top of page

לא נחמדים | הדברים שאנו כותבים

הטקסטים המופיעים באתר אינם הנוסח הסופי. אתם מוזמנים להירשם ולהגיב - 

תגובותיכם מסייעות לנו בתהליך העריכה, ותופיעו ברשימת התודות כשהספר יצא לאור.
תוכלו גם לקרוא את הסיפורים עוד בשלב כתיבתם ב-Google Docs.

שְׁחָקִים - העבודה מתחילה

עודכן: 27 באוק׳ 2022

חזרה אל "שחקים"

גורד שחקים הנוגע בשחקים

שנת 2030.


ראש וועד מגדל העל 'כתפי-ענק' החדש, מיכאל אדירים חתך את הסרט בטקס הפתיחה של הפרויקט לתושבים שלו.


כעת הקניון בקומה הראשונה ועשר קומות המגורים מעל קיבלו את גושפנקה לעבור דירה פנימה.


כמובן שאריאל וקארין, כמו רבים אחרים, כבר עברו דירה אליו כבר לפני חודשים...


אבל מעכשיו יש להם כתובת אליה הם יכולים לפנות במקרה וישנה 'תקלה'...


"זה... יותר מספק ממה שהייתי חושבת."


אריאל פנה אליה. הם היו כמה שורות רחוקים מכל נקודה משמעותית.


אם הייתה מנוסת בהלה, הם לא היו שורדים. אפילו עם כל שרירי הקיבורת של אריאל... הקהל היה גדול מדי.


"אני לא יודע. זה פרויקט הבינוי הכי מתקדם בעולם. ואנחנו חלק מזה."


היא גיחכה.


"קנינו דירה. שלוש אם מתקטננים על זה. בקומה הזולה."


"היי, אנחנו גם קיבלנו דירה בקומה של הדירות שלושה חדרים... 'כי אנחנו עובדים בצוות תחזוקה.'"


היא גלגלה עיניים.


"אתה צודק... אני עדיין מרגישה שולית כאן."


"את לומדת ארכיטקטורה, הנדסת בניין, חומרים, ופיזיקה גרעינית. את סתם מאוכזבת שאת רק בצוות תחזוקה ולא הגעת בזמן להיות חלק מצוות התכנון ופיתוח.

ואחותך, כן..."


החיוך שלו גרם לה לשניה לתהות למה היא מאוהבת בו בדיוק.


"סיוון גדולה ממני רק בפאקינג שנה אחת!"


הם החליטו בלי מילים לשים את הנושא בצד ורק להקשיב לראש הוועד מיכאל משויץ במשך שלוש שעות עד סוף הטקס.


הוא באמת לא פירט כל כך. רק מספיק כדי שאנשים לא יגרמו לתאונות כשהם נכנסים פנימה...


וכמו שהרבה כבר ידעו... אנשים היו צריכים לשמוע.


זה לא שהבניין מסוכן.


אבל להתקע במעלית בבניין של יותר ממאה קומות...


זה משעמם.


וישנם המידרכים המתקדמים.


המדרגות ארכימדס.


פירי הרוח.


ולא הכל באמת הולך לאורך כל הגובה.


חלק מהאמצעי טיפוס וירידה הללו חיברו רק עשר קומות.


חלקם גם לא זה.


למרות המחסור ביעילות...


זה נועד כדי לוודא שהאנשים מודעים למיקום שלהם ולא סובלים מעקת התמד-שיעמום בנסיעה. במקרה הנוכחי... מדובר בגורם שיכול להרוג.


ורוב הבניין לא מיושב... סכנה כפולה.


ואת כל זה ועוד הם שמעו כעת. בפעם השלישית.


אבל בסוף הם הלכו הביתה.


בקומות החניון.


על המידרך, שלוש מדרכות ברוחב מטר ורבע כל אחת.

החיצוניות נעות במהירות של הליכה איטית שגם פעוט או זקן לא יפלו.

המרכזית, מעט יותר, בהשוואה לאלו.


והתוצאה...


שתי החיצוניות מאפשרות להולכים לאט לנוח, או ללכת במהירות של ריצה קלה.


המרכזית, מאפשרת לנוע במהירות ריצה. ויותר.


מתחתיה, ישנן שתי מדרכות איטיות יותר. כדי לאפשר האטה מספקת.


