אז... לפעמים אתה מאוד מופתע מאלו שאתה מחזיק מהם...
- עומרי קול טאל
- 29 באפר׳
- זמן קריאה 2 דקות
ולפעמים אתה סתם מקבל תזכורת להבדלים... ולמה צריך צמיד לבחון את מה שהבינה המלאכותית אומרת לך.
לפעמים אתה מופתע לרעה מאנשים שאתה מחזיק מהם.
לא כי הם שינו דעה...
אלא כי הם הפסיקו לבדוק את מה שהם אומרים.
לאחרונה ראיתי סרטון (של אנשים שאני מחזיק מהם, ורוב הזמן בקושי חולק על משהו, אולי ניסוח) שמציג נרטיב מאוד מסודר:
פעם, ליהודים היו מנגנונים קהילתיים ש"סילקו" שחקנים רעים. מי שגנב, רימה או חטא; הוצא מהקהילה.
ואז, כך נטען, זה נפסק.
ומאותו רגע, הפוגרומים החמירו, עד השיא בשואה.
נשמע הגיוני. מסודר. אפילו משכנע.
יש רק בעיה אחת:
זה בלבול מוחלט בין סיבה לתוצאה.
אנטישמיות מעולם לא הייתה פונקציה של “כמה היהודים מתנהגים יפה”.
היא פונקציה של מה שקורה סביבם.
יודעים מה עוד קרה “לפני כמה מאות שנים”?
אירופה השתנתה.
אימפריות גדלו. עושר זרם פנימה. נוצרו מנגנונים בירוקרטיים. אנשים התחילו להבין שיש להם דרך - קשה, אבל קיימת - לשפר את מצבם.
וזה משנה הכל.
כשהחיים הם הישרדות; ילדים הם תקווה. כשיש אופק, אבל הוא קשה ומלחיץ, אנשים מהססים.
התוצאה? ירידה בילודה. שינוי חברתי. ותסכול.
ותסכול - מחפש יעד. נוח. לאו דווקא אמיתי.
ופה נכנסים היהודים.
לא כי הם “נכשלו לסלק רעים”. אלא כי הם פשוט היו שם, כקבוצה מובחנת, מאורגנת, ולעיתים מצליחה יותר.
ואין חדש תחת השמש.
קחו לדוגמה קהילות יהודיות חזקות, כמו חלק מהקהילות החרדיות בניו יורק.
הן משקיעות בקהילה. מגדלות הרבה ילדים. מגיעות. משתתפות. משפיעות.
ומה קורה?
האשמות. חשדות. כותרות.
בינתיים, חלק גדול מהסביבה פשוט לא עושה את זה באותה רמה. לא בילודה, לא בהשתתפות, לא בהשקעה.
אבל במקום לשאול “למה”, או אפילו סתם להשקיע, יותר קל להאשים.
וזו הנקודה שלא נוח להגיד:
כשלחברה סביבך זה נוח, אנטישמיות עולה.
לא בגללך. בגלל מה שקורה אצלם.
וזה גם מסביר משהו נוסף.
כשמשקרים על הקהילה שלך שוב ושוב... אתה מפסיק למהר להאמין להאשמות מבחוץ.
לא כי אתה חושב שאין בעיות. אלא כי ראית מספיק פעמים איך סיפורים נבנים.
זה לא אומר שלא מטפלים בבעיות. זה לא אומר שאין דין ואין דיין.
אבל זה כן אומר דבר אחד ברור:
הניסיון להסביר אנטישמיות דרך “התנהגות יהודית” - הוא לא רק שגוי.
הוא מסוכן.
כי הוא נותן לאנשים תחושה שיש להם שליטה על משהו שאין להם.
ואם אתה חושב ש”אם רק נתנהג נכון... זה ייעלם”… היהודים בגרמניה כבר כבר ניסו את זה. הם האמינו שהם גרמנים לכל דבר ועניין. רק תכונה דמוגרפית קלה שונה... הם כל כך האמינו, שבמלחמת העולם הראשונה, הם הקריבו הכי הרבה בשביל גרמניה. כולנו יודעים מה היה הגמול להתנהגות הפטריוטית שלהם.
זה לא עבד.
ולא נראה שזה הולך להתחיל עכשיו.
האמת הפחות נוחה היא כזו:
אנטישמיות כנראה תגדל שוב.
לא כי משהו ביהודים השתנה, אלא כי משהו בעולם משתנה. יש לי מאמר בעניין
ואז, כמו תמיד, היא תקרוס.
כי בסופו של דבר, חברות לא מצליחות לבנות את עצמן על האשמת אחרים לאורך זמן.
אבל עד אז...
שווה לפחות להפסיק לספר לעצמנו סיפורים נוחים.
ולהתחיל להסתכל על המציאות כמו שהיא.
… הסרטון שהיווה בשבילי את הקש האחרון, כי הם ממש לא קרובים להיות היחידים. הי, אני אוהב אותם. אני סתם חושב שהם נאיביים. אם אתם הולכים אליהם. אל תהיו שמוקים. רוב הסרטונים שלהם ממש סבבה. ולא במובן העוקצני מזלזל. אני אוהב לראות את הסרטונים שלהם רוב הזמן.
והעניין בקוריאה. כתבה מסביבות אותו הזמן.
חזרה אל "עומרי - נקודת השקפה"
התמונה נוצרה בעזרת AI
תגובות