ארי-פז היה כאן - פרק א

מתוך "המיתוס של ארי-פז"

"והימים ימי קורונה, ומשועמם ארי-פז עד מאוד."

"שוב אתה מקריין את החיים שלך?" אמר לו אחיו.

"הגם אתה, יואל?" שאל ארי-פז, מרים כף יד שמאלו אל-על.

"האם אני מה?" השיב יואל, "אתה יודע שחצי מהזמן אני בקושי מבין את מה שאתה מנסה לומר?"

"הללעוג לי באת, או לסייע להפיג את שממוני?" שאל ארי-פז, ידו עדיין מונפת.

"אתה יודע מה?" השיב יואל, "מה דעתך לקרוא ספר, או לכתוב משהו? שלא לדבר על שיעורי הבית. או לעשות סרטון טיקטוק בתקווה שיגיבו לך?"

"ויהרהר ארי-פז באפשרויות, ויחליט לעשות סרטון 'קול-רוטט'." 1 ↓

ארי-פז ניגש לחדרו, הוריד את חולצת הפיג'מה ולבש במקומה חולצה מכופתרת כחולה, אחר סידר את שיערו לשביעות רצונו. הוא חיבר את הסלולרי לסלפי-סטיק, והפעיל את הטיקטוק על סרטון חדש. כשסיים כיוון את הסלולרי כך שיראו את פלג גופו העליון ולחץ על כפתור הצילום בסטיק.

"היודעים הנכם מה הבעיה בלימודים ב'תקריב'?" שאל ארי-פז ומיד שיגר עצמו על עבר קיר עם גרפיטי, שם כיוון את המצלמה שיראו את כל גופו, "שכאשר עליכם לצאת החוצה, שוכחים הנכם שעליכם להתאים את המכנסיים לחולצה".

התגובות לא איחרו לבוא: חלקם לעגו לו על השפה הארכאית (אם כי לא במילה זו הם השתמשו), חלקם שיבחו אותו על העברית התקנית, חלקם היו משועשעים מהבדיחה. היו ששיבחו אותו על יכולת העריכה וההעמדה: המעבר בין האזורים נראה רציף והעמידה שלו לא השתנתה - ממש אפשר לחשוב שהוא לא הקפיא את הצילום, רץ אל הקיר עם הגרפיטי, נעמד באותה תנוחה וצילם שוב.

"לו רק היו יודעים", חייך ארי-פז לעצמו, והתעתק אל חדרו.

ניגש ארי-פז אל חדרו של יואל והראה לו את הסרטון. יואל שיבח אותו על היכולת להתעתק מבלי למצוא עצמו בתוך שלולית, שוב.

"זה קרה רק פעם אחת", השיב ארי-פז בשפתיים קפוצות.

"אריפז, אתה יכול לבוא רגע?" נשמע קולו של אביהם מהסלון.

חייך ארי-פז לאחיו והתעתק לסלון ביתם, "ארי-פז, אבי. שיניתי זאת בתעודת הזהות, עת מלאו לי שש-עשרה שנים."

"וואוווו, רגע!" קרא איתמר ונרתע לאחור בכורסה, "ממתי אתה משתגר, ארי-פז?"

"מתעתק אנוכי", הדגיש ארי-פז, "בכוח קסם, לא באמצעות טכנולוגיה."

"אין באמת הבדל כזה מבחינת המונח המקורי", הגיב איתמר וארי-פז עיוות שפתיו, "טלפורטציה תמיד כללה את שני ההיבטים".

"מניח אנוכי שמאז ומתמיד הייתה לי היכולת הזו", אמר ארי-פז, "אך גיליתי זאת לראשונה בגיל שש, עת התקלחתי ויואל פתח את המים הקרים במטבח. תוך שניה מצאתי את עצמי במטבח ומופתעים היינו שנינו."

"אוקיי..." אמר איתמר, "אמרת גם שהחלפת את שמך בגיל 16... איך הגיבו במשרד הפנים?"

"הפקיד גיחך קמעה, על דרך 'אריה זהוב איש זהוב'", הגיב ארי-פז, מעקם פיו. 2 ↓

"כן, גם אצלנו הפקיד היה משועשע", ציין איתמר.

"נראה כי אנשים קַרְתָּנִים הינם", הגיב ארי-פז.

"תגיד, אתה חייב לדבר בצורה כזו?" שאל איתמר, מעקם גבותיו.

