הטקסטים המופיעים באתר אינם הנוסח הסופי. אתם מוזמנים להירשם ולהגיב -

תגובותיכם מסייעות לנו בתהליך העריכה, ותופיעו ברשימת התודות כשהספר יצא לאור.

אין שום קשר בין האנשים המופיעים בתמונות לבין הטקסטים עצמם.

 
  • עומרי

שְׁחָקִים - העבודה מתחילה

עודכן ב: מרץ 28


גורד שחקים הנוגע בשחקים

שנת 2030.


ראש וועד מגדל העל 'כתפי-ענק' החדש, מיכאל אדירים חתך את הסרט בטקס הפתיחה של הפרויקט לתושבים שלו.


כעת הקניון בקומה הראשונה ועשר קומות המגורים מעל קיבלו את גושפנקה לעבור דירה פנימה.


כמובן שאריאל וקארין כמו הרבה אחרים כבר עברו דירה אליו כבר לפני חודשים..


אבל מעכשיו יש להם כתובת אליה הם יכולים לפנות במקרה וישנה 'תקלה'..


"זה.. יותר מספק ממה שהייתי חושבת."


אריאל פנה אליה. הם היו כמו שורות רחוקים מכל נקודה משמעותית.


אם הייתה מנוסת בהלה, הם לא היו שורדים. אפילו עם כל שרירי הקיבורת של אריאל.. הקהל היה גדול מדי..


"אני לא יודע. זה פרויקט הבינוי הכי מתקדם בעולם. ואנחנו חלק מזה."


היא גיחכה.


"קנינו דירה. שלוש אם מתקטננים על זה. בקומה הזולה."


"היי, אנחנו גם קיבלנו דירה בקומה של הדירות שלוש חדרים.. 'כי אנחנו עובדים בצוות תחזוקה.'"


היא גלגלה עיניים.


"אתה צודק.. אני עדיין מרגישה שולית כאן."


"את לומדת ארכיטקטורה, הנדסת בניין, חומרים, ופיזיקה גרעינית.. את סתם מאוכזבת שאת רק בצוות תחזוקה ולא הגעת בזמן להיות חלק מצוות התכנון ופיתוח.

ואחותך, כן.."


החיוך שלו גם לה לשניה לתהות למה היא מאוהבת בו בדיוק..


"סיוון גדולה ממני רק בפאקינג שנה אחת!"


והם החליטו בלי מילים לשים את הנושא בצד ורק להקשיב לראש הוועד מיכאל משוויץ במשך שלוש שעות עד סוף הטקס.


הוא באמת לא פירט כלכך. רק מספיק כדי שאנשים לא יגרמו לתאונות כשהם נכנסים פנימה..


וכמו שהרבה כבר ידעו.. אנשים היו צריכים לשמוע.


זה לא שהבניין מסוכן.


אבל להתקע במעלית בבניין של יותר ממאה קומות..


זה משעמם…


וישנם המידרכים המתקדמים.


המדרגות ארכימדס.


פירי הרוח.


ולא הכל באמת הולך לאורך כל הגובה.


חלק מהאמצעי טיפוס וירידה הללו חיברו רק עשר קומות.


חלקם גם לא זה.


למרות המחסור ביעילות..


זה נועד כדי לוודא שהאנשים מודעים למיקום שלהם ולא סובלים מעקת התמד- שיעמום בנסיעה. במקרה הנוכחי.. מדובר בגורם שיכול להרוג.


ורוב הבניין לא מיושב.. סכנה כפולה.


ואת כל זה ועוד הם שמעו כעת. בפעם השלישית.


אבל בסוף הם הלכו הביתה.


בקומות החניון.


על המידרך, שלוש מדרכות ברוחב מטר ורבע כל אחת.

החיצוניות נעות במהירות של הליכה איטית שגם פעוט או זקן לא יפלו.

המרכזית, מעט יותר, בהשוואה לאלו.


תוצאה..


שתי החיצוניות מאפשרות להולכים לאט לנוח, או ללכת במהירות של ריצה קלה.


המרכזית, מאפשרת לנוע במהירות ריצה. ויותר.


מתחתיה, ישנן שתי מדרכות איטיות יותר. כדי לאפשר האטה מספקת.


אריאל אהב לרוץ על המרכזית

"כן!! אני הברק"

"חכה לי במנהרת רוח"


מנהרת הרוח..


הם לבשו את החליפות הייעודיות, וקפצו, תנוחה אחת, צוללים.


תנוחה אחרת..


"אני מתה על הבניין הזה!!"

קארין אהבה לעוף.