אריאל אהב לרוץ על המרכזית

"כן!! אני הברק"

"חכה לי במנהרת רוח"


מנהרת הרוח...


הם לבשו את החליפות הייעודיות, וקפצו, תנוחה אחת, צוללים.


תנוחה אחרת...


"אני מתה על הבניין הזה!!"

קארין אהבה לעוף.


"אני מחכה לך בבית."

...


בדירה שלו, אריאל התכונן לנוח עם קארין בדירה שלה. או בשלישית שלהם... היא די נועדה להיות לאורחים עד שהקטן ייוולד.


ואז הדלת נפתחה.


הוא הסתובב לקארין.

"אפילו שרק אנחנו יכולים לפתוח את הדירות שלנו... עדיין הרגשתי כאילו אני מקבל התקף לב."


"אתה הזכרת את סיוון בדיוק בצורה שפוגעת.0."


שפתיים לבנות ממתח. הוא ראה את זה וחיבק אותה.


היא נלחצה עוד מעט והוא התנצל.


"אני מצטער... שכחתי באותו רגע שמדובר בכאב טרי."


"זה לא באמת תירוץ, אתה יודע." היא מלמלה מהחזה שלו.


"אני יודע. ואני באמת מצטער. בואי נתלבש ונלך למסעדות בקומת קרקע. או לבריכה בקאנטרי במרכז. הם עכשיו בפעילות מלאה כי הם כולם רשמיים עכשיו."


היא חשבה.


"סושי ואז בריכה. אני אלך לסאונה ואתה לטיפול באדים ארומטרפיים..."


הוא צימצם את העיניים. "למה את בטוחה שארצה טיפול באדים ארו- מבושמים?"


היא הצביעה על המדף הייעודי שהכיל את הטאבלט שלו.

"כי אתה שמרת בחשבון המשותף את כל המחקר שעשית בנושא."


"פלוס..." היא הצביעה על המדף עם שמן אקליפטוס, עץ התה, ועוד כמה.


"טוב." המילה נקרעה ממנו. הוא שנא לגלות כשהוא פרנואיד.


חמש דקות לאחר מיכן הם ירדו במדרגות ארכימדס היורדות.


בדיוק ליד מסעדת 'לב חרוך' מקום טבעוני... סבבה.


אבל הם רצו דגים אמיתיים. לא גזר מוחמץ שקורא לעצמו סלמון.


ב'האצה על הים' היו ניגירי נהדרים ועוד הרבה טובים.


והמחיר היה יחסית מאוד נמוך.


עם התפריטים על השולחן...


"אז מה אתה לוקח?"

"מרק מיסו"

"אני חושבת שאקח סשימי ועוגת קטיפה."


הם שמעו מסביב שיחות.


אשה בת ארבעים שמדברת עם הבן עשר שלה


"אני באמת מתפלאת שהמקום הזה היה פנוי..."

"אמא. כל קומה בבניין היא עשר קילומטר על עשר קילומטר...

אני די בטוח שכל הקניון גדול יותר מכל גוש דן."


אמא שלו הרימה גבה. "תמים כמו אמא שלך. הא?"


הילד הסמיק.

"הגזמתי?"

"קצת."


ליד, שתי בנות לפני צבא עשו סרטון ליוטיוב. לא ברור מה היה הנושא, אבל הן צילמו אותו.


שני בחורים לפני צבא שאלו את המלצר -

"באילו מנות יש הכי פחות פחמימות בהשוואה לחלבון ושומן?"

"בעיקרון בסשימי... אבל כל מנה אתם יכולים לבקש גירסה קטוגנית."

...

….


אריאל הבחין במשהו על השולחן. פעמון.


ולחץ.


המלצרית היתה לידם בתוך דקה.

"שלום, קוראים לי אריה. רוצים להזמין? ולא. לסבתא שלי קראו אריה, בתור כינוי חיבה לאריאלה. וכבר יש בת דודה אריאלה."


עם מצח מקומט, קארין שאלה- "לעיתים כל כך תכופות?"


"היום, בעיקר. מסתבר שבאופן מיוחד בישול יפני הוא מאוד מושך לאנשים שהעריצו סידרה שמבוססת על מלחמת השושנים בבריטניה."


אריאל החליט להסיט את השיחה בחזרה לעיקר.


