אולי זה יהיה שימושי אצלנו…
- עומרי קול טאל
- לפני יום אחד (1)
- זמן קריאה 2 דקות
אולי זה יהיה שימושי אצלנו… אולי תזרקו את הנייד לאסלה
לאחרונה ראיתי סרטון (עם מקורות) שטען משהו מעניין:שההגדרה המודרנית של דמוקרטיה בכלל לא תואמת את ההגדרה המקורית.
באופן שבו זה הוצג, וגם לפי המקורות, באתונה, חברי המועצה ובעלי התפקידים לא נבחרו בבחירות כמו היום.
אחרי סינון בסיסי, בדיקות רקע, אחריות על בית אב, עמידה בתנאים, (כן אלו…)המועמדים היו פשוט כל חברי הקהילה שטרחו להגיע.
ואז ההגרלה.
מי שעלה בפור, קיבל אחריות:חקיקה, ניהול שירותים, קבלת החלטות.
האינסטינקט המודרני הוא לדחות את זה.זה נשמע פרוץ לשחיתות. כאוטי. לא רציני.
אנחנו רגילים לחשוב שבחירה ישירה עדיפה,היא הרי מאפשרת ניקיון כפיים.
כך גם חשבו האבות המייסדים של ארצות הברית.
אבל אם מסתכלים על אתונה...
עד שנכבשה, היא לא התאפיינה במלחמות אזרחים חוזרות,ולא בקיטוב החברתי שאנחנו מכירים היום.(בהנחה שהסרטון ומקורותיו לא בולשיט טהור).
כשבעלי עניין הצליחו להשתלט, המערכת הישנה חזרה שוב ושוב, כל עוד הייתה לאתונאים החירות לבחור בכך.
וזה מעניין.
כי מלחמות אזרחים וקיטוב חברתי -אלה בדיוק הדברים שהמערכת המודרנית ניסתה למנוע.
ולא ממש הצליחה.
ואם המטרה שלי הייתה רק לקדם סרטון,זה כבר היה מספיק.
אבל זו לא הנקודה.
הנקודה היא שאנחנו חיים בתוך קיטוב כזה, גם כאן, בישראל.
ובשנים האחרונות, הציבור הישראלי הוכיח משהו לא נוח:ברגעי המפתח ולעיתים גם הרבה לפני,הוא ממלא תפקידים שהמנגנונים אמורים למלא.
וזה לא מקרה.
זה דפוס.
אם זה נכון, אז אולי הבעיה היא לא רק הנבחרים, אלא גם השיטה.
ואולי שווה לפחות לשאול:האם יש דרכים אחרות?
שיטת הפור, כמו שהוצגה, לא בהכרח פרוצה כמו שנדמה.
דווקא בגלל שלא ניתן לדעת מראש מי ייבחר,קשה יותר לבנות סביב זה מנגנוני כוח מושחתים.
הכהונה קצרה.יש בדיקות.ויש מחיר למי שמועל.
זה לא פתרון קסם.אבל גם השיטה שלנו לא.
אנחנו כבר לא מצליחים להסכים על מה אמת ומה תעמולה.וכל ניסיון ל"אחדות" הופך מהר מאוד לניסיון להכניע צד אחד.
זה לא עובד.זה גם לא מעיד על מוסר או על יכולת.
אז אולי כדאי לחשוב אחרת.
לא בהכרח להחליף הכל…אבל כן לשלב.
אם רוצים לצעוק מתייוונים... בואו לא נשכח שאנחנו חיים בדמוקרטיה מודרנית, שיטת ממשל שרואה את עצמה כהמשך ישיר לאתונה. והרעיון עצמו...
לא כזה זר לנו.
לפני הממלכות, קהילות חיו סביב הנהגה מקומית. ה'זקנים', אנשים שצברו אמון לאורך זמן בקהילתם,
אפילו אם לא היו עדיין באמת זקנים.לא דרך בחירות מודרניות, אלא דרך מוניטין, אחריות והכרה. בין אם הם בעלי כישורים חברתיים, אמינים וכדומה… או שאנשים רק מאמינים שהאל מדבר דרכם… בדרך כלל שניהם…
ואם זה לא עבד - אנשים יכלו לעבור.
זה היה, צורה של פלורליזם.
גם הסנהדרין הייתה הרחבה של זה,מנהיגים מקומיים או נציגיהם שמתכנסים יחד.
אולי זה לא המודל המדויק לעתיד.
אבל זה יכול להיות יסוד בזה.
כי אם ניקח את המגרעות של כל שיטה, נשלב אותן יחד, ואז נגיד שהשיטה לא עובדת —אנחנו לא באמת מנסים לפתור את הבעיה.
ואני מקווה שהגיע הזמן שכן.
...
הסרטון שראיתי, ונתן השראה למאמר הזה..
והעניין בקוריאה. כתבה מסביבות אותו הזמן.
חזרה אל "עומרי - נקודת השקפה"
התמונה נוצרה בעזרת AI
תגובות