"מקבל אנוכי השראה מפְלֶטְשֶׁר רֶן", השיב ארי-פז, מחייך חיוך זחוח. 3 ↓

"פלטשר רן..." השעין איתמר ראשו על יד ימין וגירד בהן את רקתו, עיניו פונות לצד שמאל.

"הפרוד של וָלְקִירִי קֵין..." ניסה ארי-פז לעזור.

"אה כן", קרא איתמר, "מהצוות של שֶׁלְּדוֹן פוּקְס!"

פניו של ארי-פז נראו כאילו אכל לימון, כולל הקליפה והגרעינים, "סְקָאלְדַגֵרִי פְּלֶזֶנְט".

"סליחה", השיב איתמר בקול שקט, "קראתי את הספרים בעברית. לירן באמת המליץ לי לקרוא את הסדרה באנגלית, אבל יש לי רשימת המתנה די גדולה". 4 ↓

"זה בסדר", השיב ארי-פז בקול שקט אף הוא.

"פלטשר רן..." אמר איתמר עת בדק בסלולרי, "אני מקווה שאתה לא מתכוון להיות בלתי נסבל כמוהו... עד כמה שקראתי, הוא גילה את יכולתו להתעתק בסביבות גילך, והוא שחצן ומעצבן עד כדי כך שולקירי הודתה שהיא מוכנה לחנוק אותו במו ידיה". 5 ↓

"מעריץ אותו הנני", השיב ארי-פז בחיוך, "אך אינני הוא."

"עובדה שרק כעת נחשפת בפני", חייך איתמר, "אם כי אני נזכר שלירן אמר לי שראה אותך לפני כשש שנים יוצא מחדרך באמצע יום לימודים והבטחת לו שלא ברחת מבית הספר, ואתה מתכוון לחזור לשם. הוא באמת תהה כיוון שיצאת מהבית בלי תיק הלימודים שלך."

"נסתי מעלם אחד שרדף אחרי, ורגע אחרי שהגעתי לדרך ללא מוצא, מצאתי עצמי בחדרי".

"כך, מבלי להתכוון?" שאל איתמר.

"אכן", השיב ארי-פז בחיוך עקום, "כמו בפעם הראשונה".

"מישהו ראה אותך?" שאל איתמר.

"מניח אנוכי שאותו עלם תהה הכיצד נעלמתי", קימט ארי-פז מצחו, "אך בשובי לבית הספר שמעתי שאיש לא מאמין לו שנעלמתי אל מול עיניו וחשבו שטיפסתי מעל החומה."

"רגע", שאל איתמר, "אתה רוצה לומר שבין גיל שש לגיל עשר לא ניסית להשתגר?"

"זיכרון הפעם הראשונה עוד רדף אחריי, איך יואל צחק עלי ברגע שהתאושש מההלם הראשוני", השיב ארי-פז בשקט.

"אתה מבין שאתה מאוד מסתכן בשיגורים האלה?" היטה איתמר ראשו, "מה יקרה אם תמצא עצמך משתגר לתוך קיר?"

"ככל שחקרתי, אבי", השיב ארי-פז, "היכולת להתעתק הינה מעין מנגנון הישרדותי, החוסך ממני להתעתק לתוך מקום מסוכן. מסוגל אנוכי להתעתק אל מקום שאני מכיר היטב, כמו חדרי. יכול אנוכי גם להתעתק אל מקום שאותו הנני רואה פיזית, וכמדומני באפשרותי גם להתעתק אל עבר יואל."

"כפי שקרה בפעם הראשונה!" קרא איתמר.

"אכן", השיב ארי-פז בחיוך עקום.

"נראה שכיום אתה ממש שולט ביכולת שלך להשתגר", אמר איתמר, מקמט מצחו.

"אכן, אבי", השיב ארי-פז, "לאחר הפעם השנייה כבר הייתי יותר מוכן לחקור את האפשרות להתעתק. באחת הפעמים שנבצר מזיכרוני לקחת את הכריך שהכנת, הלכתי בהפסקת עשר לחדר הארונות, משם התעתקתי אל חדרי ואכלתי את הכריך במטבח לצד שוקו עם קְצִיפַת קוֹלָן."

"קציפת קולן?" עיקם איתמר גבותיו.

"יש המכנים זאת 'מרשמלו'", השיב ארי-פז.

