top of page

לא נחמדים | הדברים שאנו כותבים

הטקסטים המופיעים באתר אינם הנוסח הסופי. אתם מוזמנים להירשם ולהגיב - 

תגובותיכם מסייעות לנו בתהליך העריכה, ותופיעו ברשימת התודות כשהספר יצא לאור.
תוכלו גם לקרוא את הסיפורים עוד בשלב כתיבתם ב-Google Docs.

לוחם עוף החול - ד"א

עודכן: 10 בדצמ׳ 2023

הלנה טווה קורים סביב שירה, בעוד זאירה משתמשת בכשף עכביש בכדי לפלוש לטירה, ולשאוב את לשד החיים של כל מי ומה שנמצא שם…

זאירה חורון וגנרל ארנון
זאירה חורון וגנרל ארנון

תירצה קיבלה את הפקודות בצורה עמוקה מספיק כדי לדעת את כל חלופות הפעולה בתוך כמה פעימות לב.

הרי איילה, ראש ההגנה, שירות הביון של הממלכה, הנה בעלת גישה לקסם ברמה שמאפשרת האצת זמן בחלוקה בפרט, ובמציאות המדומה הקסומה בכלל, בסדרי גודל שגורמים ליחידת הפרפרים להחוויר.

בזמן שהיא קיבלה עדכון… וחיזוק ללחשי החיל שלה. קרו הרבה דברים.

הלנה יושבת עם שירה בחדר המבוא החמוד שלה. היא מרימה עוגיה, טובלת אותה בכוס של שוקו חם. הסביבה הזאת כל כך אופנתית, בטח היה כל כך יקר לוודא שאפילו חוש הטעם יהיה מגורה כיאות. היא מחייכת בזמן שהיא לועסת ובולעת את הביס. "הייתי רוצה העתק של הקוד בסיס של אלו. אני אכלתי כבר את העוגיות שאלו אמורות להיות, ואלו יותר טובות."

שירה מחייכת, נשענת לאחור על המושב שלה, ומביטה למעלה מעט. "בבקשה, העתק של קובץ, עוגיות לאורחים, הגירסה הנוכחית."

הלנה מודעת לקובץ שמועבר למערכת שלה. היא מלטפת את השולחן הנמוך, עוברת על הגילופים המדומים, המשתנים, של ציפורים וחתולים. "תודה לך, אני מניחה שכבר הבנת-"

שירה קוטעת אותה, לא בכעס, אבל כן בהחלטיות. הלנה כמעט מתרשמת. "שהגעת מסיבה משמעותית יותר החלפת עלק-מתכונים? כן, הבנתי. אני מניחה שזה קשור לחופשה האחרונה שלך ושל- אבא והאומן שלי?"

הלנה נשענת לאחור עם עוגיה נוספת. אחרי שהיא בולעת ביס קטן ומעודן נוסף, היא עונה רגועה, אפילו מדושנת עונג, מעט. "אני באתי להציע לך טובה."

שירה זועפת מעט. היא מפעילה את הליכי התיעוד. הלנה מחייכת מעט, מסתבר שהיא בסוף כן זוכרת את האבטחה שלה. חבל, אני אצטרך לרקוד. "האבות שלך רוצים להגן עלייך, וזה מובן, ונכון, ונחוץ."

שירה מתחילה להסמיק. שליטה עצמית ילדה. הלנה לא אומרת זאת, כמובן. הקטנה עונה מהר, כמעט קוטעת אותה. "תגיעי לנקודה."

הלנה מוזגת תה משלה. בכוס שהקוד שלה מממש כאן. "אני עברתי משהו דומה בעצמי, ואני בטוחה שמה שיעזור לך, זה מה שעזר לי. מטרה."

שירה הקטנה נעמדת, המערכת בקושי מספיקה להעלים את הכיסא שלה. "איך את-"

"-אותם אנשים שארגנו את החופשה שלך, בודדו אותי מהשליטה בגוף שלי. אני מבינה שלך היתה היכולת להיאבק בחבלים, לבכות, לעצור את הנשימה אם את רוצה."

הלנה בקושי מרימה את הקול, בהחלט בתחום היאות. והילדה סותמת סוף סוף.

הקטנה שואפת לרגע. כשהיא מדברת היא נשמעת מדודה. בשליטה. הלנה כמעט מחייכת. "אז, אמרת משהו בקשר למישהו שאני אוכל לפגוע בו?"

עכשיו היא מחייכת. אוחזת בעוגיה נוספת. "וזה כשר, אף אחד לא ירשיע אותך."

הילדה מחייכת.

זאירה וארנון נכנסו לאחוזה. למעשה טירה. ישנה קוסמת להכריע.

זאירה לא תטרח עם השם בשעות הקרובות. היא חופשייה. כמה קוסמי גינון מטפלים בגינה של הבובה עם שגעון יכולת. הם מחייכים לרגע, לפעמים כשהחטיפים לא בורחים זה הכי טוב. היא תופסת את הקרובה ביותר. החטיף מנסה להפעיל את הממשק שלה להגנה. משעשע. זאירה משתמשת בממשק שליטה של החטיף שלה כדי למשוך שורשים שלופתים את החטיף. האשה צורחת, ולשניה מוותרת. וזה כל מה שזאירה צריכה. השורשים חופרים לתוך הבשר שלה. היא ממשיכה לצרוח בתוך הכוח של זאירה. הגוף מתפורר לאבק.

היא פונה לשני. ארנון, המתוק מחזיק אותו בשבילה. כזה שרמנטי. "אל תדאג, אתה אתה הולך להיות עם אשתך מאוד מהר, ולהרבה זמן."

החטיף מתחיל לבכות, אפילו לא נאבק יותר.

