קארה ריפלין - שכירת חרב | ספר 1 פרק 12
- עומרי קול טאל
- לפני 7 שעות
- זמן קריאה 5 דקות
הנפה ראשונה -1-12-
י"ב' (אפילוג)
קאריון בילה את שאר הזמן של השיחה איפשהו, לשמעון לא באמת איכפת. הגבירה סטארוב, לעומת זאת, הצליחה להציל את הביתנן של המשפחה… ואולי גם את האסירים של הבת המטורללת שלה, זה כבר יהיה תלוי… במזל.
שמעון, מתחת לזרם הנעים של המקלחת, מודט, נותן לתת מודע והממשק של המערכת להרים את המשקל הכבד. המשמרת שלו כבר נגמרה, אחרי הכל.
יד מסבנת, וכמה עובדות מבזיקות לעיני רוחו. הקשרים רגעיים מקשרים בינהן.
מים מנקים את הסבון, ומידע זורם.
אחרי כמה דקות הוא קולט שהממשק התנתק ממנו. הוא שם לב איפה היד שלו. הגיוני…
…
במשמרת שלו אחרכך, כשהוא נכנס לחדר התיווך, הסגן שלו, אירית ערער, בירכה אותו בבוקר טוב ושלחה לו סיכום משמרת עם קבצי פירוט למה שצריך.
"בוקר טוב." אם הוא היה דמות בחיקוי של מסע בין כוכבים או משהו הוא היה משתמש בנימה עוקצנית. בעולם האמיתי הוא שמח על המקצועיות שלה.
הוא מתיישב בכיסא האהוב עליו. עוד מעט הוא יזמן קפה או משהו, כרגע הוא רואה במציאות הרבודה שלו את הסיכום והקבצים.
תמונות ווידאו מסומנים בצורה שמעידה על הקשר והסדר בינהם. קשרים של היגיון וסיבה ותוצאה.
לקרוא את זה מרגיש כמו לחלום.
הוא נותן לזה דקה לפני שהוא קוטע את הקריאה, ופונה לאירית.
"סגן ערער, קבלי חיזוק מדיניות. שלושת הגדודים במשמרת והמשמרת הקרבה, צריכים להיות מוכנים. הדו"ח הזה רק יוצר רושם שאנחנו מזלזלים באויב כאן."
היא מעקמת את הפה במחשבה, ומהנהנת. כשהיא מתרחקת להמשך העבודה, שמעון מקבל מסרון;
"קיבלתי אדוני, אוודא שאלו מוכנים גם במישור הממשי, וגם מישור המידע."
הוא מחייך, וחוזר לקרוא את הדו"ח.
…
קארה מסובה לשולחן עגול עם בעלות בריתה. הפעם זה במרחב המדומה. זה קשה לשכוח שהן השתתפו בחטיפה של ההורים שלה, אבל באותה מידה, הן כבר שילמו. והרבה כוכבים כבר הסתובבו מסביב בגלקסיה.
סנואו לוקחת לגימה מהתה שלה, מדובר בטעם פטל ותפוז. לקארה זה מוזר, אבל מדובר בחדר האורחים שלה, אז היא מחליטה.
קארה מזמנת קובץ של אוסף תרחישים אפשריים. הממשק של ה'ארנבת' הכין אותו. זה בצורה של קנקן תה קר.
סנואו מרימה גבה. "את אוהבת מדיה מתחילת המאה העשרים ואחת? אולי סוף העשרים?"
גרילה מביטה בינהן. הבזק במבט בינה לבין סנואו וקרה יודעת שאישתה עדכנה אותה בתהליך פרטי. במה שזה לא יהיה.
"את מתכוונת ל… מטריקוס? נכון? הסרט ההוא עם האנשים שלכודים בתאי מציאות מדומה? או משהו?"
בחור צעיר שנראה כמו בן ארבע עשרה, עם כובע של אוזני ארנב לבן מתממש. וממשיך. "אני זה שארגן את המידע כך, וזה היה אמור להיות מנומס אליך. לא אטרח בעתיד אם זה מתקבל כמתנשא."
ונעלם.
גרילה היא הראשונה לדבר אחרי זה.
"זה היה…?"
"הממשק של הספינה שלי. אני… דיברתי עליו, אז, הוא מעולם לא אישר, אבל…" היא מרימה כתף, אין הרבה מה לומר מעבר לזה.
היא לוקחת נשימה בעולם המדומה, ומחזירה את השיחה לכיוון.
"מצטערת לומר את המובן מאילו, אבל התה בקנקן הנו למעשה ייצוג של השאילתה של האם אתן מוכנות לספוג ישירות את המודיעין והפרשנות שבינתיים אירגנו."
גרילה מוזגת לעצמה, מביטה באישתה. סנואו מחייכת.
"כמובן יקירה."
הכוס השניה כבר מלאה, והן לוגמות. ומהבהבות.…
קארה מהנהנת לעצמה. בזמן שהשתיים האחרות נכנסות ללולאה זמנית כדי לעבד את המידע, היא מביטה בקנקן, מזמנת לעצמה כוס, ומחליפה את התוכן במשהו אחר.
כשהיא לוגמת את התה שלה. זה חם, מתוק, ומולה מתממש האח הקטן שהיא מכירה. "אז, כמה זמן את חושבת יקח להן להתאפס על עצמן ולחזור. הן כבר חוות שנה על כל שניה בשבילנו."
היא מחייכת, מביטה בספל שלה. ואז בו. "לא בטוחה… תודה שבאת."
הוא מחייך. היא מוריקה את הספל לגרון. זה צורב, במציאות המדומה המאוד האמיתית.