"אוקיי..." מצמץ איתמר.

"מה קרה לאחר מכן?" שאל יואל, שהקשיב לכל השיחה.

"סידרתי את הכלים", השיב ארי-פז לאט, "והתעתקתי שוב לחדר הארונות, בטרם הסתיימה ההפסקה".

"ולאחר מכן יצאת מהארון, אהה חדר הארונות?" שאל יואל.

"מצחיק." הרצין ארי-פז.

"מה, לא?" שאל יואל.

"ישנם סוגים שונים של יציאה מהארון", הרצין איתמר. אחר חייך בחולמנות ואמר "אני לא יודע עד כמה הייתי יכול להתאפק ולא להיחשף, אם הייתי במצבך".

"ממממ..." מלמל ארי-פז, מתנדנד מרגל אל רגל.

"אתה מנסה לרמוז לי משהו?" שאל איתמר בחצי חיוך.

הראה ארי-פז את הסרטון לאביו, שהביט בו במצח קפוץ. "אני סומך עליך שלא היית מוצא עצמך בתוך הקיר, אבל איך הצלחת להתעתק בדייקנות כזו?"

"ערכתי מספר חזרות, אבי", השיב ארי-פז בחיוך, "התעתקתי אל קרבת הקיר, ומשם הלכתי בדיוק לנקודה המבוקשת, והתעתקתי אל חדרי. זה הספיק בכדי שאדע לחזור לשם."

"אני תוהה איפה המקום הזה..." אמר איתמר, מכווץ גבותיו.

"בח'ירבת זרזיר", השיב ארי-פז, "ביקרתי שם בטיול השנתי".

"קיר בח'ירבת זרזיר... אהבתי" חייך יואל.

"אני אוהב את ההומור שלך, ומעריך מאוד את הזיכרון שלך", החל איתמר לומר.

"אבל..?" המשיך אותו ארי-פז.

"יש לך מזל שכיום כלי עריכת הסרטונים מאוד נפוצים", המשיך איתמר, "כך שהאנשים יכולים להאמין במה שהם רוצים לראות. אתה מודע לכך שאם הרשויות יגלו על היכולת שלך הם יתחילו לעשות עליך ניסויים?"

"כן, הא?" שאל ארי-פז מגלגל עיניו מעלה, "להתעתק מנקודה אחת לנקודה שניה?"

"היית מעוניין לעשות זאת במשך עשרים וארבע שעות?" השיב איתמר.

"רואה אנוכי את נקודתך", השיב ארי-פז בכתפיים שמוטות.

"שמע, אולי בעתיד תוכל להצטרף ליחידת המוזחים או איך שקוראים להם, אבל כל עוד שיש ביכולתנו, אנחנו נגונן עליך", הניח איתמר ידו על כתפו של ארי-פז.

"מודה אני", השיב ארי-פז, בעיניים בורקות.

---

1 ↑ טיקטוק (TikTok), בגרסה הסינית ידוע בשם Douyin (בסינית מפושטת: 抖音, מילולית: "קול רוטט") - מתוך הוויקיפדיה.

2 ↑ לקוראים הנאמנים: הרגשתי יותר בנוח לתת למשפחתו של ארי-פז שם באנגלית, ו"Goldman" אכן משתלב כאן היטב. שמו של האב השני הוא כעת לירן, כי ירדן כבר תפוס.

3 ↑ הדמויות פְלֶטְשֶׁר רֶן, וָלְקִירִי קֵין ו- סְקָאלְדַגֵרִי פְּלֶזֶנְט הן פרי דמיונו של הסופר דרק לנדי.

4 ↑ סדרת ספרי "שלדון פוקס" יצאה לאור בהוצאת כנרת-זמורה-דביר. אלה שני הספרים הראשונים בסדרת Skulduggery Pleasant.

5 ↑ ההגדרה של פלטשר רן שמופיעה בסיפור היא תרגום מתוך ערך הוויקיפדיה של Skulduggery Pleasant: The Faceless Ones. הגדרה מפורטת יותר ניתן לקרוא ב-Skulpedia.

Image by Alexandra_Koch from Pixabay

---

"Skulduggery Pleasant: The Faceless Ones" by Derek Landy

זהו הספר השלישי בסדרה והראשון בו הופיעה דמותו של Fletcher Renn.

הוא והספרים שאחריו לא תורגמו לעברית.