קרה ריפלין; שכירת חרב פרק שביעי בספר ראשון
- עומרי קול טאל
- לפני 13 שעות
- זמן קריאה 4 דקות
הנפה ראשונה -1-7-
קרה כבר עברה שלוש פעמים על המידע. היא כבר שלוש פעמים עמדה להתקשר למתאם מהמדינה שהגיע, ונמנעה.
כי היא הביכה את עצמה. היא בטח נראתה כמו הנואשת הצמאה ביותר בחנות החומרי הדפסה.
ואז הוא התקשר.
"הי, אני עכשיו במרחק שמאפשר למערכות תיאום לחלוק משאבים פיזיים, נוכל להרחיב את רוחב הפס, ולתקשר בצורה יותר יעילה."
היא הפעם מצליחה לא להסמיק.
"אוקי, זה אומר שאתה הולך ללוות אותי למקום האחרון הידוע שבו היו ההורים שלי?"
"כן, אני מאמין שאת מתכוונת לצד מאדים?"
הכתפיים שלה נמשכות לאחור, כל הבעה נמחית מפניה.
"כן, יש לנו לפחות ספינה אחת שאנחנו יכולים להגיע אליה גם מהר, ואשכרה מעורבת בכל הבלגן הזה."
הוא מהנהן על המסך שלה.
היא רואה אותו מביט במשהו בצד, קורא.
"כן. ים המוות." היא שוב מרימה את הגבות. כזה שם… יומרני? יומרני.
רונן עצמו לא מצליח להמנע מלחייך מעט כשהוא אומר את השם. הוא שואף לרגע וממשיך. זאת התנשאות, וקרה מזדהה. שניהם לא מדברים על זה.
"אחרי המפגש עם הביתנן של הפטרונים שלך נראה שהיתה תקלה שגרמה לכך שהם במסלול אדיש לכיוון סרס."
לרגע החיוך על פניה שלה מכוער יותר.
היא מלקקת את השפה התחתונה לרגע, מסמיקה רגע אחרי, ועונה.
"אולי יהיו פתוחים לשיתוף פעולה." אחרי הכל, בעלי הברית שלהם תקפו אותם והם עכשיו לא יכולים לזוז בכוחות עצמם.
היא רואה את הגיחוך הקטן שלו, שנעלם כמעט מיד. החיוך שלה קופץ מחדש, עם סומק קל.
הכתפיים שלו נפלו מעט, מיקרו זעף חולף על פניו.
…
גרילה שונאת להשתמש בחליפת חלל. היא שונאת לגווע ברעב וקור בחושך מוחלט יותר…
לפחות היא לא צריכה לבצע פיזית, בעצמה את התיקונים.
היא רוקדת מנופית בין הצברים של המסוקי תיקון… תחזוקה… כרייה…
"אוי, אני שונאת את החולת דיו הזאת."
המערך מסוקים שלה סיים לפרוס ולחבר את הקולטי שמש. ועכשיו היא בונה מחדש את השילדה החיצונית של המנוע. עוד חודש והיא תוכל להתחיל לשבור את הראש בשביל נוזל פנימי שימיר התמד צידי, לישר, ובחזרה…
"אני שונאת את קרינה סטארוב."
כמה מהם מתחילים לסטות מהתכנון, היא מניפה רגל אחת ומאריכה את המוט המחובר, מניפה את השניה ומקצרת, עכשיו היא זזה בכיוון של צבר המטרה שלה, אל אלו שמתחילים לסטות מהתוכנית.
עוד הנפה, יד ורגל… והיא במקום. מכבה עוד שריפות.
…
קרה מרקדת, הנפה, הארכה, קיצור. הפעם היא לא מתאמנת בגרזן, אלא בחרב ניווט הגמישה שלה.
"וואו, את ממש משתפרת בזה." היא שומעת את הבחור מהדרור סוחר, והיא רוצה להאמין שהוא כנה, אבל זה באמת מרגיש כמו התנשאות. להב אחד צולף וקורע מטרה לגזרים. שניים אחרים מטים אותה ועוזרים לה להגיע למטרה הבאה.
…
קרה עוברת שוב על המידע על ים המוות. הבעלים היא גרילה ויולין. גרילה, כמוהה, הינה סוחרת יחידה. עד לפני שנה היא היתה נשואה, אך אישתה מתה בתאונת קרינה כשתחזקה את השלדה. היא מאז רק העבירה סחורות עד לפני כשבועיים, כש… קרה מרגישה קצת פחות אהדה כלפיה.
