בית העץ הקסום - אורחים בדלת
- עומרי קול טאל
- לפני 12 שעות
- זמן קריאה 2 דקות
עליסה כמעט סיימה את מנת העוגה שלה. כבר חמש דקות.
"בובונת, מה אוכל אותך?" אבא ליטף את הראש שלה בזמן ששאל אותה. היא כמעט קפצה מהכיסא שלה. "אבא!! יש לי אורח!" זה לא עזר שרונן לא הצליח לעצור את נחרת הצחוק שלו.
הוא ניגב לעצמו את הפרצוף מהקולה שיצאה מהאף שלו כשצחק.
הוא אפילו ניפנף ביד שלו במחווה שככל הניראה אמורה להיות התנצלות. "זה בסדר. אני גם רוצה לדעת למה את לא מסיימת את החתיכה הטעימה הזאת."
"תודה רונן." אבא טופח על גב הכיסא שלו לרגע. הולך בחזרה למקרר. בזמן שהוא חותך ומכין לעצמו מנה שניה של עוגה.
עליסה מלקקת את שפתה במחשבה…
"אני רוצה לבחון את התופעה."
אבא קופא לרגע עם החתיכה עדיין על הסכין.
רונן עכשיו בעצמו עוצר עם הכפית בפה. אחרי רגע הוא מסיים ומניח את הכפית על הצלחית. אבא מצטרף.
רונן מביט ביניהם. "אני צריך להיות בשיחה הזאת?"
אבא מעקם את הפה. עליסה בטוחה שהוא רוצה להגיד שלא, זה עניין פרטי, בין הרבה דברים. אבל מה שהוא אומר…
"אני לא יודע עדיין. עליסה… למה העלית את העניין כשיש לך אורח?"
כן, היא ירשה מאבא את העידון המרומז והדיפלומטי שלה.
…
עליסה, אבא ורונן מטפסים על העץ. המעלית עוד קיימת והכל. אבל אפילו שהיא שדרגה אותה לפני שנתיים למשהו גדול מספיק בשבילה… הם שלושה, והיא הפיצית בינהם.
הפה של רונן נפער איך שהוא התקרב אל העץ. "אני שכחתי שהוא נראה כך."
כשהם טיפסו הוא מלמל על כך שהרבה דברים מוזרים. הקליפה של העץ. המעלית. השמים.
אבא ממלמל בתשובה אליו כשתשומת הלב שלו רחוקה מדי מהעץ. "אל תביט רחוק מדי. רונן. אנחנו לא בטוחים אם זה אמיתי." רונן אז ממלמל לעצמו על 'צמרמורת.' או משהו.
ואבא, משהו על כך שהמשטרה בזמנו איימו עליהם במעצר על בזבוז משאבי מדינה…
כשהם מגיעים לבית העץ, נכנסים, הפרצוף של אבא עקום מאי נוחות. רונן נראה כעובר כמה שלבים פסיכולוגיים בשניות. "אז… זה אמיתי. את לא סיפרת לי… כי הייתי קורא לך מטורפת, אני מניח. ואת צודקת בזה. רק…אנחנו, בעולם האמיתי, עדיין?"
עליסה הולכת למקרר. פותחת. ומוציאה פיצה מהבילה מחום. טרייה. ומגישה אותה לרונן. "תלוי בהגדרה."
הוא רק לוקח את החתיכה, ומתחיל ללעוס. כשהם שומעים דפיקה.
אבא פשוט מפטיר. "חששתי מזה."
כשאמא תחזור מהעבודה…
…
התמונה נוצרה בעזרת AI
חזרה אל "תוך כדי תנועה"
תגובות