמקד מחדש, הוא רואה את התאריך, המסלול של ההורים. המידע הבסיסי, והפחות בסיסי על ביתנן המטרה שלהם לחופשה, ועוד הרבה דברים שהיית חושב שיהיו חסויים.
"לא פלא שהם חטפו אותם, זה כזה קל…"
…
חזרה אל "תוך כדי תנועה"
התמונה נוצרה בעזרת AI
תגובות