"אני רוצה מרק מיסו. קארין, את אמרת שאת רוצה סשימי ועוגת קטיפה?"


קארין המשיכה "כן, המנה של העשר חתיכות סשימי. הרוטב לעוגה עגבניות קינמון."


"כמובן" אריה אמרה בחיוך.


ומעט מאוכזבת שלא הצליחה להכניס חמש דקות של עמידה ולא ללכת. בדרך כלל העניין עם השם מכניס יותר משבע דקות.



בדיוק לפני שקארין יכלה להתחיל לחצוב בעוגה, השעונים שלהם צלצלו.


הבחור במשמרת קורא להם.


אבטחת מידע של 'כתפי'. גם זו תחזוקה.


הם קראו לאריה שתשלח את העוגה לחדר.


וטסו.


בטלפון, עלי, הבחור במשמרת: "פשוט חייבים את העוגה?"

"גם לשלם חשוב." ענתה קארין.


"סליחה, אבל זה די חשוב."


אריאל כבר לחץ על הכפתור

למעלית.

זה לא מקום שמנהרת האויר תוביל אליו.

"מה קרה."


"מישהו ניסה לפצח את התיקים המקצועיים שלנו."


במעלית.

אריאל וקארין הביטו זה בזו.

"ניסו להכניס או להוציא?"


"שניהם."


"תקרין לקיר כאן, אני לא רוצה לחכות."

אריאל הסכים איתה.


המעלית תיקח עוד עשרים דקות.


הם ראו את שני הסטים.


השמור ללא קשר למרשתת/רשת

והמחובר.


"וואו, מישהו שונא אותך, רבת מכות עם מישהו בכיתה ג' בשביל זה?"


"אני חושב שאני סתם פגיע"


"כי אתה ערבי?

אבל היית בצבא. ומעולם לא..."

"לא לפי החדש דנדש."


"אני לא חושב שזה רציני," אריאל אמר, והמשיך;

"מי שזה לא יהיה עשה ממני רופא עם רקע בנגרות, ולך"

הביט באשתו."הכניס שלושה קיצורי כיבה."


התמונה של עלי על המרקע ולידו אשתו הסתכלו עליו במבט שוקל.


"די ברור מהרקע שלנו שניגעל מהדברים הללו...

אבל אף אחד מאלו, גם אם היה נכון, לא היה מונע מאיתנו לעבוד פה."


"יופי לתפוש את האנאל-לייזר האחרון." עלי לא היה משועשע בכלל.


קארין מלמלה "עוד בן שש עשרה, בתי הספר צריכים להיות יותר קשים."



הם ישבו שלושתם אוכלים מג'דרה קרה עוברים על המידע מהפריצה.


קארין...


"קארין" עלי ניסה לדובב אותה.


היא הביטה בו: "עוגה".


אריאל הרגיע אותה שהיא עוד תהיה טרייה כשיחזרו לבית.


היא: "אני יודעת. סתם ניסיתי להיות מצחיקה."


בינתיים.


אריאל החל להתרגש מעט: "מצאתי איפה היה הפתח."


הוא שיתף איתם את המסך.


ולקח כף ענקית של מג'דרה.


קארין לא הספיקה להבחין ראשונה.


עלי: "אני לא מאמין שלא בדקנו שהססמאות באמת מתחלפות."


מערכות מהסוג של כתפי, שצריכות לשמור על בטיחות ולתקשר עם העולם. משנות את הסיסמאות באופן יזום.


כאן...


פצחן ניסה לנחש עד שהצליח. המערכת היתה אמורה לשנות את הסיסמה, לנעול את המשתמש, ואולי לקרוא למשטרה.


היא לא.


קארין הסכימה עם עלי: "מדובר במשתמש מזויף, היינו צריכים לשמוע על זה הרבה לפני ששיחק בעורך בתיקים האישיים שלנו."


עלי עסה את רכה ימין.


"אז, חבלה מבפנים? או רשלנות?"


אריאל…


אחרי חשיבה.


"המשמרת מסתיימת, אלה וג'וני מגיעים עוד דקה. נארגן דוח מהר וניתן להם."


"עוגה" הגיע מלא תקווה מקארין.


"היא בדיאטה?" עלי שאל.

 

Image by Jplenio from Pixabay

 

פוסטים קשורים

הצג הכול
bottom of page