"אני מחכה לך בבית."

...


בדירה שלו, אריאל התכונן לנוח עם קארין בדירה שלה. או בשלישית שלהם.. היא די נועדה להיות לאורחים עד שהקטן ייוולד.


ואז הדלת נפתחה.


הוא הסתובב לקארין.

"אפילו שרק אנחנו יכולים לפתוח את הדירות שלנו.. עדיין הרגשתי כאילו אני מקבל התקף לב."


"אתה הזכרת את סיוון בדיוק בצורה שפוגעת.."


שפתיים לבנות ממתח. הוא ראה את זה וחיבק אותה.


היא נלחצה עוד מעט והוא התנצל.


"אני מצטער.. אני שכחתי באותו רגע שמדובר בכאב טרי."


"זה לא באמת תירוץ אתה יודע." היא מלמלה מהחזה שלו.


"אני יודע. ואני באמת מצטער. בואי נתלבש ונלך למסעדות בקומת קרקע. או לבריכה בקאנטרי במרכז. הם עכשיו בפעילות מלאה כי הם כולם רשמיים עכשיו."


היא חשבה.


"סושי ואז בריכה. אני אלך לסאונה ואתה לטיפול באדים ארומטרפיים.."


הוא צימצם את העיניים. "למה את בטוחה שארצה טיפול באדים ארו- מבושמים?"


היא הצביעה על המדף הייעודי שהכיל את הטאבלט שלו.

"כי אתה שמרת בחשבון המשותף את כל המחקר שעשית בנושא."


"פלוס.." היא הצביעה על המדף עם שמן אקליפטוס, עץ התה, ועוד כמה.


"טוב." המילה נקרעה ממנו. הוא שנא לגלות כשהוא פרנואיד.


חמש דקות לאחר מיכן הם ירדו במדרגות ארכימדס היורדות.


בדיוק ליד מסעדת 'לב חרוך..' מקום טבעוני.. סבבה.


אבל הם רצו דגים אמיתיים.. לא גזר מוחמץ שקורא לעצמו סלמון.


ב'האצה על הים' היו ניגירי נהדרים ועוד הרבה טובים..


והמחיר היה יחסית מאוד נמוך.


עם התפריטים על השולחן..


"אז מה אתה לוקח?"

"מרק מיסו"

"אני חושבת שאקח סשימי ועוגת קטיפה."


הם שמעו מסביב שיחות.


אשה בת ארבעים שמדברת עם הבן עשר שלה


"אני באמת מתפלאת שהמקום הזה היה פנוי.."

"אמא. כל קומה בבניין היא עשר קילומטר על עשר קילומטר..

אני די בטוח שכל הקניון גדול יותר מכל גוש דן.."


אמא שלו הרימה גבה. "תמים כמו אמא שלך . הא?"


הילד הסמיק.

"הגזמתי?"

"קצת."


ליד, שתי בנות לפני צבא עשו סרטון ליוטיוב.. לא ברור מה היה הנושא, אבל הן צילמו אותו.


שני בחורים לפני צבא שאלו את המלצר-

"באילו מנות יש הכי פחות פחמימות בהשוואה לחלבון ושומן."

"בעיקרון בסשימי.. אבל כל מנה אתם יכולים לבקש גירסה קטוגנית.."

...

….


אריאל הבחין במשהו על השולחן.. פעמון.


ולחץ.


המלצרית היתה לידם בתוך דקה.

"שלום, קוראים לי אריה. רוצים להזמין? ולא. לסבתא שלי קראו אריה, בתור כינוי חיבה לאריאלה. וכבר יש בת דודה אריאלה."


עם המצח מקומט, קארין שאלה- "לעיתים כלכך תכופות?"


"היום.. בעיקר. מסתבר שבאופן מיוחד בישול יפני הוא מאוד מושך לאנשים שהעריצו סידרה שמבוססת על מלחמת השושנים בבריטניה."


אריאל החליט להסיט את השיחה בחזרה לעיקר..


"אני רוצה מרק מיסו. קארין, את אמרת שאת רוצה סשימי ועוגת קטיפה?"


קארין המשיכה "כן, המנה של העשר חתיכות סשימי. הרוטב לעוגה עגבניות קינמון."


"כמובן" אריה אמרה בחיוך.


ומעט מאוכזבת שלא הצליחה להכניס חמש דקות של עמידה ולא ללכת.. בדרך כלל העניין עם השם מכניס יותר משבע דקות.



בדיוק לפני שקארין יכלה להתחיל לחצוב בעוגה, השעונים שלהם צלצלו.