נו טוב, יאוש זה גם טעים.

הלנה מהנהנת לרגע. "חדשות רעות. המטרות שרציתי לחלוק איתך נכנסות למלכודת שלי. תחליטי עכשיו."

שירה קופאת. הלנה ממשיכה. "אם את רוצה, יש לי מטרה חלופית, לא אחראית ישירה, אבל היא היתה בעמדה לעצור את הכל, וצחקה, כשחשבה על כך."

שירה מחווירה, שוב, שליטה עצמית ילדה, זה אפילו לא הגוף הממשי שלך. "מי זאת היתה." היא קרה. במילים, בגוון הכל, אבל הלנה מזהה את הזעם.

כשהיא עונה היא כמעט שותה את הזעם של הקטנה. "הנסיכה הקטנה, כמובן, מפקדת היחידה העילית במילואים, או משהו כזה. תירזה כהן. שידעה. ומעולם לא עשתה משהו בעיניין. מלבד המינימום המוחלט, שבגין פעולה כזאת, היא עצמה המליצה ושלחה אנשים לכלא. אני הייתי בכלוב הנשמה של עצמי במשך שטף זמן של יותר ממאה שנים, זה נס שאני אפילו זוכרת את השם שלי. אם היא היתה עושה את העבודה שלה אז, ליצורים האלו לא היתה ההזדמנות אפילו לחשוב עלייך." היא מאוד גאה בעצמה. היא לא הרימה את הקול בכלל. שומרי הראש של הבובה הקטנה ניסו להגן עליה, לנקום את דם חבריהם. זאירה משחקת בקסם ודם החיים שלהם, שעכשיו בעורקיה.

שירה רוצה להגיד כן, זה מפתה. זה ראוי ונכון. אבל היא לא טיפשה. "לא נראה לי שאוכל לצאת מזה טלית שכולה תכלת. כלא והוצאה להורג נשמעים סבירים."

הלנה צוחקת לרגע, הילדה חושבת שיש לה ברירה כאן. היא נשענת קדימה אליה. "הי, אבא ואבא לא ישמחו בעניין. זה בטוח. את יודעת, שעוד איזה, עשור, היא תהיה מלכה. כן? אחראית על הממלכה שעל הארץ, המושבות במאדים, נגה, חמה, כמה וכמה אסטרואידים. והרבה ביתנני חלל. מיליונים של אנשים יהיו תלויים במוסר שלה."

שירה פותחת את הפה, אבל שום דבר לא יוצא. הלנה מחייכת.

ואדיב נכנס למקום. "יקירה, האורחת שלך צריכה ללכת הביתה."

הלנה מחייכת ומתפוגגת מההדמיה במקום. כישוף מטבעת העכביש של זאירה, והשומרים, אם אפשר לקרוא לאלו כך, מתעוותים במקום, מתרוממים באוויר. החיוך שלה רחב, האצבע מסתובבת במעגלים, והרגליים שלהם פונות אליה, והם צורחים.

היא קיבלה את הנעורים, חיים וקסם שלהם. בזמן שהם התפוררו לאבק. היא וארנון ממשיכים בביטחון דרך המסדרונות.

הלנה קמה בנוחות מהממשק, הגוף רגוע, מחודש. היא מחווה, ורואה את המלכודת שלה מתקדמת. היא מארגנת את ההקלטות. זאירה כל כך נרגשת ונרעשת, היא לא קולטת עדיין שאלו שהיא אכלה, ישמור האל, אינם אנשים אמיתיים. הם יכלו להיות, בעתיד, אם יכלו לצבור את הזמן, לתת לנשמה שלהם להתמצק למשהו שאיננו בעקרו לא הרבה יותר מבינה מלאכותית ירודה.

כזה רעב לרוע, ואפילו לא קולטת שהיא אוכלת דיאט טבעוני.

היא מתחילה לארגן את השלב האחרון במלכודת.

ארנון יורה באלו שמנסים להפריע לאהובתו בזמן האוכל. אחד אחרי השני, כמו במשחק מחשב. הם רצים ורצים. אהובתו רוקדת איתם. מחווה ולהבה שורפת אחד לאפר, מאכילה אותה.

מחווה, והחייל הגיבור מגלה שבשרו נמס מעל עצמותיו.

מחווה, ושומרת שמנסה להסתיר שני ילדים ורופא, מצטרפת לעסקת חבילה. הצרחות הן מוזיקה. הוא קוטף כל כדור מהאוויר, מפרק כל לחש. היא האחרונה שהופכת לאבק. ייאוש וכשלון הופכים אותם לטעימים יותר.

הם מתקדמים, מאחוריהם נתיב של דלתות שבורות, אבל בכל פינה, ומכונות שרופות שלא יכולות להגן על התושבים.

הייאוש הזה, גם טעים.

והם עדיין מנסים, החרקים. כמה צעירים חסונים ניסו לחסום את הדלת שלהם. עם רהיטים, משאלות, ולחשים של כובד. הוא ירה על הצירים של הדלת. ודרכה, ישר לכתפיים שלהם. דרכה, ונותן לה חלון.

ואהובתו, שותה. הם צורחים. ואז שותקים. ואז הדלת מתכלה. עד שארנון וזאירה מגיעים. הדרך פנויה, אם כי מלאה באבק.

הקסם של המקום עדיין מבזיק מדי פעם. משעשע.

ואז, הם הגיעו לחדר ה'בטחון' שלה. מילות הגנה על הדלת. חיוך עלה על הפנים של זאירה. שום לחש לא יכל לעמוד בפני כישוף העכביש שלה.

היא טעתה.

 

Image by AI



פוסטים קשורים

הצג הכול

Comments


bottom of page