שנה חדשה, עם סיום הימים הנוראים
- עומרי קול טאל
- 23 בספט׳
- זמן קריאה 2 דקות
עודכן: 30 בספט׳
אני יושב מול המחשב ומנסה לחשוב על השינויים שהיו, שיהיו, ואלו שאנחנו מנסים לחולל.
אז... מגיע יום כיפור. אני מתכוון לצום. אבל אם תהיה לי נפילת סוכר, פיקוח נפש והכל...
אני כן מרגיש שאנחנו מחלימים יותר מאשר קודם. מתקדמים. בעולם מתחוללים דברים שאני לא רוצה לדבר עליהם בפוסט הזה.
אני כן אגיד דבר אחד. אם הייתי חושב שהטיעונים של הצד השני לכל הפחות הגיוניים, הייתי יותר זהיר בעמדה שלי...
אבל מדובר בתרחיש לא הגיוני בעליל.
ישראל צריכה להיות מספיק חזקה כדי לנצח מספר צבאות בכמה חזיתות במהלך אותה המלחמה. ידוע שנכון.
גם אם רוצים להגיד שהכח מגיע מבחוץ. ותמיד הגיע מבחוץ. לא נכון, אבל גם אם היה. לא נוגע לתוצאה.
זה תרחיש שגם מצריך לישראל שליטה עולמית, הלכה למעשה. והרבה כוונות רעות. אם זה היה נכון, השיח שאנחנו מתמודדים איתו, פשוט לא היה שם. וזה מצריך חוסר יכולת מוחלט, כדי שאותן כוונות רעות, לעולם לא יתממשו לאורך כל הכמעט שמונים שנה עד ההווה. וזה סותר את ההתחלה.
אני כן אדבר על יסוד אחר בכל הדבר המחליא הזה. אלו שמאשימים אותנו באפ-- באפליה ממסדית רצחנית, מסרבים לשפוך אור על רצח העם הממשי שמתרחש בסודן. איפה שמוסלמים ערבים בהירים, מבצעים רצח עם במוסלמים שחורים. ונוצרים שחורים... כשאחד מאיתנו מזכיר את העניין ודומים לו, מנסים לומר שאנחנו מנסים להפנות תשומת לב מהחטאים שלנו, אם מי מאלו היה טורח לדבר על זה, אולי היה טעם. אם ההאשמות כנגדנו היו עם טעם, בהחלט.
אבל כששוטר מעקם את ההגדרה של החוק כדי לאכוף אותו על אחד, ומתעלם לחלוטין כשאחר באמת מפר את אותו החוק. זה המקום להעיר על כך.
חזרה אל "תוך כדי תנועה"
התמונה נוצרה בעזרת AI
תגובות