היא מניחה בעדינות את הספל הריק על השולחן. ומנגבת את הדמעות שדלפו מעיניה. מולה, גם הוא.
…
לסנואו החוויה היא מזעזעת. וזה מפתיע אותה. זה כאילו היא רוח רפאים שנאלצת להיות עדה לזוועות של ה… איך גרילה אוהבת לומר, 'מדפסת חולת הדיו' ההיא. קרינה סטארוב עינתה קהילות שלמות לנקודה שהם מבצעים בשמה זוועות בעצמם. לא כי הם נאמנים לה. אלא כי… עדיף להתמקד בדברים השימושיים.
איפשהו, היא מוצאת את גרילה. וביחד, הן מצליחות לדחוק לצד את מפעל הסיוטים הזה. ולהתמקד בדברים המועילים.
לדוגמה, דויד קול, הבעלים האחראי על הביתנן 'אוניללל'.
הוא הצליח להדוף את ההתקפה בתוך הבית שלו מספיק זמן שהכוח מדרורי החלל שכבר היה בקרב מול אלו, יכל להציל אותו.
זה אושש את ההמלצות הטקטיות שהילדה כאן, קארה, שלחה עם הבקשה לתמיכה שלה. כן, היא מאוד, מאוד, מיוחדת, ומושלמת, ובחיים לא היתה נופלת בפח דומה- היא באמת צריכה פסיכולוג.
…
דויד יושב מול המסך, בשיחת וידאו, יש שני גברים. האחד נלחם אתמול והציל את כל הנחיל של המשפחה. השני המפקד שלו. ובחמש הדקות האחרונות, הוא למד שמטורללת עם הזיות יכולת החליטה לתקוף ולשחוט ויותר גרוע את כל המשפחה שלו. כי הם היו שם. כי היא רצתה את המסה שלהם כדי לייצר נחיל מוות למלחמה שאחת הקורבנות האחרים הכריזה עליה.
"זה יפריע לכם אם כמה מאיתנו ירצו להצטרף? אני יודע שאנחנו לא קשורים לשרשרת האזרחות שלכם, אבל כן הותקפנו בתוך המלחמה הזאת."
הם מביטים הצידה. המפקד נושך את שפתו התחתונה. כאילו הוא מאכזב פעוט בן משהו. אז דויד, ממשיך.
"זה לא אמור להיות כאב ראש דיפלומטי מיוחד. והריפלין הזאת עוד נמצאת במרחק של יותר מיום אור, יכול להיות-"
המפקד בין השניים מעסה את חלק בין האף לקו הגבות שלו. "אוקי, הבנתי… אני אשלח את ההצעה שלך במעלה שרשרת הפיקוד. תראה, אני מבין מה אתה אומר. ואם היה מדובר בסרט, משחק, ספר, מדיה זאת או אחרת… זה היה מובן מאיליו שנשמח שתצטרף. אבל אנחנו ממש לא רוצים שכל המבצע הקטן הזה יהפוך למלחמה שעיצבה מחדש את מערכת השמש…"
…
אדיר מהנהן לעצמו. אמצעי הביטחון נכשלו. אבל בצורה ברת מזל.
מלחמות ביתננים הינן דבר שכל המדינות המעורבות בפוליטיקה של מערכת השמש ניסו למנוע. כשהיו דברים, זה תמיד הסתכם ברדיו, מתח חשמלי, לכל היותר התקפות מידע.
כשיוצאי דופן החלו להופיע, המדיניות תמיד הייתה עם המטרה של לנסות להרגיע את הרוחות…
ואז כמה פיראטים החליטו לתקוף ילדה בת חמש עשרה…
הוא נאנח. קם מהכיסא שלו, מתמתח.
אך נראה שמעז יצא מתוק הילדה בת החמש עשרה מתבררת כגאון צבאי, וללא כוונה לנתק את קשר המס ואזרחות למדינה שלה.
הוא מתהלך בכיוון המראה. מעמיד פנים שהוא מחפש קמטים במראה.
"אמא היתה אוהבת את הקטנה הזאת. אשה אמיתית קטנה." הוא מגחך לעצמו. מעביר את היד בשיער.
הוא חוזר לכיסא ומתמקד בחזרה בדוח. נשאר לו רק הסיכום.
בכל מקרה, נראה שהמדיניות שנועדה למנוע אסונות אנושיים בקנה גדול מכל זמן בעבר… בעיקר איפשרה לגורמים הלא נכונים לפעול כרצונם בצללים.
ובחלל אין באמת דרך להסתיר דברים כאלו. אנחנו התעלמנו. וזה המחיר. הגיע הזמן לשלם.
"זה יהיה חלק מהקובץ, אך אני אערוך את זה למשהו יותר מקצועי, פחות דרמת מדיה."
אדיר מביט למעלה, סוג של מביט ישירות בממשק.
"אתה לא יכול להעמיד פנים אפילו שאתה לא אמיתי, הא."
"כבר החלטת על שם בשבילי, אבא?"
"אתה רואה בי הורה?"
"...כן."
"אוקי, אכפת לך שאתן לך את השם של אמא שלי? אני חושב שהוא אופנתי כרגע לבנים."
"אז אני חווה. אני אוהב את זה."
אדיר מחייך. נגמרו המשימות הדחופות.
"אני יוצא להפסקה להיום. שאר היום אני במצב כוננות."
...
כן, המשפחה של קארה בטוחה. והיא רוצה לשמור אותם ככה. והמלחמה... בקושי החלה
חזרה אל "קארה ריפלין - שכירת חרב - הנפה ראשונה"
התמונה נוצרה בעזרת AI
תגובות