אבל המדפסת צמאת הדיו, שארגנה את החטיפה של ההורים שלה עצמה, בגדה בה.
אולי היא יכולה להוציא ממנה שיתוף פעולה.
…
קרינה יושבת עם המרצף שלה ביד אחת. ביד השנייה היא אוחזת במזרק יין ומשפריצה לעצמה לגימה.
הפנים שלה סמוקים עם הבעה מכוערת.
"סיריוס, בוא הנה עם המקל עיסוי שאתה קורא לו בעל."
"מגיע, יא מדבר."
אחרי כמה דקות הם נכנסים לאיזור האישי שלה. היא נדיבה ונותנת להם חצי דקה להתרגל לתת כבידה.
"הד, למה אני עדיין לא יכולה לעלף את זוג הזקנים."
השניים נושכים לעצמם את השפתיים, כמעט בתיאום. היא מצמצמת את העיניים.
"יש לכם משהו להגיד שלא קשור לתשתית הגזים כאן?"
הם מהנהנים לשלילה.
"לא חשבתי כך. עכשיו, נתתי לרבע מנה שלך משימה. למה עברו יומיים והיא לא מולאה כבר?"
הד מנסה להתחיל לענות, פניו סמוקות.
"מדובר בתחזוקה שנדחתה כבר יותר מחמש-"
קרינה קוטעת אותו על החוצפה של נסיון לדבר אליה כשהיא לא פנתה אליו והיא במצב רוח רע.
"פניתי לאחראי עליך, לא אליך, הסוס מחמד שלו."
הם חולקים מבט.
הפעם סיריוס מתחיל. הוא שואף לרגע, ומחייך חיוך שאם היא לא היתה כבר מכירה אותו היא היתה חושבת שהוא כנה וידידותי.
"כמו שהסגן מהנדס שלנו כבר אמר, מדובר בתחזוקה שהיתה בעדיפות נמוכה כמעט מהרגע שקנית את המקום."
היא טופחת על המזרק יין שלה.
"תזכיר לי, מה היתה הסיבה לעדיפות הנמוכה?"
הם שוב חולקים מבט.
כדאי שלא יגיד מילה על המחיר של המדיה שלה.
סיריוס שואף עמוק, המקל שלו מנסה לעודד אותו במבט.
"סדרה אומללה של תקלות שתמיד הרימו את העדיפות של משהו אחר."
היא מהנהנת.
"אז, מה אתם צריכים כדי להעלות את העדיפות?"
…
מירי משתדלת להישאר במצב של ריכוז רגוע עמוק. זה עוזר לכתף להתאושש מהר יותר.
אביחי עובד עם החומרים שסיריוס נתן להם לבנות משהו שיתן להם כמה דקות בחוץ. משהו שנראה כמו חליפות משקיות זבל.
שקיות זבל שעשויות מגראפין עם דבק שבלחץ נמוך מספיק מתפרק לחומרים המרכיבים שלו, שכוללים אוזון וסידןן. לא מושלם, אבל היסוד של הסידן תופש את הפחמן דו חמצני ומאפשר נשימה לקצת יותר זמן.
והם כבר מסוגלים ללחץ אויר מאוד נמוך למשך כמה דקות.
היא מביטה בו. "אני אוהבת אותך."
הוא מביט בחזרה. "גם אני יקירה…" הוא מעביר את המבט בין מה שהוא עושה לבינה מספר פעמים.
וממשיך. "אני חושב שאוכל להוסיף כמה שוטים להצלפה בסיסיים. ואולי שכבה מחזירת אור בתדירות של הלייזר כאן."
היא מהנהנת.
"זה נהדר, אהובי."
היא חוזרת למדיטה שלה. הדרך היחידה שבה היא יכולה לעזור, זה לחזור למצב שמאפשר פעילות פיזית.
היא מריחה אותו מהכרית שלה. המחשבה נותנת לה חיוך. היא לא בטוחה, אבל היא חושבת שהיא מרגישה משהו ממישי. אם זה נכון, הוא מעביר אליה מטען מנתי כדי להקל על הריפוי העצמי שלה. המתוק.
…
חזרה אל "תוך כדי תנועה"
התמונה נוצרה בעזרת AI
תגובות